29.4- איוב- פרק רביעי- וְ֝אֵיפֹ֗ה יְשָׁרִ֥ים נִכְחָֽדוּ: 

כל הספר.

ראשון.

שני.

שלישי.

רביעי.

חמישי.

שישי.

שביעי.

שמיני.

תשיעי.

עשירי.

עשתי עשר.

שנים עשר.

שלושה עשר.

ארבעה עשר.

חמישה עשר.

שישה עשר.

שבעה עשר.

שמונה עשר.

תשעה עשר.

עשרים.

אחד ועשרים.

שנים ועשרים.

שלושה ועשרים.

ארבעה ועשרים.

חמישה ועשרים.

שישה ועשרים.

איוב פרק רביעי-  וְ֝אֵיפֹ֗ה יְשָׁרִ֥ים נִכְחָֽדוּ

 וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר: הֲנִסָּ֬ה דָבָ֣ר אֵלֶ֣יךָ תִּלְאֶ֑ה וַעְצֹ֥ר בְּ֝מִלִּ֗ין מִ֣י יוּכָֽל: הִ֭נֵּה יִסַּ֣רְתָּ רַבִּ֑ים וְיָדַ֖יִם רָפ֣וֹת תְּחַזֵּֽק: כּ֖וֹשֵׁל יְקִימ֣וּן מִלֶּ֑יךָ וּבִרְכַּ֖יִם כֹּרְע֣וֹת תְּאַמֵּֽץ: כִּ֤י עַתָּ֨ה | תָּב֣וֹא אֵלֶ֣יךָ וַתֵּ֑לֶא תִּגַּ֥ע עָ֝דֶ֗יךָ וַתִּבָּהֵֽל: הֲלֹ֣א יִ֭רְאָתְךָ כִּסְלָתֶ֑ךָ תִּ֝קְוָתְךָ֗ וְתֹ֣ם דְּרָכֶֽיךָ: זְכָרנָ֗א מִ֤י ה֣וּא נָקִ֣י אָבָ֑ד וְ֝אֵיפֹ֗ה יְשָׁרִ֥ים נִכְחָֽדוּ: כַּאֲשֶׁ֣ר רָ֭אִיתִי חֹ֣רְשֵׁי אָ֑וֶן וְזֹרְעֵ֖י עָמָ֣ל יִקְצְרֻֽהוּ: מִנִּשְׁמַ֣ת אֱל֣וֹהַ יֹאבֵ֑דוּ וּמֵר֖וּחַ אַפּ֣וֹ יִכְלֽוּ: שַׁאֲגַ֣ת אַ֭רְיֵה וְק֣וֹל שָׁ֑חַל וְשִׁנֵּ֖י כְפִירִ֣ים נִתָּֽעוּ: לַ֭יִשׁ אֹבֵ֣ד מִבְּלִיטָ֑רֶף וּבְנֵ֥י לָ֝בִ֗יא יִתְפָּרָֽדוּ: וְ֭אֵלַי דָּבָ֣ר יְגֻנָּ֑ב וַתִּקַּ֥ח אָ֝זְנִ֗י שֵׁ֣מֶץ מֶֽנְהֽוּ: בִּ֭שְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנ֣וֹת לָ֑יְלָה בִּנְפֹ֥ל תַּ֝רְדֵּמָ֗ה עַלאֲנָשִֽׁים: פַּ֣חַד קְ֭רָאַנִי וּרְעָדָ֑ה וְרֹ֖ב עַצְמוֹתַ֣י הִפְחִֽיד: וְ֭רוּחַ עַלפָּנַ֣י יַחֲלֹ֑ף תְּ֝סַמֵּ֗ר שַֽׂעֲרַ֥ת בְּשָׂרִֽי:  יַעֲמֹ֤ד | וְֽלֹאאַכִּ֬יר מַרְאֵ֗הוּ תְּ֭מוּנָה לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י דְּמָמָ֖ה וָק֣וֹל אֶשְׁמָֽע:  הַֽ֭אֱנוֹשׁ מֵאֱל֣וֹהַ יִצְדָּ֑ק אִ֥ם מֵ֝עֹשֵׂ֗הוּ יִטְהַרגָּֽבֶר: הֵ֣ן בַּ֭עֲבָדָיו לֹ֣א יַאֲמִ֑ין וּ֝בְמַלְאָכָ֗יו יָשִׂ֥ים תָּהֳלָֽה: אַ֤ף | שֹׁכְנֵ֬י בָֽתֵּיחֹ֗מֶר אֲשֶׁרבֶּעָפָ֥ר יְסוֹדָ֑ם יְ֝דַכְּא֗וּם לִפְנֵיעָֽשׁ: מִבֹּ֣קֶר לָעֶ֣רֶב יֻכַּ֑תּוּ מִבְּלִ֥י מֵ֝שִׂ֗ים לָנֶ֥צַח יֹאבֵֽדוּ: הֲלֹאנִסַּ֣ע יִתְרָ֣ם בָּ֑ם יָ֝מ֗וּתוּ וְלֹ֣א בְחָכְמָֽה:

קְֽרָאנָ֭א הֲיֵ֣שׁ עוֹנֶ֑ךָּ וְאֶלמִ֖י מִקְּדֹשִׁ֣ים תִּפְנֶֽה: כִּֽילֶֽ֭אֱוִיל יַהֲרָגכָּ֑עַשׂ וּ֝פֹתֶ֗ה תָּמִ֥ית קִנְאָֽה: אֲֽנִירָ֭אִיתִי אֱוִ֣יל מַשְׁרִ֑ישׁ וָאֶקּ֖וֹב נָוֵ֣הוּ פִתְאֹֽם: יִרְחֲק֣וּ בָנָ֣יו מִיֶּ֑שַׁע וְיִֽדַּכְּא֥וּ בַ֝שַּׁ֗עַר וְאֵ֣ין מַצִּֽיל: אֲשֶׁ֤ר קְצִיר֨וֹ | רָ֘עֵ֤ב יֹאכֵ֗ל וְאֶֽלמִצִּנִּ֥ים יִקָּחֵ֑הוּ וְשָׁאַ֖ף צַמִּ֣ים חֵילָֽם:  כִּ֤י | לֹאיֵצֵ֣א מֵעָפָ֣ר אָ֑וֶן וּ֝מֵאֲדָמָ֗ה לֹאיִצְמַ֥ח עָמָֽל: כִּֽיאָ֭דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד וּבְנֵירֶ֝֗שֶׁף יַגְבִּ֥יהוּ עֽוּף: אוּלָ֗ם אֲ֭נִי אֶדְרֹ֣שׁ אֶלאֵ֑ל וְאֶלאֱ֝לֹהִ֗ים אָשִׂ֥ים דִּבְרָתִֽי:  עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת וְאֵ֣ין חֵ֑קֶר נִ֝פְלָא֗וֹת עַדאֵ֥ין מִסְפָּֽר:  הַנֹּתֵ֣ן מָ֭טָר עַלפְּנֵיאָ֑רֶץ וְשֹׁ֥לֵֽחַ מַ֝יִם עַלפְּנֵ֥י חוּצֽוֹת:  לָשׂ֣וּם שְׁפָלִ֣ים לְמָר֑וֹם וְ֝קֹדְרִ֗ים שָׂ֣גְבוּ יֶֽשַׁע: מֵ֭פֵר מַחְשְׁב֣וֹת עֲרוּמִ֑ים וְֽלֹאתַעֲשֶׂ֥ינָה יְ֝דֵיהֶ֗ם תּוּשִׁיָּֽה:  לֹכֵ֣ד חֲכָמִ֣ים בְּעָרְמָ֑ם וַעֲצַ֖ת נִפְתָּלִ֣ים נִמְהָֽרָה: יוֹמָ֥ם יְפַגְּשׁוּחֹ֑שֶׁךְ וְ֝כַלַּ֗יְלָה יְֽמַשְׁשׁ֥וּ בַֽצָּהֳרָֽיִם: וַיֹּ֣שַׁע מֵ֭חֶרֶב מִפִּיהֶ֑ם וּמִיַּ֖ד חָזָ֣ק אֶבְיֽוֹן: וַתְּהִ֣י לַדַּ֣ל תִּקְוָ֑ה וְ֝עֹלָ֗תָה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ: הִנֵּ֤ה אַשְׁרֵ֣י אֱ֭נוֹשׁ יוֹכִחֶ֣נּֽוּ אֱל֑וֹהַּ וּמוּסַ֥ר שַׁ֝דַּ֗י אַלתִּמְאָֽס: כִּ֤י ה֣וּא יַכְאִ֣יב וְיֶחְבָּ֑שׁ יִ֝מְחַ֗ץ (וידו) וְיָדָ֥יו תִּרְפֶּֽינָה: בְּשֵׁ֣שׁ צָ֭רוֹת יַצִּילֶ֑ךָּ וּבְשֶׁ֓בַע | לֹאיִגַּ֖ע בְּךָ֣ רָֽע: בְּ֭רָעָב פָּֽדְךָ֣ מִמָּ֑וֶת וּ֝בְמִלְחָמָ֗ה מִ֣ידֵי חָֽרֶב: בְּשׁ֣וֹט לָ֭שׁוֹן תֵּחָבֵ֑א וְֽלֹאתִירָ֥א מִ֝שֹּׁ֗ד כִּ֣י יָבֽוֹא:  לְשֹׁ֣ד וּלְכָפָ֣ן תִּשְׂחָ֑ק וּֽמֵחַיַּ֥ת הָ֝אָ֗רֶץ אַלתִּירָֽא: כִּ֤י עִםאַבְנֵ֣י הַשָּׂדֶ֣ה בְרִיתֶ֑ךָ וְחַיַּ֥ת הַ֝שָּׂדֶ֗ה הָשְׁלְמָהלָֽךְ:  וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּישָׁל֣וֹם אָהֳלֶ֑ךָ וּֽפָקַדְתָּ֥ נָ֝וְךָ וְלֹ֣א תֶחֱטָֽא: וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּירַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ וְ֝צֶאֱצָאֶ֗יךָ כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ: תָּב֣וֹא בְכֶ֣לַח אֱלֵיקָ֑בֶר כַּעֲל֖וֹת גָּדִ֣ישׁ בְּעִתּֽוֹ: הִנֵּהזֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽןהִ֑יא שְׁ֝מָעֶ֗נָּה וְאַתָּ֥ה דַֽעלָֽךְ:

לא מנוקד:

א ויען, אליפז התימני; ויאמר.
ב  הנסה דבר אליך תלאה;    ועצר במלין, מי יוכל.
ג  הנה, יסרת רבים;    וידים רפות תחזק.
ד  כושל, יקימון מליך;    וברכים כרעות תאמץ.
ה  כי עתה, תבוא אליך ותלא;    תגע עדיך, ותבהל.
ו  הלא יראתך, כסלתך;    תקותך, ותם דרכיך.
ז  זכר-נא–מי הוא נקי אבד;    ואיפה, ישרים נכחדו.
ח  כאשר ראיתי, חרשי און;    וזרעי עמל יקצרהו.
ט  מנשמת אלוה יאבדו;    ומרוח אפו יכלו.
י  שאגת אריה, וקול שחל;    ושני כפירים נתעו.
יא  ליש, אבד מבלי-טרף;    ובני לביא, יתפרדו.
יב  ואלי, דבר יגנב;    ותקח אזני, שמץ מנהו.
יג  בשעפים, מחזינות לילה;    בנפל תרדמה, על-אנשים.
יד  פחד קראני, ורעדה;    ורב עצמותי הפחיד.
טו  ורוח, על-פני יחלף;    תסמר, שערת בשרי.
טז  יעמד, ולא-אכיר מראהו–    תמונה, לנגד עיני;
דממה וקול    אשמע.
יז  האנוש, מאלוה יצדק;    אם מעשהו, יטהר-גבר.
יח  הן בעבדיו, לא יאמין;    ובמלאכיו, ישים תהלה.
יט  אף, שכני בתי-חמר–אשר-בעפר יסודם:    ידכאום, לפני-עש.
כ  מבקר לערב יכתו;    מבלי משים, לנצח יאבדו.
כא  הלא-נסע יתרם בם;    ימותו, ולא בחכמה.

א  קרא-נא, היש עונך;    ואל-מי מקדשים תפנה.
ב  כי-לאויל, יהרג-כעש;    ופתה, תמית קנאה.
ג  אני-ראיתי, אויל משריש;    ואקוב נוהו פתאם.
ד  ירחקו בניו מישע;    וידכאו בשער, ואין מציל.
ה  אשר קצירו, רעב יאכל–ואל-מצנים יקחהו;    ושאף צמים חילם.
ו  כי, לא-יצא מעפר און;    ומאדמה, לא-יצמח עמל.
ז  כי-אדם, לעמל יולד;    ובני-רשף, יגביהו עוף.
ח  אולם–אני, אדרש אל-אל;    ואל-אלהים, אשים דברתי.
ט  עשה גדלות, ואין חקר;    נפלאות, עד-אין מספר.
י  הנתן מטר, על-פני-ארץ;    ושלח מים, על-פני חוצות.
יא  לשום שפלים למרום;    וקדרים, שגבו ישע.
יב  מפר, מחשבות ערומים;    ולא-תעשנה ידיהם, תשיה.
יג  לכד חכמים בערמם;    ועצת נפתלים נמהרה.
יד  יומם יפגשו-חשך;    וכלילה, ימששו בצהרים.
טו  וישע מחרב, מפיהם;    ומיד חזק אביון.
טז  ותהי לדל תקוה;    ועלתה, קפצה פיה.
יז  הנה אשרי אנוש, יוכחנו אלוה;    ומוסר שדי, אל-תמאס.
יח  כי הוא יכאיב ויחבש;    ימחץ, וידו תרפינה.
יט  בשש צרות, יצילך;    ובשבע, לא-יגע בך רע.
כ  ברעב, פדך ממות;    ובמלחמה, מידי חרב.
כא  בשוט לשון, תחבא;    ולא-תירא משד, כי יבוא.
כב  לשד ולכפן תשחק;    ומחית הארץ, אל-תירא.
כג  כי עם-אבני השדה בריתך;    וחית השדה, השלמה-לך.
כד  וידעת, כי-שלום אהלך;    ופקדת נוך, ולא תחטא.
כה  וידעת, כי-רב זרעך;    וצאצאיך, כעשב הארץ.
כו  תבוא בכלח אלי-קבר;    כעלות גדיש בעתו.
כז  הנה-זאת חקרנוה כן-היא;    שמענה, ואתה דע-לך.

.