ליום התשעה ועשרים בחודש.

מזמור ארבעים ומאה.

לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

חַלְּצֵ֣נִי יְ֭הוָה מֵאָדָ֣ם רָ֑ע מֵאִ֖ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵֽנִי:

אֲשֶׁ֤ר חָשְׁב֣וּ רָע֣וֹת בְּלֵ֑ב כָּל-י֝֗וֹם יָג֥וּרוּ מִלְחָמֽוֹת:

שָֽׁנֲנ֣וּ לְשׁוֹנָם֮ כְּֽמוֹ-נָ֫חָ֥שׁ חֲמַ֥ת עַכְשׁ֑וּב תַּ֖חַת שְׂפָתֵ֣ימוֹ סֶֽלָה:

שָׁמְרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | מִ֘ידֵ֤י רָשָׁ֗ע מֵאִ֣ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵ֑נִי אֲשֶׁ֥ר חָ֝שְׁב֗וּ לִדְח֥וֹת פְּעָמָֽי:

טָֽמְנֽוּ-גֵאִ֨ים | פַּ֡ח לִ֗י וַחֲבָלִ֗ים פָּ֣רְשׂוּ רֶ֭שֶׁת לְיַד-מַעְגָּ֑ל מֹקְשִׁ֖ים שָֽׁתוּ-לִ֣י סֶֽלָה:

אָמַ֣רְתִּי לַ֭יהוָה אֵ֣לִי אָ֑תָּה הַאֲזִ֥ינָה יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל תַּחֲנוּנָֽי:

יְהוִֹ֣ה אֲ֭דֹנָי עֹ֣ז יְשׁוּעָתִ֑י סַכֹּ֥תָה לְ֝רֹאשִׁ֗י בְּי֣וֹם נָֽשֶׁק:

אַל-תִּתֵּ֣ן יְ֭הוָה מַאֲוַיֵּ֣י רָשָׁ֑ע זְמָמ֥וֹ אַל-תָּ֝פֵ֗ק יָר֥וּמוּ סֶֽלָה:

רֹ֥אשׁ מְסִבָּ֑י עֲמַ֖ל שְׂפָתֵ֣ימוֹ (יכסומו) יְכַסֵּֽמוֹ:

(ימיטו) יִמּ֥וֹטוּ עֲלֵיהֶ֗ם גֶּֽחָ֫לִ֥ים בָּאֵ֥שׁ יַפִּלֵ֑ם בְּ֝מַהֲמֹר֗וֹת בַּֽל-יָקֽוּמוּ:

אִ֥ישׁ לָשׁוֹן֮ בַּל-יִכּ֪וֹן בָּ֫אָ֥רֶץ אִישׁ-חָמָ֥ס רָ֑ע יְ֝צוּדֶ֗נּוּ לְמַדְחֵפֹֽת:

(ידעת) יָדַ֗עְתִּי כִּֽי-יַעֲשֶׂ֣ה יְ֭הוָה דִּ֣ין עָנִ֑י מִ֝שְׁפַּ֗ט אֶבְיֹנִֽים:

אַ֣ךְ צַ֭דִּיקִים יוֹד֣וּ לִשְׁמֶ֑ךָ יֵשְׁב֥וּ יְ֝שָׁרִ֗ים אֶת-פָּנֶֽיךָ:

מזמור אחד וארבעים ומאה.

מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֣ה קְ֭רָאתִיךָ ח֣וּשָׁה לִּ֑י הַאֲזִ֥ינָה ק֝וֹלִ֗י בְּקָרְאִי-לָֽךְ:

תִּכּ֤וֹן תְּפִלָּתִ֣י קְטֹ֣רֶת לְפָנֶ֑יךָ מַֽשְׂאַ֥ת כַּ֝פַּ֗י מִנְחַת-עָֽרֶב:

שִׁיתָ֣ה יְ֭הוָה שָׁמְרָ֣ה לְפִ֑י נִ֝צְּרָ֗ה עַל-דַּ֥ל שְׂפָתָֽי:

אַל-תַּט-לִבִּ֨י לְדָבָ֪ר | רָ֡ע לְהִתְע֘וֹלֵ֤ל עֲלִל֨וֹת | בְּרֶ֗שַׁע אֶת-אִישִׁ֥ים פֹּֽעֲלֵי-אָ֑וֶן וּבַל-אֶ֝לְחַ֗ם בְּמַנְעַמֵּיהֶֽם:

יֶֽהֶלְמֵֽנִי-צַדִּ֨יק | חֶ֡סֶד וְֽיוֹכִיחֵ֗נִי שֶׁ֣מֶן רֹ֭אשׁ אַל-יָנִ֣י רֹאשִׁ֑י כִּי-ע֥וֹד וּ֝תְפִלָּתִ֗י בְּרָעוֹתֵיהֶֽם:

נִשְׁמְט֣וּ בִֽידֵי-סֶ֭לַע שֹׁפְטֵיהֶ֑ם וְשָׁמְע֥וּ אֲ֝מָרַ֗י כִּ֣י נָעֵֽמוּ:

כְּמ֤וֹ פֹלֵ֣חַ וּבֹקֵ֣עַ בָּאָ֑רֶץ נִפְזְר֥וּ עֲ֝צָמֵ֗ינוּ לְפִ֣י שְׁאֽוֹל:

כִּ֤י אֵלֶ֨יךָ | יְהוִ֣ה אֲדֹנָ֣י עֵינָ֑י בְּכָ֥ה חָ֝סִ֗יתִי אַל-תְּעַ֥ר נַפְשִֽׁי:

שָׁמְרֵ֗נִי מִ֣ידֵי פַ֭ח יָ֣קְשׁוּ לִ֑י וּ֝מֹקְשׁ֗וֹת פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן:

יִפְּל֣וּ בְמַכְמֹרָ֣יו רְשָׁעִ֑ים יַ֥חַד אָ֝נֹכִ֗י עַֽד-אֶעֱבֽוֹר:

מזמור שנים וארבעים ומאה.

מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִ֑ד בִּהְיוֹת֖וֹ בַמְּעָרָ֣ה תְפִלָּֽה:

ק֭וֹלִי אֶל-יְהוָ֣ה אֶזְעָ֑ק ק֝וֹלִ֗י אֶל-יְהוָ֥ה אֶתְחַנָּֽן:

אֶשְׁפֹּ֣ךְ לְפָנָ֣יו שִׂיחִ֑י צָ֝רָתִ֗י לְפָנָ֥יו אַגִּֽיד:

בְּהִתְעַטֵּ֬ף עָלַ֨י | רוּחִ֗י וְאַתָּה֮ יָדַ֪עְתָּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י בְּאֹֽרַח-ז֥וּ אֲהַלֵּ֑ךְ טָמְנ֖וּ פַ֣ח לִֽי:

הַבֵּ֤יט יָמִ֨ין | וּרְאֵה֮ וְאֵֽין-לִ֪י מַ֫כִּ֥יר אָבַ֣ד מָנ֣וֹס מִמֶּ֑נִּי אֵ֖ין דּוֹרֵ֣שׁ לְנַפְשִֽׁי:

זָעַ֥קְתִּי אֵלֶ֗יךָ יְה֫וָ֥ה אָ֭מַרְתִּי אַתָּ֣ה מַחְסִ֑י חֶ֝לְקִ֗י בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּים:

הַקְשִׁ֤יבָה | אֶֽל-רִנָּתִי֮ כִּֽי-דַלּ֪וֹתִ֫י מְאֹ֥ד הַצִּילֵ֥נִי מֵרֹדְפַ֑י כִּ֖י אָמְצ֣וּ מִמֶּֽנִּי:

ה֘וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר | נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֪וֹת אֶת-שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי:

מזמור שלושה וארבעה ומאה.

מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֤ה | שְׁמַ֬ע תְּפִלָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה אֶל-תַּחֲנוּנַ֑י בֶּאֱמֻנָתְךָ֥ עֲ֝נֵ֗נִי בְּצִדְקָתֶֽךָ:

וְאַל-תָּב֣וֹא בְ֭מִשְׁפָּט אֶת-עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא-יִצְדַּ֖ק לְפָנֶ֣יךָ כָל-חָֽי:

כִּ֥י רָ֘דַ֤ף אוֹיֵ֨ב | נַפְשִׁ֗י דִּכָּ֣א לָ֭אָרֶץ חַיָּתִ֑י הוֹשִׁיבַ֥נִי בְ֝מַחֲשַׁכִּ֗ים כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם:

וַתִּתְעַטֵּ֣ף עָלַ֣י רוּחִ֑י בְּ֝תוֹכִ֗י יִשְׁתּוֹמֵ֥ם לִבִּֽי:

זָ֘כַ֤רְתִּי יָמִ֨ים | מִקֶּ֗דֶם הָגִ֥יתִי בְכָל-פָּעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ אֲשׂוֹחֵֽחַ:

פֵּרַ֣שְׂתִּי יָדַ֣י אֵלֶ֑יךָ נַפְשִׁ֓י | כְּאֶֽרֶץ-עֲיֵפָ֖ה לְךָ֣ סֶֽלָה:

מַ֘הֵ֤ר עֲנֵ֨נִי | יְהוָה֮ כָּלְתָ֪ה ר֫וּחִ֥י אַל-תַּסְתֵּ֣ר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם-יֹ֥רְדֵי בֽוֹר:

הַשְׁמִ֘יעֵ֤נִי בַבֹּ֨קֶר | חַסְדֶּךָ֮ כִּֽי-בְךָ֪ בָ֫טָ֥חְתִּי הוֹדִיעֵ֗נִי דֶּֽרֶךְ-ז֥וּ אֵלֵ֑ךְ כִּֽי-אֵ֝לֶיךָ נָשָׂ֥אתִי נַפְשִֽׁי:

הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י | יְהוָ֗ה אֵלֶ֥יךָ כִסִּֽתִי:

לַמְּדֵ֤נִי | לַֽעֲשׂ֣וֹת רְצוֹנֶךָ֮ כִּֽי-אַתָּ֪ה אֱל֫וֹהָ֥י רוּחֲךָ֥ טוֹבָ֑ה תַּ֝נְחֵ֗נִי בְּאֶ֣רֶץ מִישֽׁוֹר:

לְמַֽעַן-שִׁמְךָ֣ יְהוָ֣ה תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓ | תוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי:

וּֽבְחַסְדְּךָ֮ תַּצְמִ֪ית אֹ֫יְבָ֥י וְֽ֭הַאֲבַדְתָּ כָּל-צֹרֲרֵ֣י נַפְשִׁ֑י כִּ֝֗י אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ:

מזמור ארבעה וארבעים ומאה.

לְדָוִ֨ד | בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה | צוּרִ֗י הַֽמְלַמֵּ֣ד יָדַ֣י לַקְרָ֑ב אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗י לַמִּלְחָמָֽה:

חַסְדִּ֥י וּמְצוּדָתִי֮ מִשְׂגַּבִּ֪י וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י מָ֭גִנִּי וּב֣וֹ חָסִ֑יתִי הָרוֹדֵ֖ד עַמִּ֣י תַחְתָּֽי:

יְֽהוָ֗ה מָה-אָ֭דָם וַתֵּדָעֵ֑הוּ בֶּן-אֱ֝נ֗וֹשׁ וַֽתְּחַשְּׁבֵֽהוּ:

אָ֭דָם לַהֶ֣בֶל דָּמָ֑ה יָ֝מָ֗יו כְּצֵ֣ל עוֹבֵֽר:

יְ֭הוָה הַט-שָׁמֶ֣יךָ וְתֵרֵ֑ד גַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ:

בְּר֣וֹק בָּ֭רָק וּתְפִיצֵ֑ם שְׁלַ֥ח חִ֝צֶּ֗יךָ וּתְהֻמֵּֽם:

שְׁלַ֥ח יָדֶ֗יךָ מִמָּ֫ר֥וֹם פְּצֵ֣נִי וְ֭הַצִּילֵנִי מִמַּ֣יִם רַבִּ֑ים מִ֝יַּ֗ד בְּנֵ֣י נֵכָֽר:

אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר-שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר:

אֱֽלֹהִ֗ים שִׁ֣יר חָ֭דָשׁ אָשִׁ֣ירָה לָּ֑ךְ בְּנֵ֥בֶל עָ֝שׂ֗וֹר אֲזַמְּרָה-לָּֽךְ:

הַנּוֹתֵ֥ן תְּשׁוּעָ֗ה לַמְּלָ֫כִ֥ים הַ֭פּוֹצֶה אֶת-דָּוִ֥ד עַבְדּ֗וֹ מֵחֶ֥רֶב רָעָֽה:

פְּצֵ֥נִי וְהַצִּילֵנִי֮ מִיַּ֪ד בְּֽנֵי-נֵ֫כָ֥ר אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר-שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר:

אֲשֶׁ֤ר בָּנֵ֨ינוּ | כִּנְטִעִים֮ מְגֻדָּלִ֪ים בִּֽנְעוּרֵ֫יהֶ֥ם בְּנוֹתֵ֥ינוּ כְזָוִיֹּ֑ת מְ֝חֻטָּב֗וֹת תַּבְנִ֥ית הֵיכָֽל:

מְזָוֵ֣ינוּ מְלֵאִים֮ מְפִיקִ֥ים מִזַּ֗ן אֶ֫ל-זַ֥ן צֹאונֵ֣נוּ מַ֭אֲלִיפוֹת מְרֻבָּב֗וֹת בְּחוּצוֹתֵֽינוּ:

אַלּוּפֵ֗ינוּ מְֽסֻבָּ֫לִ֥ים אֵֽין-פֶּ֭רֶץ וְאֵ֣ין יוֹצֵ֑את וְאֵ֥ין צְ֝וָחָ֗ה בִּרְחֹבֹתֵֽינוּ:

אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֶׁיֲהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו:

(בחודשים שהחודש נגמר ביום התשעה ועשרים בחודש, יש להמשיך לקרוא עד סוף הספר).

קמ,א  למנצח, מזמור לדוד.
קמ,ב  חלצני יהוה, מאדם רע;    מאיש חמסים תנצרני.
קמ,ג  אשר חשבו רעות בלב;    כל-יום, יגורו מלחמות.
קמ,ד  שננו לשונם, כמו-נחש:    חמת עכשוב–תחת שפתימו סלה.
קמ,ה  שמרני יהוה, מידי רשע–    מאיש חמסים תנצרני:
אשר חשבו,    לדחות פעמי.
קמ,ו  טמנו גאים, פח לי–    וחבלים, פרשו רשת ליד-מעגל;
מקשים שתו-לי    סלה.
קמ,ז  אמרתי ליהוה, אלי אתה;    האזינה יהוה, קול תחנוני.
קמ,ח  יהוה אדני, עז ישועתי;    סכתה לראשי, ביום נשק.
קמ,ט  אל-תתן יהוה, מאויי רשע;    זממו אל-תפק, ירומו סלה.
קמ,י  ראש מסבי–    עמל שפתימו יכסומו (יכסימו).
קמ,יא  ימיטו (ימוטו) עליהם, גחלים:    באש יפלם; במהמרות, בל-יקומו.
קמ,יב  איש לשון, בל-יכון בארץ:    איש-חמס רע–יצודנו, למדחפת.
קמ,יג  ידעת (ידעתי)–כי-יעשה יהוה, דין עני:    משפט, אבינים.
קמ,יד  אך צדיקים, יודו לשמך;    ישבו ישרים, את-פניך.

קמא,א  מזמור, לדוד:
יהוה קראתיך, חושה לי;    האזינה קולי, בקראי-לך.
קמא,ב  תכון תפלתי קטרת לפניך;    משאת כפי, מנחת-ערב.
קמא,ג  שיתה יהוה, שמרה לפי;    נצרה, על-דל שפתי.
קמא,ד  אל-תט-לבי    לדבר רע,
להתעולל עללות    ברשע–
את-אישים    פעלי-און;
ובל-אלחם,    במנעמיהם.
קמא,ה  יהלמני צדיק חסד,    ויוכיחני–
שמן ראש,    אל-יני ראשי:
כי-עוד ותפלתי,    ברעותיהם.
קמא,ו  נשמטו בידי-סלע, שפטיהם;    ושמעו אמרי, כי נעמו.
קמא,ז  כמו פלח ובקע בארץ–    נפזרו עצמינו, לפי שאול.
קמא,ח  כי אליך, יהוה אדני עיני;    בכה חסיתי, אל-תער נפשי.
קמא,ט  שמרני–מידי פח, יקשו לי;    ומקשות, פעלי און.
קמא,י  יפלו במכמריו רשעים;    יחד אנכי, עד-אעבור.

קמב,א  משכיל לדוד;
בהיותו במערה    תפלה.
קמב,ב  קולי, אל-יהוה אזעק;    קולי, אל-יהוה אתחנן.
קמב,ג  אשפך לפניו שיחי;    צרתי, לפניו אגיד.
קמב,ד  בהתעטף עלי, רוחי–    ואתה, ידעת נתיבתי:
בארח-זו אהלך–    טמנו פח לי.
קמב,ה  הביט ימין, וראה–    ואין-לי מכיר:
אבד מנוס ממני;    אין דורש לנפשי.
קמב,ו  זעקתי אליך,    יהוה:
אמרתי, אתה מחסי;    חלקי, בארץ החיים.
קמב,ז  הקשיבה, אל-רנתי–    כי-דלותי-מאד:
הצילני מרדפי–    כי אמצו ממני.
קמב,ח  הוציאה ממסגר, נפשי–    להודות את-שמך:
בי, יכתרו צדיקים–    כי תגמל עלי.

קמג,א  מזמור, לדוד:
יהוה, שמע תפלתי–    האזינה אל-תחנוני;
באמנתך ענני,    בצדקתך.
קמג,ב  ואל-תבוא במשפט,    את-עבדך:
כי לא-יצדק לפניך    כל-חי.
קמג,ג  כי רדף אויב, נפשי–    דכא לארץ, חיתי;
הושבני במחשכים,    כמתי עולם.
קמג,ד  ותתעטף עלי רוחי;    בתוכי, ישתומם לבי.
קמג,ה  זכרתי ימים, מקדם–    הגיתי בכל-פעלך;
במעשה ידיך    אשוחח.
קמג,ו  פרשתי ידי אליך;    נפשי, כארץ-עיפה לך סלה.
קמג,ז  מהר ענני, יהוה–    כלתה רוחי:
אל-תסתר פניך ממני;    ונמשלתי, עם-ירדי בור.
קמג,ח  השמיעני בבקר, חסדך–    כי-בך בטחתי:
הודיעני, דרך-זו אלך–    כי-אליך, נשאתי נפשי.
קמג,ט  הצילני מאיבי יהוה–    אליך כסתי.
קמג,י  למדני, לעשות רצונך–    כי-אתה אלוהי:
רוחך טובה;    תנחני, בארץ מישור.
קמג,יא  למען-שמך יהוה תחיני;    בצדקתך, תוציא מצרה נפשי.
קמג,יב  ובחסדך, תצמית איבי:    והאבדת, כל-צררי נפשי–כי, אני עבדך.

קמד,א  לדוד:  ברוך יהוה, צורי–    המלמד ידי לקרב;
אצבעותי,    למלחמה.
קמד,ב  חסדי ומצודתי,    משגבי ומפלטי-לי:
מגני, ובו חסיתי;    הרודד עמי תחתי.
קמד,ג  יהוה–מה-אדם, ותדעהו:    בן-אנוש, ותחשבהו.
קמד,ד  אדם, להבל דמה;    ימיו, כצל עובר.
קמד,ה  יהוה, הט-שמיך ותרד;    גע בהרים ויעשנו.
קמד,ו  ברוק ברק, ותפיצם;    שלח חציך, ותהמם.
קמד,ז  שלח ידיך, ממרום:    פצני והצילני, ממים רבים; מיד, בני נכר.
קמד,ח  אשר פיהם, דבר-שוא;    וימינם, ימין שקר.
קמד,ט  אלהים–שיר חדש, אשירה לך;    בנבל עשור, אזמרה-לך.
קמד,י  הנותן תשועה, למלכים:    הפוצה, את-דוד עבדו–מחרב רעה.
קמד,יא  פצני והצילני,    מיד בני-נכר:
אשר פיהם, דבר-שוא;    וימינם, ימין שקר.
קמד,יב  אשר בנינו, כנטעים–    מגדלים בנעוריהם:
בנותינו כזוית–    מחטבות, תבנית היכל.
קמד,יג  מזוינו מלאים–    מפיקים מזן, אל-זן:
צאוננו מאליפות, מרבבות–    בחוצותינו.
קמד,יד  אלופינו, מסבלים:    אין-פרץ, ואין יוצאת; ואין צוחה, ברחבתינו.
קמד,טו  אשרי העם, שככה לו:    אשרי העם, שיהוה אלהיו.