מות דוד.

מַּמְלָכָ֥ה נָכ֖וֹנָה.

לֵ֤ב שֹׁמֵ֙עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט.

חִירָ֨ם.

הבית אשר בנה

בית יער הלבנון

אז יקהל שלמה.

בְּתָם– לֵבָ֣ב.

לְמַ֙עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י

כִּֽי הָיְתָ֤ה סִבָּה֙

וַיְהִי֙ בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה.

וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֧ה.

ויסירה מגבירה

אָ֧ז יֵחָלֵ֛ק הָעָ֥ם

כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים אָ֑תָּה

יְהוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים

קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה.

כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת

וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת–דָּמ֔וֹ

כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר

נחה רוח אליהו

פרשת- כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים אָ֑תָּה וּדְבַר–יְהוָ֥ה בְּפִ֖יךָ אֱמֶֽת.

וְאַחְאָ֣ב בֶּן–עָמְרִ֗י מָלַךְ֙ עַל–יִשְׂרָאֵ֔ל בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁמֹנֶה֙ שָׁנָ֔ה לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַ֠יִּמְלֹךְ אַחְאָ֨ב בֶּן–עָמְרִ֤י עַל–יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָֽה: וַיַּ֨עַשׂ אַחְאָ֧ב בֶּן–עָמְרִ֛י הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְפָנָֽיו: וַיְהִי֙ הֲנָקֵ֣ל לֶכְתּ֔וֹ בְּחַטֹּ֖אות יָרָבְעָ֣ם בֶּן–נְבָ֑ט וַיִּקַּ֨ח אִשָּׁ֜ה אֶת–אִיזֶ֗בֶל בַּת–אֶתְבַּ֙עַל֙ מֶ֣לֶךְ צִידֹנִ֔ים וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַֽיַּעֲבֹ֣ד אֶת–הַבַּ֔עַל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לֽוֹ: וַיָּ֥קֶם מִזְבֵּ֖חַ לַבָּ֑עַל בֵּ֣ית הַבַּ֔עַל אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה בְּשֹׁמְרֽוֹן: וַיַּ֥עַשׂ אַחְאָ֖ב אֶת–הָאֲשֵׁרָ֑ה וַיּ֨וֹסֶף אַחְאָ֜ב לַעֲשׂ֗וֹת לְהַכְעִיס֙ אֶת–יְהוָֹה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּ֨ל מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו: בְּיָמָ֞יו בָּנָ֥ה חִיאֵ֛ל בֵּ֥ית הָאֱלִ֖י אֶת–יְרִיחֹ֑ה בַּאֲבִירָ֨ם בְּכֹר֜וֹ יִסְּדָ֗הּ (ובשגיב) וּבִשְׂג֤וּב צְעִירוֹ֙ הִצִּ֣יב דְּלָתֶ֔יהָ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן–נֽוּן:

וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י מִתֹּשָׁבֵ֣י גִלְעָד֮ אֶל–אַחְאָב֒ חַי–יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם–יִהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּ֖י אִם–לְפִ֥י דְבָרִֽי: וַיְהִ֥י דְבַר–יְהוָ֖ה אֵלָ֥יו לֵאמֹֽר: לֵ֣ךְ מִזֶּ֔ה וּפָנִ֥יתָ לְּךָ֖ קֵ֑דְמָה וְנִסְתַּרְתָּ֙ בְּנַ֣חַל כְּרִ֔ית אֲשֶׁ֖ר עַל–פְּנֵ֥י הַיַּרְדֵּֽן: וְהָיָ֖ה מֵהַנַּ֣חַל תִּשְׁתֶּ֑ה וְאֶת–הָעֹרְבִ֣ים צִוִּ֔יתִי לְכַלְכֶּלְךָ֖ שָֽׁם: וַיֵּ֥לֶךְ וַיַּ֖עַשׂ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֑ה וַיֵּ֗לֶךְ וַיֵּ֙שֶׁב֙ בְּנַ֣חַל כְּרִ֔ית אֲשֶׁ֖ר עַל–פְּנֵ֥י הַיַּרְדֵּֽן: וְהָעֹרְבִ֗ים מְבִיאִ֨ים ל֜וֹ לֶ֤חֶם וּבָשָׂר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְלֶ֥חֶם וּבָשָׂ֖ר בָּעָ֑רֶב וּמִן–הַנַּ֖חַל יִשְׁתֶּֽה:

וַיְהִ֛י מִקֵּ֥ץ יָמִ֖ים וַיִּיבַ֣שׁ הַנָּ֑חַל כִּ֛י לֹֽא–הָיָ֥ה גֶ֖שֶׁם בָּאָֽרֶץ: וַיְהִ֥י דְבַר–יְהוָ֖ה אֵלָ֥יו לֵאמֹֽר: ק֣וּם לֵ֤ךְ צָרְפַ֙תָה֙ אֲשֶׁ֣ר לְצִיד֔וֹן וְיָשַׁבְתָּ֖ שָׁ֑ם הִנֵּ֨ה צִוִּ֥יתִי שָׁ֛ם אִשָּׁ֥ה אַלְמָנָ֖ה לְכַלְכְּלֶֽךָ: וַיָּ֣קָם | וַיֵּ֣לֶךְ צָרְפַ֗תָה וַיָּבֹא֙ אֶל–פֶּ֣תַח הָעִ֔יר וְהִנֵּֽה–שָׁ֛ם אִשָּׁ֥ה אַלְמָנָ֖ה מְקֹשֶׁ֣שֶׁת עֵצִ֑ים וַיִּקְרָ֤א אֵלֶ֙יהָ֙ וַיֹּאמַ֔ר קְחִי–נָ֨א לִ֧י מְעַט–מַ֛יִם בַּכְּלִ֖י וְאֶשְׁתֶּֽה: וַתֵּ֖לֶךְ לָקַ֑חַת וַיִּקְרָ֤א אֵלֶ֙יהָ֙ וַיֹּאמַ֔ר לִֽקְחִי–נָ֥א לִ֛י פַּת–לֶ֖חֶם בְּיָדֵֽךְ: וַתֹּ֗אמֶר חַי–יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אִם–יֶשׁ–לִ֣י מָע֔וֹג כִּ֣י אִם–מְלֹ֤א כַף–קֶ֙מַח֙ בַּכַּ֔ד וּמְעַט–שֶׁ֖מֶן בַּצַּפָּ֑חַת וְהִנְנִ֨י מְקֹשֶׁ֜שֶׁת שְׁנַ֣יִם עֵצִ֗ים וּבָ֙אתִי֙ וַעֲשִׂיתִ֙יהוּ֙ לִ֣י וְלִבְנִ֔י וַאֲכַלְנֻ֖הוּ וָמָֽתְנוּ: וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֤יהָ אֵלִיָּ֙הוּ֙ אַל–תִּ֣ירְאִ֔י בֹּ֖אִי עֲשִׂ֣י כִדְבָרֵ֑ךְ אַ֣ךְ עֲשִׂי–לִ֣י מִ֠שָּׁם עֻגָ֨ה קְטַנָּ֤ה בָרִאשֹׁנָה֙ וְהוֹצֵ֣אתְ לִ֔י וְלָ֣ךְ וְלִבְנֵ֔ךְ תַּעֲשִׂ֖י בָּאַחֲרֹנָֽה: כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּ֤ד הַקֶּ֙מַח֙ לֹ֣א תִכְלָ֔ה וְצַפַּ֥חַת הַשֶּׁ֖מֶן לֹ֣א תֶחְסָ֑ר עַ֠ד י֧וֹם (תתן)-תֵּת–יְהוָ֛ה גֶּ֖שֶׁם עַל–פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: וַתֵּ֥לֶךְ וַתַּעֲשֶׂ֖ה כִּדְבַ֣ר אֵלִיָּ֑הוּ וַתֹּ֧אכַל (הוא)-(והיא) הִֽיא–וָה֛וּא וּבֵיתָ֖הּ יָמִֽים: כַּ֤ד הַקֶּ֙מַח֙ לֹ֣א כָלָ֔תָה וְצַפַּ֥חַת הַשֶּׁ֖מֶן לֹ֣א חָסֵ֑ר כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּיַ֥ד אֵלִיָּֽהוּ:

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָלָ֕ה בֶּן–הָאִשָּׁ֖ה בַּעֲלַ֣ת הַבָּ֑יִת וַיְהִ֤י חָלְיוֹ֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר לֹא–נֽוֹתְרָה–בּ֖וֹ נְשָׁמָֽה: וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל–אֵ֣לִיָּ֔הוּ מַה–לִּ֥י וָלָ֖ךְ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים בָּ֧אתָ אֵלַ֛י לְהַזְכִּ֥יר אֶת–עֲוֹנִ֖י וּלְהָמִ֥ית אֶת–בְּנִֽי: וַיֹּ֥אמֶר אֵלֶ֖יהָ תְּנִֽי–לִ֣י אֶת–בְּנֵ֑ךְ וַיִּקָּחֵ֣הוּ מֵחֵיקָ֗הּ וַֽיַּעֲלֵ֙הוּ֙ אֶל–הָעֲלִיָּ֗ה אֲשֶׁר–הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב שָׁ֔ם וַיַּשְׁכִּבֵ֖הוּ עַל–מִטָּתֽוֹ: וַיִּקְרָ֥א אֶל–יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י הֲ֠גַם עַל–הָאַלְמָנָ֞ה אֲשֶׁר–אֲנִ֨י מִתְגּוֹרֵ֥ר עִמָּ֛הּ הֲרֵע֖וֹתָ לְהָמִ֥ית אֶת–בְּנָֽהּ: וַיִּתְמֹדֵ֤ד עַל–הַיֶּ֙לֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֔ים וַיִּקְרָ֥א אֶל–יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י תָּ֥שָׁב נָ֛א נֶֽפֶשׁ–הַיֶּ֥לֶד הַזֶּ֖ה עַל–קִרְבּֽוֹ: וַיִּשְׁמַ֥ע יְהוָ֖ה בְּק֣וֹל אֵלִיָּ֑הוּ וַתָּ֧שָׁב נֶֽפֶשׁ–הַיֶּ֛לֶד עַל–קִרְבּ֖וֹ וַיֶּֽחִי: וַיִּקַּ֨ח אֵלִיָּ֜הוּ אֶת–הַיֶּ֗לֶד וַיֹּרִדֵ֤הוּ מִן–הָעֲלִיָּה֙ הַבַּ֔יְתָה וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְאִמּ֑וֹ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ רְאִ֖י חַ֥י בְּנֵֽךְ: וַתֹּ֤אמֶר הָֽאִשָּׁה֙ אֶל–אֵ֣לִיָּ֔הוּ עַתָּה֙ זֶ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים אָ֑תָּה וּדְבַר–יְהוָ֥ה בְּפִ֖יךָ אֱמֶֽת:

פרשת- כי איש האלהים אתה- לא מנוקד.

א טז,כט ואחאב בן-עמרי, מלך על-ישראל, בשנת שלשים ושמנה שנה, לאסא מלך יהודה; וימלך אחאב בן-עמרי על-ישראל, בשמרון, עשרים ושתים, שנה.  א טז,ל ויעש אחאב בן-עמרי הרע, בעיני יהוה–מכל, אשר לפניו.  א טז,לא ויהי הנקל לכתו, בחטאות ירבעם בן-נבט; ויקח אשה את-איזבל, בת-אתבעל מלך צידנים, וילך ויעבד את-הבעל, וישתחו לו.  א טז,לב ויקם מזבח, לבעל, בית הבעל, אשר בנה בשמרון.  א טז,לג ויעש אחאב, את-האשרה; ויוסף אחאב לעשות, להכעיס את-יהוה אלהי ישראל, מכל מלכי ישראל, אשר היו לפניו.  א טז,לד בימיו בנה חיאל, בית האלי–את-יריחה:  באבירם בכרו יסדה, ובשגיב (ובשגוב) צעירו הציב דלתיה, כדבר יהוה, אשר דבר ביד יהושע בן-נון.  {ס}

א יז,א ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד, אל-אחאב, חי-יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם-יהיה השנים האלה טל ומטר–כי, אם-לפי דברי.  {ס}

א יז,ב ויהי דבר-יהוה, אליו לאמר.  א יז,ג לך מזה, ופנית לך קדמה; ונסתרת בנחל כרית, אשר על-פני הירדן.  א יז,ד והיה, מהנחל תשתה; ואת-הערבים צויתי, לכלכלך שם.  א יז,ה וילך ויעש, כדבר יהוה; וילך, וישב בנחל כרית, אשר, על-פני הירדן.  א יז,ו והערבים, מבאים לו לחם ובשר בבקר, ולחם ובשר, בערב; ומן-הנחל, ישתה.  א יז,ז ויהי מקץ ימים, וייבש הנחל:  כי לא-היה גשם, בארץ.  {ס}

א יז,ח ויהי דבר-יהוה, אליו לאמר.  א יז,ט קום לך צרפתה אשר לצידון, וישבת שם; הנה צויתי שם אשה אלמנה, לכלכלך.  א יז,י ויקם וילך צרפתה, ויבא אל-פתח העיר, והנה-שם אשה אלמנה, מקששת עצים; ויקרא אליה ויאמר, קחי-נא לי מעט-מים בכלי ואשתה.  א יז,יא ותלך, לקחת; ויקרא אליה ויאמר, לקחי-נא לי פת-לחם בידך.  א יז,יב ותאמר, חי-יהוה אלהיך אם-יש-לי מעוג, כי אם-מלא כף-קמח בכד, ומעט-שמן בצפחת; והנני מקששת שנים עצים, ובאתי ועשיתיהו לי ולבני, ואכלנהו, ומתנו.  א יז,יג ויאמר אליה אליהו אל-תיראי, באי עשי כדברך; אך עשי-לי משם עגה קטנה בראשנה, והוצאת לי, ולך ולבנך, תעשי באחרנה.  א יז,יד כי כה אמר יהוה אלהי ישראל, כד הקמח לא תכלה, וצפחת השמן, לא תחסר:  עד יום תתן- (תת-) יהוה, גשם–על-פני האדמה.  א יז,טו ותלך ותעשה, כדבר אליהו; ותאכל הוא-והיא (היא-והוא) וביתה, ימים.  א יז,טז כד הקמח לא כלתה, וצפחת השמן לא חסר–כדבר יהוה, אשר דבר ביד אליהו.  {פ}

א יז,יז ויהי, אחר הדברים האלה, חלה, בן-האשה בעלת הבית; ויהי חליו חזק מאד, עד אשר לא-נותרה-בו נשמה.  א יז,יח ותאמר, אל-אליהו, מה-לי ולך, איש האלהים:  באת אלי להזכיר את-עוני, ולהמית את-בני.  א יז,יט ויאמר אליה, תני-לי את-בנך; ויקחהו מחיקה, ויעלהו אל-העליה אשר-הוא ישב שם, וישכבהו, על-מטתו.  א יז,כ ויקרא אל-יהוה, ויאמר:  יהוה אלהי–הגם על-האלמנה אשר-אני מתגורר עמה הרעות, להמית את-בנה.  א יז,כא ויתמדד על-הילד שלש פעמים, ויקרא אל-יהוה ויאמר:  יהוה אלהי, תשב נא נפש-הילד הזה על-קרבו.  א יז,כב וישמע יהוה, בקול אליהו; ותשב נפש-הילד על-קרבו, ויחי.  א יז,כג ויקח אליהו את-הילד, וירדהו מן-העליה הביתה, ויתנהו, לאמו; ויאמר, אליהו, ראי, חי בנך.  א יז,כד ותאמר האשה, אל-אליהו, עתה זה ידעתי, כי איש אלהים אתה; ודבר-יהוה בפיך, אמת.  {פ}