לא מנוקד:
א ויען איוב, ויאמר.
ב לו–שקול ישקל כעשי; והיתי (והותי), במאזנים ישאו-יחד.
ג כי-עתה–מחול ימים יכבד; על-כן, דברי לעו.
ד כי חצי שדי, עמדי–אשר חמתם, שתה רוחי; בעותי אלוה יערכוני.
ה הינהק-פרא עלי-דשא; אם יגעה-שור, על-בלילו.
ו היאכל תפל, מבלי-מלח; אם-יש-טעם, בריר חלמות.
ז מאנה לנגוע נפשי; המה, כדוי לחמי.
ח מי-יתן, תבוא שאלתי; ותקותי, יתן אלוה.
ט ויאל אלוה, וידכאני; יתר ידו, ויבצעני.
י ותהי-עוד, נחמתי– ואסלדה בחילה, לא יחמול:
כי-לא כחדתי, אמרי קדוש.
יא מה-כחי כי-איחל; ומה-קצי, כי-אאריך נפשי.
יב אם-כח אבנים כחי; אם-בשרי נחוש.
יג האם אין עזרתי בי; ותשיה, נדחה ממני.
יד למס מרעהו חסד; ויראת שדי יעזוב.
טו אחי, בגדו כמו-נחל; כאפיק נחלים יעברו.
טז הקדרים מני-קרח; עלימו, יתעלם-שלג.
יז בעת יזרבו נצמתו; בחמו, נדעכו ממקומם.
יח ילפתו, ארחות דרכם; יעלו בתהו ויאבדו.
יט הביטו, ארחות תמא; הליכת שבא, קוו-למו.
כ בשו כי-בטח; באו עדיה, ויחפרו.
כא כי-עתה, הייתם לא; תראו חתת, ותיראו.
כב הכי-אמרתי, הבו לי; ומכחכם, שחדו בעדי.
כג ומלטוני מיד-צר; ומיד עריצים תפדוני.
כד הורוני, ואני אחריש; ומה-שגיתי, הבינו לי.
כה מה-נמרצו אמרי-ישר; ומה-יוכיח הוכח מכם.
כו הלהוכח מלים תחשבו; ולרוח, אמרי נאש.
כז אף-על-יתום תפילו; ותכרו, על-ריעכם.
כח ועתה, הואילו פנו-בי; ועל-פניכם, אם-אכזב.
כט שובו-נא, אל-תהי עולה; ושבי (ושבו) עוד, צדקי-בה.
ל היש-בלשוני עולה; אם-חכי, לא-יבין הוות.
א הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ; וכימי שכיר ימיו.
ב כעבד ישאף-צל; וכשכיר, יקוה פעלו.
ג כן הנחלתי לי, ירחי-שוא; ולילות עמל, מנו-לי.
ד אם-שכבתי– ואמרתי, מתי אקום ומדד-ערב;
ושבעתי נדדים עדי-נשף.
ה לבש בשרי רמה, וגיש (וגוש) עפר; עורי רגע, וימאס.
ו ימי קלו, מני-ארג; ויכלו, באפס תקוה.
ז זכר, כי-רוח חיי; לא-תשוב עיני, לראות טוב.
ח לא-תשורני, עין ראי; עיניך בי ואינני.
ט כלה ענן, וילך; כן יורד שאול, לא יעלה.
י לא-ישוב עוד לביתו; ולא-יכירנו עוד מקמו.
יא גם-אני, לא אחשך-פי:
אדברה, בצר רוחי; אשיחה, במר נפשי.
יב הים-אני, אם-תנין: כי-תשים עלי משמר.
יג כי-אמרתי, תנחמני ערשי; ישא בשיחי, משכבי.
יד וחתתני בחלמות; ומחזינות תבעתני.
טו ותבחר מחנק נפשי; מות, מעצמותי.
טז מאסתי, לא-לעלם אחיה; חדל ממני, כי-הבל ימי.
יז מה-אנוש, כי תגדלנו; וכי-תשית אליו לבך.
יח ותפקדנו לבקרים; לרגעים, תבחננו.
יט כמה, לא-תשעה ממני; לא-תרפני, עד-בלעי רקי.
כ חטאתי, מה אפעל לך– נצר האדם:
למה שמתני למפגע לך; ואהיה עלי למשא.
כא ומה, לא-תשא פשעי– ותעביר את-עוני:
כי-עתה, לעפר אשכב; ושחרתני ואינני. |