לא מנוקד:
א ויסף איוב, שאת משלו; ויאמר.
ב מי-יתנני כירחי-קדם; כימי, אלוה ישמרני.
ג בהלו נרו, עלי ראשי; לאורו, אלך חשך.
ד כאשר הייתי, בימי חרפי; בסוד אלוה, עלי אהלי.
ה בעוד שדי, עמדי; סביבותי נערי.
ו ברחץ הליכי בחמה; וצור יצוק עמדי, פלגי-שמן.
ז בצאתי שער עלי-קרת; ברחוב, אכין מושבי.
ח ראוני נערים ונחבאו; וישישים, קמו עמדו.
ט שרים, עצרו במלים; וכף, ישימו לפיהם.
י קול-נגידים נחבאו; ולשונם, לחכם דבקה.
יא כי אזן שמעה, ותאשרני; ועין ראתה, ותעידני.
יב כי-אמלט, עני משוע; ויתום, ולא-עזר לו.
יג ברכת אבד, עלי תבא; ולב אלמנה ארנן.
יד צדק לבשתי, וילבשני; כמעיל וצניף, משפטי.
טו עינים הייתי, לעור; ורגלים לפסח אני.
טז אב אנכי, לאביונים; ורב לא-ידעתי אחקרהו.
יז ואשברה, מתלעות עול; ומשניו, אשליך טרף.
יח ואמר, עם-קני אגוע; וכחול, ארבה ימים.
יט שרשי פתוח אלי-מים; וטל, ילין בקצירי.
כ כבודי, חדש עמדי; וקשתי, בידי תחליף.
כא לי-שמעו ויחלו; וידמו, למו עצתי.
כב אחרי דברי, לא ישנו; ועלימו, תטף מלתי.
כג ויחלו כמטר לי; ופיהם, פערו למלקוש.
כד אשחק אלהם, לא יאמינו; ואור פני, לא יפילון.
כה אבחר דרכם, ואשב ראש:
ואשכון, כמלך בגדוד; כאשר אבלים ינחם.
א ועתה, שחקו עלי– צעירים ממני, לימים:
אשר-מאסתי אבותם– לשית, עם-כלבי צאני.
ב גם-כח ידיהם, למה לי; עלימו, אבד כלח.
ג בחסר ובכפן, גלמוד: הערקים ציה–אמש, שואה ומשאה.
ד הקטפים מלוח עלי-שיח; ושרש רתמים לחמם.
ה מן-גו יגרשו; יריעו עלימו, כגנב.
ו בערוץ נחלים לשכן; חרי עפר וכפים.
ז בין-שיחים ינהקו; תחת חרול יספחו.
ח בני-נבל, גם-בני בלי-שם– נכאו, מן-הארץ.
ט ועתה, נגינתם הייתי; ואהי להם למלה.
י תעבוני, רחקו מני; ומפני, לא-חשכו רק.
יא כי-יתרו (יתרי) פתח, ויענני; ורסן, מפני שלחו.
יב על-ימין, פרחח יקומו: רגלי שלחו; ויסלו עלי, ארחות אידם.
יג נתסו, נתיבתי: להותי יעילו; לא עזר למו.
יד כפרץ רחב יאתיו; תחת שאה, התגלגלו.
טו ההפך עלי, בלהות:
תרדף כרוח, נדבתי; וכעב, עברה ישעתי.
טז ועתה–עלי, תשתפך נפשי; יאחזוני ימי-עני.
יז לילה–עצמי, נקר מעלי; וערקי, לא ישכבון.
יח ברב-כח, יתחפש לבושי; כפי כתנתי יאזרני.
יט הרני לחמר; ואתמשל, כעפר ואפר.
כ אשוע אליך, ולא תענני; עמדתי, ותתבנן בי.
כא תהפך לאכזר לי; בעצם ידך תשטמני.
כב תשאני אל-רוח, תרכיבני; ותמגגני, תשוה (תשיה).
כג כי-ידעתי, מות תשיבני; ובית מועד לכל-חי.
כד אך לא-בעי, ישלח-יד; אם-בפידו, להן שוע.
כה אם-לא בכיתי, לקשה-יום; עגמה נפשי, לאביון.
כו כי טוב קויתי, ויבא רע; ואיחלה לאור, ויבא אפל.
כז מעי רתחו ולא-דמו; קדמני ימי-עני.
כח קדר הלכתי, בלא חמה; קמתי בקהל אשוע.
כט אח, הייתי לתנים; ורע, לבנות יענה.
ל עורי, שחר מעלי; ועצמי-חרה, מני-חרב.
לא ויהי לאבל, כנרי; ועגבי, לקול בכים.
א ברית, כרתי לעיני; ומה אתבונן, על-בתולה.
ב ומה, חלק אלוה ממעל; ונחלת שדי, ממרמים.
ג הלא-איד לעול; ונכר, לפעלי און.
ד הלא-הוא, יראה דרכי; וכל-צעדי יספור.
ה אם-הלכתי עם-שוא; ותחש על-מרמה רגלי.
ו ישקלני במאזני-צדק; וידע אלוה, תמתי.
ז אם תטה אשרי, מני הדרך:
ואחר עיני, הלך לבי; ובכפי, דבק מאום.
ח אזרעה, ואחר יאכל; וצאצאי ישרשו.
ט אם-נפתה לבי, על-אשה; ועל-פתח רעי ארבתי.
י תטחן לאחר אשתי; ועליה, יכרעון אחרין.
יא כי-הוא (היא) זמה; והיא (והוא), עון פלילים.
יב כי אש היא, עד-אבדון תאכל; ובכל-תבואתי תשרש.
יג אם-אמאס–משפט עבדי, ואמתי: ברבם, עמדי.
יד ומה אעשה, כי-יקום אל; וכי-יפקד, מה אשיבנו.
טו הלא-בבטן, עשני עשהו; ויכננו, ברחם אחד.
טז אם-אמנע, מחפץ דלים; ועיני אלמנה אכלה.
יז ואכל פתי לבדי; ולא-אכל יתום ממנה.
יח כי מנעורי, גדלני כאב; ומבטן אמי אנחנה.
יט אם-אראה אובד, מבלי לבוש; ואין כסות, לאביון.
כ אם-לא ברכוני חלצו; ומגז כבשי, יתחמם.
כא אם-הניפותי על-יתום ידי: כי-אראה בשער, עזרתי.
כב כתפי, משכמה תפול; ואזרעי, מקנה תשבר.
כג כי פחד אלי, איד אל; ומשאתו, לא אוכל.
כד אם-שמתי זהב כסלי; ולכתם, אמרתי מבטחי.
כה אם-אשמח, כי-רב חילי; וכי-כביר, מצאה ידי.
כו אם-אראה אור, כי יהל; וירח, יקר הלך.
כז ויפת בסתר לבי; ותשק ידי לפי.
כח גם-הוא, עון פלילי: כי-כחשתי לאל ממעל.
כט אם-אשמח, בפיד משנאי; והתעררתי, כי-מצאו רע.
ל ולא-נתתי לחטא חכי– לשאל באלה נפשו.
לא אם-לא אמרו, מתי אהלי; מי-יתן מבשרו, לא נשבע.
לב בחוץ, לא-ילין גר; דלתי, לארח אפתח.
לג אם-כסיתי כאדם פשעי– לטמון בחבי עוני.
לד כי אערוץ, המון רבה– ובוז-משפחות יחתני;
ואדם, לא-אצא פתח.
לה מי יתן-לי, שמע לי– הן-תוי, שדי יענני;
וספר כתב, איש ריבי.
לו אם-לא על-שכמי, אשאנו; אענדנו עטרות לי.
לז מספר צעדי, אגידנו; כמו-נגיד, אקרבנו.
לח אם-עלי, אדמתי תזעק; ויחד, תלמיה יבכיון.
לט אם-כחה, אכלתי בלי-כסף; ונפש בעליה הפחתי.
מ תחת חטה, יצא חוח–ותחת-שערה באשה: תמו, דברי איוב. |