29.8- איוב פרק שמיני – וְיִפְתַּ֖ח שְׂפָתָ֣יו עִמָּֽךְ: 

כל הספר.

ראשון.

שני.

שלישי.

רביעי.

חמישי.

שישי.

שביעי.

שמיני.

תשיעי.

עשירי.

עשתי עשר.

שנים עשר.

שלושה עשר.

ארבעה עשר.

חמישה עשר.

שישה עשר.

שבעה עשר.

שמונה עשר.

תשעה עשר.

עשרים.

אחד ועשרים.

שנים ועשרים.

שלושה ועשרים.

ארבעה ועשרים.

חמישה ועשרים.

שישה ועשרים.

איוב פרק שמיני – וְיִפְתַּ֖ח שְׂפָתָ֣יו עִמָּֽךְ

וַ֭יַּעַן צֹפַ֥ר הַֽנַּעֲמָתִ֗י וַיֹּאמַֽר: הֲרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֵעָנֶ֑ה וְאִםאִ֖ישׁ שְׂפָתַ֣יִם יִצְדָּֽק:  בַּ֭דֶּיךָ מְתִ֣ים יַחֲרִ֑ישׁו וַ֝תִּלְעַ֗ג וְאֵ֣ין מַכְלִֽם:  וַ֭תֹּאמֶר זַ֣ךְ לִקְחִ֑י וּ֝בַ֗ר הָיִ֥יתִי בְעֵינֶֽיךָ: וְֽאוּלָ֗ם מִֽייִתֵּ֣ן אֱל֣וֹהַּ דַּבֵּ֑ר וְיִפְתַּ֖ח שְׂפָתָ֣יו עִמָּֽךְ:  וְיַגֶּדלְךָ֨ | תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֮ כִּֽיכִפְלַ֪יִם לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע כִּֽייַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַ מֵעֲוֹנֶֽךָ:  הַחֵ֣קֶר אֱל֣וֹהַ תִּמְצָ֑א אִ֤ם עַדתַּכְלִ֖ית שַׁדַּ֣י תִּמְצָֽא: גָּבְהֵ֣י שָׁ֭מַיִם מַהתִּפְעָ֑ל עֲמֻקָּ֥ה מִ֝שְּׁא֗וֹל מַהתֵּדָֽע: אֲרֻכָּ֣ה מֵאֶ֣רֶץ מִדָּ֑הּ וּ֝רְחָבָ֗ה מִנִּייָֽם: אִםיַחֲלֹ֥ף וְיַסְגִּ֑יר וְ֝יַקְהִ֗יל וּמִ֣י יְשִׁיבֶֽנּוּ:  כִּיה֭וּא יָדַ֣ע מְתֵישָׁ֑וְא וַיַּרְאאָ֝֗וֶן וְלֹ֣א יִתְבּוֹנָֽן:  וְאִ֣ישׁ נָ֭בוּב יִלָּבֵ֑ב וְעַ֥יִר פֶּ֝֗רֶא אָדָ֥ם יִוָּלֵֽד:  אִםאַ֭תָּ֗ה הֲכִינ֣וֹתָ לִבֶּ֑ךָ וּפָרַשְׂתָּ֖ אֵלָ֣יו כַּפֶּֽךָ:  אִםאָ֣וֶן בְּ֭יָדְךָ הַרְחִיקֵ֑הוּ וְאַלתַּשְׁכֵּ֖ן בְּאֹהָלֶ֣יךָ עַוְלָֽה:  כִּיאָ֤ז | תִּשָּׂ֣א פָנֶ֣יךָ מִמּ֑וּם וְהָיִ֥יתָ מֻ֝צָ֗ק וְלֹ֣א תִירָֽא: כִּיאַ֭תָּה עָמָ֣ל תִּשְׁכָּ֑ח כְּמַ֖יִם עָבְר֣וּ תִזְכֹּֽר: וּֽ֭מִצָּהֳרַיִם יָק֣וּם חָ֑לֶד תָּ֝עֻ֗פָה כַּבֹּ֥קֶר תִּהְיֶֽה:  וּֽ֭בָטַחְתָּ כִּייֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה וְ֝חָפַרְתָּ֗ לָבֶ֥טַח תִּשְׁכָּֽב:  וְֽ֭רָבַצְתָּ וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְחִלּ֖וּ פָנֶ֣יךָ רַבִּֽים: וְעֵינֵ֥י רְשָׁעִ֗ים תִּ֫כְלֶ֥ינָה וּ֭מָנוֹס אָבַ֣ד מִנְהֶ֑ם וְ֝תִקְוָתָ֗ם מַֽפַּחנָֽפֶשׁ:

לא מנוקד:

א ויען, צפר הנעמתי; ויאמר.
ב  הרב דברים, לא יענה;    ואם-איש שפתים יצדק.
ג  בדיך, מתים יחרישו;    ותלעג, ואין מכלם.
ד  ותאמר, זך לקחי;    ובר, הייתי בעיניך.
ה  ואולם–מי-יתן אלוה דבר;    ויפתח שפתיו עמך.
ו  ויגד-לך, תעלמות חכמה–    כי-כפלים לתושיה:
ודע–    כי-ישה לך אלוה, מעונך.
ז  החקר אלוה תמצא;    אם עד-תכלית שדי תמצא.
ח  גבהי שמים, מה-תפעל;    עמקה משאול, מה-תדע.
ט  ארכה מארץ מדה;    ורחבה, מני-ים.
י  אם-יחלף ויסגיר;    ויקהיל, ומי ישיבנו.
יא  כי-הוא, ידע מתי-שוא;    וירא-און, ולא יתבונן.
יב  ואיש נבוב, ילבב;    ועיר פרא, אדם יולד.
יג  אם-אתה, הכינות לבך;    ופרשת אליו כפיך.
יד  אם-און בידך, הרחיקהו;    ואל-תשכן באהליך עולה.
טו  כי-אז, תשא פניך ממום;    והיית מצק, ולא תירא.
טז  כי-אתה, עמל תשכח;    כמים עברו תזכר.
יז  ומצהרים, יקום חלד;    תעפה, כבקר תהיה.
יח  ובטחת, כי-יש תקוה;    וחפרת, לבטח תשכב.
יט  ורבצת, ואין מחריד;    וחלו פניך רבים.
כ  ועיני רשעים, תכלינה:    ומנוס, אבד מנהם; ותקותם, מפח-נפש.

.