פרשת- לא מנוקד.
א יט,א ויגד אחאב לאיזבל, את כל-אשר עשה אליהו, ואת כל-אשר הרג את-כל-הנביאים, בחרב. א יט,ב ותשלח איזבל מלאך, אל-אליהו לאמר: כה-יעשון אלהים, וכה יוספון, כי-כעת מחר אשים את-נפשך, כנפש אחד מהם. א יט,ג וירא, ויקם וילך אל-נפשו, ויבא, באר שבע אשר ליהודה; וינח את-נערו, שם. א יט,ד והוא-הלך במדבר, דרך יום, ויבא, וישב תחת רתם אחת (אחד); וישאל את-נפשו, למות, ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי, כי-לא-טוב אנכי מאבתי. א יט,ה וישכב, ויישן, תחת, רתם אחד; והנה-זה מלאך נגע בו, ויאמר לו קום אכול. א יט,ו ויבט, והנה מראשתיו עגת רצפים וצפחת מים; ויאכל וישת, וישב וישכב. א יט,ז וישב מלאך יהוה שנית ויגע-בו, ויאמר קום אכל: כי רב ממך, הדרך. א יט,ח ויקם, ויאכל וישתה; וילך בכח האכילה ההיא, ארבעים יום וארבעים לילה, עד הר האלהים, חרב. א יט,ט ויבא-שם אל-המערה, וילן שם; והנה דבר-יהוה, אליו, ויאמר לו, מה-לך פה אליהו. א יט,י ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל–את-מזבחתיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה. א יט,יא ויאמר, צא ועמדת בהר לפני יהוה, והנה יהוה עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה, לא ברוח יהוה; ואחר הרוח רעש, לא ברעש יהוה. א יט,יב ואחר הרעש אש, לא באש יהוה; ואחר האש, קול דממה דקה. א יט,יג ויהי כשמע אליהו, וילט פניו באדרתו, ויצא, ויעמד פתח המערה; והנה אליו, קול, ויאמר, מה-לך פה אליהו. א יט,יד ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל–את-מזבחתיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה. {ס}
א יט,טו ויאמר יהוה אליו, לך שוב לדרכך מדברה דמשק; ובאת, ומשחת את-חזאל למלך–על-ארם. א יט,טז ואת יהוא בן-נמשי, תמשח למלך על-ישראל; ואת-אלישע בן-שפט מאבל מחולה, תמשח לנביא תחתיך. א יט,יז והיה, הנמלט מחרב חזאל–ימית יהוא; והנמלט מחרב יהוא, ימית אלישע. א יט,יח והשארתי בישראל, שבעת אלפים: כל-הברכים, אשר לא-כרעו לבעל, וכל-הפה, אשר לא-נשק לו. א יט,יט וילך משם וימצא את-אלישע בן-שפט, והוא חרש, שנים-עשר צמדים לפניו, והוא בשנים העשר; ויעבר אליהו אליו, וישלך אדרתו אליו. א יט,כ ויעזב את-הבקר, וירץ אחרי אליהו, ויאמר אשקה-נא לאבי ולאמי, ואלכה אחריך; ויאמר לו לך שוב, כי מה-עשיתי לך. א יט,כא וישב מאחריו ויקח את-צמד הבקר ויזבחהו, ובכלי הבקר בשלם הבשר, ויתן לעם, ויאכלו; ויקם, וילך אחרי אליהו–וישרתהו. {פ}
א כ,א ובן-הדד מלך-ארם, קבץ את-כל-חילו, ושלשים ושנים מלך אתו, וסוס ורכב; ויעל, ויצר על-שמרון, וילחם, בה. א כ,ב וישלח מלאכים אל-אחאב מלך-ישראל, העירה. א כ,ג ויאמר לו, כה אמר בן-הדד, כספך וזהבך, לי-הוא; ונשיך ובניך הטובים, לי-הם. א כ,ד ויען מלך-ישראל ויאמר, כדברך אדני המלך: לך אני, וכל-אשר-לי. א כ,ה וישבו, המלאכים, ויאמרו, כה-אמר בן-הדד לאמר: כי-שלחתי אליך לאמר, כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן. א כ,ו כי אם-כעת מחר, אשלח את-עבדי אליך, וחפשו את-ביתך, ואת בתי עבדיך; והיה כל-מחמד עיניך, ישימו בידם ולקחו. א כ,ז ויקרא מלך-ישראל, לכל-זקני הארץ, ויאמר דעו-נא וראו, כי רעה זה מבקש: כי-שלח אלי לנשי ולבני, ולכספי ולזהבי, ולא מנעתי, ממנו. א כ,ח ויאמרו אליו כל-הזקנים, וכל-העם: אל-תשמע, ולוא תאבה. א כ,ט ויאמר למלאכי בן-הדד, אמרו לאדני המלך כל אשר-שלחת אל-עבדך בראשנה אעשה, והדבר הזה, לא אוכל לעשות; וילכו, המלאכים, וישבהו, דבר. א כ,י וישלח אליו, בן-הדד, ויאמר, כה-יעשון לי אלהים וכה יוספו: אם-ישפק, עפר שמרון, לשעלים, לכל-העם אשר ברגלי. א כ,יא ויען מלך-ישראל ויאמר דברו, אל-יתהלל חגר כמפתח. א כ,יב ויהי, כשמע את-הדבר הזה, והוא שתה הוא והמלכים, בסכות; ויאמר אל-עבדיו שימו, וישימו על-העיר. א כ,יג והנה נביא אחד, נגש אל-אחאב מלך-ישראל, ויאמר כה אמר יהוה, הראית את כל-ההמון הגדול הזה; הנני נתנו בידך היום, וידעת כי-אני יהוה. א כ,יד ויאמר אחאב, במי, ויאמר כה-אמר יהוה, בנערי שרי המדינות; ויאמר מי-יאסר המלחמה, ויאמר אתה. א כ,טו ויפקד, את-נערי שרי המדינות, ויהיו, מאתים שנים ושלשים; ואחריהם, פקד את-כל-העם כל-בני ישראל–שבעת אלפים. א כ,טז ויצאו, בצהרים; ובן-הדד שתה שכור בסכות, הוא והמלכים שלשים-ושנים מלך–עזר אתו. א כ,יז ויצאו, נערי שרי המדינות–בראשנה; וישלח בן-הדד, ויגידו לו לאמר, אנשים, יצאו משמרון. א כ,יח ויאמר אם-לשלום יצאו, תפשום חיים; ואם למלחמה יצאו, חיים תפשום. א כ,יט ואלה יצאו מן-העיר, נערי שרי המדינות, והחיל, אשר אחריהם. א כ,כ ויכו, איש אישו, וינסו ארם, וירדפם ישראל; וימלט, בן-הדד מלך ארם, על-סוס, ופרשים. א כ,כא ויצא מלך ישראל, ויך את-הסוס ואת-הרכב, והכה בארם, מכה גדולה. א כ,כב ויגש הנביא, אל-מלך ישראל, ויאמר לו לך התחזק, ודע וראה את אשר-תעשה: כי לתשובת השנה, מלך ארם עלה עליך. {פ}
א כ,כג ועבדי מלך-ארם אמרו אליו, אלהי הרים אלהיהם, על-כן, חזקו ממנו; ואולם, נלחם אתם במישור–אם-לא נחזק, מהם. א כ,כד ואת-הדבר הזה, עשה: הסר המלכים איש ממקמו, ושים פחות תחתיהם. א כ,כה ואתה תמנה-לך חיל כחיל הנפל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב, ונלחמה אותם במישור–אם-לא נחזק, מהם; וישמע לקלם, ויעש כן. {פ}
א כ,כו ויהי לתשובת השנה, ויפקד בן-הדד את-ארם; ויעל אפקה, למלחמה עם-ישראל. א כ,כז ובני ישראל, התפקדו וכלכלו, וילכו, לקראתם; ויחנו בני-ישראל נגדם, כשני חשפי עזים, וארם, מלאו את-הארץ. א כ,כח ויגש איש האלהים, ויאמר אל-מלך ישראל, ויאמר כה-אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלהי הרים יהוה, ולא-אלהי עמקים הוא–ונתתי את-כל-ההמון הגדול הזה, בידך, וידעתם, כי-אני יהוה. א כ,כט ויחנו אלה נכח-אלה, שבעת ימים; ויהי ביום השביעי, ותקרב המלחמה, ויכו בני-ישראל את-ארם מאה-אלף רגלי, ביום אחד. א כ,ל וינסו הנותרים אפקה, אל-העיר, ותפל החומה, על-עשרים ושבעה אלף איש הנותרים; ובן-הדד נס, ויבא אל-העיר חדר בחדר. א כ,לא ויאמרו אליו, עבדיו, הנה-נא שמענו, כי מלכי בית ישראל כי-מלכי חסד הם; נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו, ונצא אל-מלך ישראל–אולי, יחיה את-נפשך. א כ,לב ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם, ויבאו אל-מלך ישראל, ויאמרו, עבדך בן-הדד אמר תחי-נא נפשי; ויאמר העודנו חי, אחי הוא. א כ,לג והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו, ויאמרו אחיך בן-הדד, ויאמר, באו קחהו; ויצא אליו בן-הדד, ויעלהו על-המרכבה. א כ,לד ויאמר אליו הערים אשר-לקח-אבי מאת אביך אשיב, וחצות תשים לך בדמשק כאשר-שם אבי בשמרון, ואני, בברית אשלחך; ויכרת-לו ברית, וישלחהו. {ס}
א כ,לה ואיש אחד מבני הנביאים, אמר אל-רעהו בדבר יהוה–הכיני נא; וימאן האיש, להכתו. א כ,לו ויאמר לו, יען אשר לא-שמעת בקול יהוה, הנך הולך מאתי, והכך האריה; וילך, מאצלו, וימצאהו האריה, ויכהו. א כ,לז וימצא איש אחר, ויאמר הכיני נא; ויכהו האיש, הכה ופצע. א כ,לח וילך, הנביא, ויעמד למלך, על-הדרך; ויתחפש באפר, על-עיניו. א כ,לט ויהי המלך עבר, והוא צעק אל-המלך; ויאמר עבדך יצא בקרב-המלחמה, והנה-איש סר ויבא אלי איש ויאמר שמר את-האיש הזה–אם-הפקד יפקד, והיתה נפשך תחת נפשו או ככר-כסף תשקול. א כ,מ ויהי עבדך, עשה הנה והנה–והוא איננו; ויאמר אליו מלך-ישראל כן משפטך, אתה חרצת. א כ,מא וימהר–ויסר את-האפר, מעל (מעלי) עיניו; ויכר אתו מלך ישראל, כי מהנביאים הוא. א כ,מב ויאמר אליו, כה אמר יהוה, יען שלחת את-איש-חרמי, מיד–והיתה נפשך תחת נפשו, ועמך תחת עמו. א כ,מג וילך מלך-ישראל על-ביתו, סר וזעף; ויבא, שמרונה. {פ}
|