לא מנוקד:
א ויען איוב, ויאמר.
ב שמעו שמוע, מלתי; ותהי-זאת, תנחומתיכם.
ג שאוני, ואנכי אדבר; ואחר דברי תלעיג.
ד האנכי, לאדם שיחי; ואם-מדוע, לא-תקצר רוחי.
ה פנו-אלי והשמו; ושימו יד על-פה.
ו ואם-זכרתי ונבהלתי; ואחז בשרי, פלצות.
ז מדוע, רשעים יחיו; עתקו, גם-גברו חיל.
ח זרעם נכון לפניהם עמם; וצאצאיהם, לעיניהם.
ט בתיהם שלום מפחד; ולא שבט אלוה עליהם.
י שורו עבר, ולא יגעל; תפלט פרתו, ולא תשכל.
יא ישלחו כצאן, עויליהם; וילדיהם, ירקדון.
יב ישאו, כתף וכנור; וישמחו, לקול עוגב.
יג יבלו (יכלו) בטוב ימיהם; וברגע, שאול יחתו.
יד ויאמרו לאל, סור ממנו; ודעת דרכיך, לא חפצנו.
טו מה-שדי כי-נעבדנו; ומה-נועיל, כי נפגע-בו.
טז הן לא בידם טובם; עצת רשעים, רחקה מני.
יז כמה, נר-רשעים ידעך– ויבא עלימו אידם;
חבלים, יחלק באפו.
יח יהיו, כתבן לפני-רוח; וכמץ, גנבתו סופה.
יט אלוה, יצפן-לבניו אונו; ישלם אליו וידע.
כ יראו עינו כידו; ומחמת שדי ישתה.
כא כי מה-חפצו בביתו אחריו; ומספר חדשיו חצצו.
כב הלאל ילמד-דעת; והוא, רמים ישפוט.
כג זה–ימות, בעצם תמו; כלו, שלאנן ושליו.
כד עטיניו, מלאו חלב; ומח עצמותיו ישקה.
כה וזה–ימות, בנפש מרה; ולא-אכל, בטובה.
כו יחד, על-עפר ישכבו; ורמה, תכסה עליהם.
כז הן ידעתי, מחשבותיכם; ומזמות, עלי תחמסו.
כח כי תאמרו, איה בית-נדיב; ואיה, אהל משכנות רשעים.
כט הלא שאלתם, עוברי דרך; ואתתם, לא תנכרו.
ל כי ליום איד, יחשך רע; ליום עברות יובלו.
לא מי-יגיד על-פניו דרכו; והוא-עשה, מי ישלם-לו.
לב והוא, לקברות יובל; ועל-גדיש ישקוד.
לג מתקו-לו, רגבי-נחל: ואחריו, כל-אדם ימשוך; ולפניו, אין מספר.
לד ואיך, תנחמוני הבל; ותשובתיכם, נשאר-מעל. |