לא מנוקד:
א ויען איוב, ויאמר.
ב גם-היום, מרי שחי; ידי, כבדה על-אנחתי.
ג מי-יתן ידעתי, ואמצאהו; אבוא, עד-תכונתו.
ד אערכה לפניו משפט; ופי, אמלא תוכחות.
ה אדעה, מלים יענני; ואבינה, מה-יאמר לי.
ו הברב-כח, יריב עמדי; לא אך-הוא, ישם בי.
ז שם–ישר, נוכח עמו; ואפלטה לנצח, משפטי.
ח הן קדם אהלך ואיננו; ואחור, ולא-אבין לו.
ט שמאול בעשתו, ולא-אחז; יעטף ימין, ולא אראה.
י כי-ידע, דרך עמדי; בחנני, כזהב אצא.
יא באשרו, אחזה רגלי; דרכו שמרתי ולא-אט.
יב מצות שפתיו, ולא אמיש; מחקי, צפנתי אמרי-פיו.
יג והוא באחד, ומי ישיבנו; ונפשו אותה ויעש.
יד כי, ישלים חקי; וכהנה רבות עמו.
טו על-כן, מפניו אבהל; אתבונן, ואפחד ממנו.
טז ואל, הרך לבי; ושדי, הבהילני.
יז כי-לא נצמתי, מפני-חשך; ומפני, כסה-אפל.
א מדוע–משדי, לא-נצפנו עתים; וידעו, לא-חזו ימיו.
ב גבלות ישיגו; עדר גזלו, וירעו.
ג חמור יתומים ינהגו; יחבלו, שור אלמנה.
ד יטו אבינים מדרך; יחד חבאו, עניי-ארץ.
ה הן פראים, במדבר– יצאו בפעלם, משחרי לטרף;
ערבה לו לחם, לנערים.
ו בשדה, בלילו יקצירו (יקצורו); וכרם רשע ילקשו.
ז ערום ילינו, מבלי לבוש; ואין כסות, בקרה.
ח מזרם הרים ירטבו; ומבלי מחסה, חבקו-צור.
ט יגזלו, משד יתום; ועל-עני יחבלו.
י ערום הלכו, בלי לבוש; ורעבים, נשאו עמר.
יא בין-שורתם יצהירו; יקבים דרכו, ויצמאו.
יב מעיר מתים, ינאקו– ונפש-חללים תשוע:
ואלוה, לא-ישים תפלה.
יג המה, היו–במרדי-אור: לא-הכירו דרכיו; ולא ישבו, בנתיבתיו.
יד לאור, יקום רוצח–יקטל-עני ואביון; ובלילה, יהי כגנב.
טו ועין נאף, שמרה נשף לאמר– לא-תשורני עין;
וסתר פנים ישים.
טז חתר בחשך, בתים: יומם חתמו-למו; לא-ידעו אור.
יז כי יחדו, בקר למו צלמות; כי-יכיר, בלהות צלמות.
יח קל-הוא, על-פני-מים– תקלל חלקתם בארץ;
לא-יפנה, דרך כרמים.
יט ציה גם-חם, יגזלו מימי-שלג; שאול חטאו.
כ ישכחהו רחם, מתקו רמה– עוד לא-יזכר;
ותשבר כעץ עולה.
כא רעה עקרה, לא תלד; ואלמנה, לא ייטיב.
כב ומשך אבירים בכחו; יקום, ולא-יאמין בחיין.
כג יתן-לו לבטח, וישען; ועיניהו, על-דרכיהם.
כד רומו מעט, ואיננו, והמכו, ככל יקפצון;
וכראש שבלת ימלו.
כה ואם-לא אפו, מי יכזיבני; וישם לאל, מלתי. |