פרשת בתום לבב- לא מנוקד.
א ט,א ויהי ככלות שלמה, לבנות את-בית-יהוה ואת-בית המלך, ואת כל-חשק שלמה, אשר חפץ לעשות. {פ}
א ט,ב וירא יהוה אל-שלמה, שנית, כאשר נראה אליו, בגבעון. א ט,ג ויאמר יהוה אליו, שמעתי את-תפלתך ואת-תחנתך אשר התחננתה לפני–הקדשתי את-הבית הזה אשר בנתה, לשום-שמי שם עד-עולם; והיו עיני ולבי שם, כל-הימים. א ט,ד ואתה אם-תלך לפני, כאשר הלך דוד אביך בתם-לבב ובישר, לעשות, ככל אשר צויתיך–חקי ומשפטי, תשמר. א ט,ה והקמתי את-כסא ממלכתך, על-ישראל–לעלם: כאשר דברתי, על-דוד אביך לאמר, לא-יכרת לך איש, מעל כסא ישראל. א ט,ו אם-שוב תשבון אתם ובניכם, מאחרי, ולא תשמרו מצותי חקתי, אשר נתתי לפניכם; והלכתם, ועבדתם אלהים אחרים, והשתחויתם, להם. א ט,ז והכרתי את-ישראל, מעל פני האדמה אשר נתתי להם, ואת-הבית אשר הקדשתי לשמי, אשלח מעל פני; והיה ישראל למשל ולשנינה, בכל-העמים. א ט,ח והבית הזה יהיה עליון, כל-עבר עליו ישם ושרק; ואמרו, על-מה עשה יהוה ככה, לארץ הזאת, ולבית הזה. א ט,ט ואמרו, על אשר עזבו את-יהוה אלהיהם אשר הוציא את-אבתם מארץ מצרים, ויחזקו באלהים אחרים, וישתחו (וישתחוו) להם ויעבדם; על-כן, הביא יהוה עליהם, את כל-הרעה, הזאת. {פ}
א ט,י ויהי, מקצה עשרים שנה, אשר-בנה שלמה, את-שני הבתים–את-בית יהוה, ואת-בית המלך. א ט,יא חירם מלך-צר נשא את-שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים, ובזהב–לכל-חפצו; אז יתן המלך שלמה לחירם, עשרים עיר, בארץ, הגליל. א ט,יב ויצא חירם, מצר, לראות את-הערים, אשר נתן-לו שלמה; ולא ישרו, בעיניו. א ט,יג ויאמר–מה הערים האלה, אשר-נתתה לי אחי; ויקרא להם ארץ כבול, עד היום הזה. {פ}
א ט,יד וישלח חירם, למלך, מאה ועשרים, ככר זהב. א ט,טו וזה דבר-המס אשר-העלה המלך שלמה, לבנות את-בית יהוה ואת-ביתו ואת-המלוא, ואת, חומת ירושלם; ואת-חצר ואת-מגדו, ואת-גזר. א ט,טז פרעה מלך-מצרים עלה, וילכד את-גזר וישרפה באש, ואת-הכנעני הישב בעיר, הרג; ויתנה, שלחים, לבתו, אשת שלמה. א ט,יז ויבן שלמה את-גזר, ואת-בית חרן תחתון. א ט,יח ואת-בעלת ואת-תמר (תדמר) במדבר, בארץ. א ט,יט ואת כל-ערי המסכנות, אשר היו לשלמה, ואת ערי הרכב, ואת ערי הפרשים; ואת חשק שלמה, אשר חשק לבנות בירושלם ובלבנון, ובכל, ארץ ממשלתו. א ט,כ כל-העם הנותר מן-האמרי החתי הפרזי, החוי והיבוסי, אשר לא-מבני ישראל, המה. א ט,כא בניהם, אשר נתרו אחריהם בארץ, אשר לא-יכלו בני ישראל, להחרימם; ויעלם שלמה למס-עבד, עד היום הזה. א ט,כב ומבני, ישראל, לא-נתן שלמה, עבד: כי-הם אנשי המלחמה, ועבדיו ושריו ושלישיו, ושרי רכבו, ופרשיו. {ס}
א ט,כג אלה שרי הנצבים, אשר על-המלאכה לשלמה, חמשים, וחמש מאות–הרדים בעם, העשים במלאכה. א ט,כד אך בת-פרעה, עלתה מעיר דוד, אל-ביתה, אשר בנה-לה; אז, בנה את-המלוא. א ט,כה והעלה שלמה שלש פעמים בשנה עלות ושלמים, על-המזבח אשר בנה ליהוה, והקטיר אתו, אשר לפני יהוה; ושלם, את-הבית. א ט,כו ואני עשה המלך שלמה בעציון-גבר אשר את-אלות, על-שפת ים-סוף–בארץ אדום. א ט,כז וישלח חירם באני, את-עבדיו, אנשי אניות, ידעי הים–עם, עבדי שלמה. א ט,כח ויבאו אופירה–ויקחו משם זהב, ארבע-מאות ועשרים ככר; ויבאו, אל-המלך שלמה. {פ}
א י,א ומלכת-שבא, שמעת את-שמע שלמה–לשם יהוה; ותבא לנסתו, בחידות. א י,ב ותבא ירושלמה, בחיל כבד מאד, גמלים נשאים בשמים וזהב רב-מאד, ואבן יקרה; ותבא, אל-שלמה, ותדבר אליו, את כל-אשר היה עם-לבבה. א י,ג ויגד-לה שלמה, את-כל-דבריה: לא-היה דבר נעלם מן-המלך, אשר לא הגיד לה. א י,ד ותרא, מלכת-שבא, את, כל-חכמת שלמה; והבית, אשר בנה. א י,ה ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתו ומלבשיהם, ומשקיו, ועלתו, אשר יעלה בית יהוה; ולא-היה בה עוד, רוח. א י,ו ותאמר, אל-המלך, אמת היה הדבר, אשר שמעתי בארצי–על-דבריך, ועל-חכמתך. א י,ז ולא-האמנתי לדברים, עד אשר-באתי ותראינה עיני, והנה לא-הגד-לי, החצי: הוספת חכמה וטוב, אל-השמועה אשר שמעתי. א י,ח אשרי אנשיך, אשרי עבדיך אלה, העמדים לפניך תמיד, השמעים את-חכמתך. א י,ט יהי יהוה אלהיך, ברוך, אשר חפץ בך, לתתך על-כסא ישראל–באהבת יהוה את-ישראל, לעלם, וישימך למלך, לעשות משפט וצדקה. א י,י ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב, ובשמים הרבה מאד–ואבן יקרה; לא בא כבשם ההוא עוד לרב, אשר-נתנה מלכת-שבא למלך שלמה. א י,יא וגם אני חירם, אשר-נשא זהב מאופיר: הביא מאפיר עצי אלמגים, הרבה מאד–ואבן יקרה. א י,יב ויעש המלך את-עצי האלמגים מסעד לבית-יהוה, ולבית המלך, וכנרות ונבלים, לשרים; לא בא-כן עצי אלמגים, ולא נראה, עד, היום הזה. א י,יג והמלך שלמה נתן למלכת-שבא, את-כל-חפצה אשר שאלה, מלבד אשר נתן-לה, כיד המלך שלמה; ותפן ותלך לארצה, היא ועבדיה. {פ}
א י,יד ויהי משקל הזהב, אשר-בא לשלמה בשנה אחת–שש מאות ששים ושש, ככר זהב. א י,טו לבד מאנשי התרים, ומסחר הרכלים, וכל-מלכי הערב, ופחות הארץ. א י,טז ויעש המלך שלמה מאתים צנה, זהב שחוט; שש-מאות זהב, יעלה על-הצנה האחת. א י,יז ושלש-מאות מגנים, זהב שחוט–שלשת מנים זהב, יעלה על-המגן האחת; ויתנם המלך, בית יער הלבנון. {פ}
א י,יח ויעש המלך כסא-שן, גדול; ויצפהו, זהב מופז. א י,יט שש מעלות לכסה, וראש-עגל לכסה מאחריו, וידת מזה ומזה, אל-מקום השבת; ושנים אריות, עמדים אצל הידות. א י,כ ושנים עשר אריים, עמדים שם על-שש המעלות–מזה ומזה; לא-נעשה כן, לכל-ממלכות. א י,כא וכל כלי משקה המלך שלמה, זהב, וכל כלי בית-יער הלבנון, זהב סגור: אין כסף, לא נחשב בימי שלמה–למאומה. א י,כב כי אני תרשיש למלך בים, עם אני חירם; אחת לשלש שנים תבוא אני תרשיש, נשאת זהב וכסף, שנהבים וקפים, ותכיים. א י,כג ויגדל המלך שלמה, מכל מלכי הארץ–לעשר, ולחכמה. א י,כד וכל-הארץ–מבקשים, את-פני שלמה: לשמע, את-חכמתו, אשר-נתן אלהים, בלבו. א י,כה והמה מבאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות, ונשק ובשמים, סוסים, ופרדים–דבר-שנה, בשנה. {ס}
א י,כו ויאסף שלמה, רכב ופרשים, ויהי-לו אלף וארבע-מאות רכב, ושנים-עשר אלף פרשים; וינחם בערי הרכב, ועם-המלך בירושלם. א י,כז ויתן המלך את-הכסף בירושלם, כאבנים; ואת הארזים, נתן כשקמים אשר-בשפלה–לרב. א י,כח ומוצא הסוסים אשר לשלמה, ממצרים; ומקוה–סחרי המלך, יקחו מקוה במחיר. א י,כט ותעלה ותצא מרכבה ממצרים, בשש מאות כסף, וסוס, בחמשים ומאה; וכן לכל-מלכי החתים, ולמלכי ארם–בידם יצאו. {פ}
|