לא מנוקד:
א ויען, צפר הנעמתי; ויאמר.
ב הרב דברים, לא יענה; ואם-איש שפתים יצדק.
ג בדיך, מתים יחרישו; ותלעג, ואין מכלם.
ד ותאמר, זך לקחי; ובר, הייתי בעיניך.
ה ואולם–מי-יתן אלוה דבר; ויפתח שפתיו עמך.
ו ויגד-לך, תעלמות חכמה– כי-כפלים לתושיה:
ודע– כי-ישה לך אלוה, מעונך.
ז החקר אלוה תמצא; אם עד-תכלית שדי תמצא.
ח גבהי שמים, מה-תפעל; עמקה משאול, מה-תדע.
ט ארכה מארץ מדה; ורחבה, מני-ים.
י אם-יחלף ויסגיר; ויקהיל, ומי ישיבנו.
יא כי-הוא, ידע מתי-שוא; וירא-און, ולא יתבונן.
יב ואיש נבוב, ילבב; ועיר פרא, אדם יולד.
יג אם-אתה, הכינות לבך; ופרשת אליו כפיך.
יד אם-און בידך, הרחיקהו; ואל-תשכן באהליך עולה.
טו כי-אז, תשא פניך ממום; והיית מצק, ולא תירא.
טז כי-אתה, עמל תשכח; כמים עברו תזכר.
יז ומצהרים, יקום חלד; תעפה, כבקר תהיה.
יח ובטחת, כי-יש תקוה; וחפרת, לבטח תשכב.
יט ורבצת, ואין מחריד; וחלו פניך רבים.
כ ועיני רשעים, תכלינה: ומנוס, אבד מנהם; ותקותם, מפח-נפש. |