לא מנוקד:
א ויען איוב, ויאמר.
ב אמנם, ידעתי כי-כן; ומה-יצדק אנוש עם-אל.
ג אם-יחפץ, לריב עמו– לא-יעננו, אחת מני-אלף.
ד חכם לבב, ואמיץ כח– מי-הקשה אליו, וישלם.
ה המעתיק הרים, ולא ידעו– אשר הפכם באפו.
ו המרגיז ארץ, ממקומה; ועמודיה, יתפלצון.
ז האמר לחרס, ולא יזרח; ובעד כוכבים יחתם.
ח נטה שמים לבדו; ודורך, על-במתי ים.
ט עשה-עש, כסיל וכימה; וחדרי תמן.
י עשה גדלות, עד-אין חקר; ונפלאות, עד-אין מספר.
יא הן יעבר עלי, ולא אראה; ויחלף, ולא-אבין לו.
יב הן יחתף, מי ישיבנו; מי-יאמר אליו, מה-תעשה.
יג אלוה, לא-ישיב אפו; תחתו שחחו, עזרי רהב.
יד אף, כי-אנכי אעננו; אבחרה דברי עמו.
טו אשר אם-צדקתי, לא אענה; למשפטי, אתחנן.
טז אם-קראתי ויענני– לא-אאמין, כי-יאזין קולי.
יז אשר-בשערה ישופני; והרבה פצעי חנם.
יח לא-יתנני, השב רוחי: כי ישבעני, ממררים.
יט אם-לכח אמיץ הנה; ואם-למשפט, מי יועידני.
כ אם-אצדק, פי ירשיעני; תם-אני, ויעקשני.
כא תם-אני, לא-אדע נפשי; אמאס חיי.
כב אחת, היא: על-כן אמרתי–תם ורשע, הוא מכלה.
כג אם-שוט, ימית פתאם– למסת נקים ילעג.
כד ארץ, נתנה ביד-רשע– פני-שפטיה יכסה;
אם-לא אפוא מי-הוא.
כה וימי קלו, מני-רץ; ברחו, לא-ראו טובה.
כו חלפו, עם-אניות אבה; כנשר, יטוש עלי-אכל.
כז אם-אמרי, אשכחה שיחי; אעזבה פני ואבליגה.
כח יגרתי כל-עצבתי; ידעתי, כי-לא תנקני.
כט אנכי ארשע; למה-זה, הבל איגע.
ל אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג; והזכותי, בבר כפי.
לא אז, בשחת תטבלני; ותעבוני, שלמותי.
לב כי-לא-איש כמוני אעננו; נבוא יחדו, במשפט.
לג לא יש-בינינו מוכיח– ישת ידו על-שנינו.
לד יסר מעלי שבטו; ואמתו, אל-תבעתני.
לה אדברה, ולא איראנו: כי לא-כן אנכי, עמדי.
א נקטה נפשי, בחיי: אעזבה עלי שיחי; אדברה, במר נפשי.
ב אמר אל-אלוה, אל-תרשיעני; הודיעני, על מה-תריבני.
ג הטוב לך, כי-תעשק–כי-תמאס, יגיע כפיך; ועל-עצת רשעים הופעת.
ד העיני בשר לך: אם-כראות אנוש תראה.
ה הכימי אנוש ימיך: אם-שנותיך, כימי גבר.
ו כי-תבקש לעוני; ולחטאתי תדרוש.
ז על-דעתך, כי-לא ארשע; ואין מידך מציל.
ח ידיך עצבוני, ויעשוני; יחד סביב, ותבלעני.
ט זכר-נא, כי-כחמר עשיתני; ואל-עפר תשיבני.
י הלא כחלב, תתיכני; וכגבנה, תקפיאני.
יא עור ובשר, תלבישני; ובעצמות וגידים, תשככני.
יב חיים וחסד, עשית עמדי; ופקדתך, שמרה רוחי.
יג ואלה, צפנת בלבבך; ידעתי, כי-זאת עמך.
יד אם-חטאתי ושמרתני; ומעוני, לא תנקני.
טו אם-רשעתי, אללי לי– וצדקתי, לא-אשא ראשי;
שבע קלון, וראה עניי.
טז ויגאה, כשחל תצודני; ותשב, תתפלא-בי.
יז תחדש עדיך, נגדי, ותרב כעשך, עמדי; חליפות וצבא עמי.
יח ולמה מרחם, הצאתני; אגוע, ועין לא-תראני.
יט כאשר לא-הייתי אהיה; מבטן, לקבר אובל.
כ הלא-מעט ימי יחדל (וחדל); ישית (ושית) ממני, ואבליגה מעט.
כא בטרם אלך, ולא אשוב– אל-ארץ חשך וצלמות.
כב ארץ עפתה, כמו אפל–צלמות, ולא סדרים; ותפע כמו-אפל. |