א כח,א ויהי, בימים ההם, ויקבצו פלשתים את-מחניהם לצבא, להלחם בישראל; ויאמר אכיש, אל-דוד, ידע תדע כי אתי תצא במחנה, אתה ואנשיך. א כח,ב ויאמר דוד, אל-אכיש, לכן אתה תדע, את אשר-יעשה עבדך; ויאמר אכיש, אל-דוד, לכן שמר לראשי אשימך, כל-הימים. {פ}
א כח,ג ושמואל מת–ויספדו-לו כל-ישראל, ויקברהו ברמה ובעירו; ושאול, הסיר האבות ואת-הידענים–מהארץ. א כח,ד ויקבצו פלשתים, ויבאו ויחנו בשונם; ויקבץ שאול את-כל-ישראל, ויחנו בגלבע. א כח,ה וירא שאול, את-מחנה פלשתים; וירא, ויחרד לבו מאד. א כח,ו וישאל שאול ביהוה, ולא ענהו יהוה–גם בחלמות גם באורים, גם בנביאם. א כח,ז ויאמר שאול לעבדיו, בקשו-לי אשת בעלת-אוב, ואלכה אליה, ואדרשה-בה; ויאמרו עבדיו אליו, הנה אשת בעלת-אוב בעין דור. א כח,ח ויתחפש שאול, וילבש בגדים אחרים, וילך הוא ושני אנשים עמו, ויבאו אל-האשה לילה; ויאמר, קסומי- (קסמי-) נא לי באוב, והעלי לי, את אשר-אמר אליך. א כח,ט ותאמר האשה אליו, הנה אתה ידעת את אשר-עשה שאול, אשר הכרית את-האבות ואת-הידעני, מן-הארץ; ולמה אתה מתנקש בנפשי, להמיתני. א כח,י וישבע לה שאול, ביהוה לאמר: חי-יהוה, אם-יקרך עון בדבר הזה. א כח,יא ותאמר, האשה, את-מי, אעלה-לך; ויאמר, את-שמואל העלי-לי. א כח,יב ותרא האשה את-שמואל, ותזעק בקול גדול; ותאמר האשה אל-שאול לאמר למה רמיתני, ואתה שאול. א כח,יג ויאמר לה המלך אל-תיראי, כי מה ראית; ותאמר האשה אל-שאול, אלהים ראיתי עלים מן-הארץ. א כח,יד ויאמר לה, מה-תארו, ותאמר איש זקן עלה, והוא עטה מעיל; וידע שאול כי-שמואל הוא, ויקד אפים ארצה וישתחו. {ס}
א כח,טו ויאמר שמואל אל-שאול, למה הרגזתני להעלות אתי; ויאמר שאול צר-לי מאד ופלשתים נלחמים בי, ואלהים סר מעלי ולא-ענני עוד גם ביד-הנביאים גם-בחלמות, ואקראה לך, להודיעני מה אעשה. {ס}
א כח,טז ויאמר שמואל, ולמה תשאלני: ויהוה סר מעליך, ויהי ערך. א כח,יז ויעש יהוה לו, כאשר דבר בידי; ויקרע יהוה את-הממלכה מידך, ויתנה לרעך לדוד. א כח,יח כאשר לא-שמעת בקול יהוה, ולא-עשית חרון-אפו בעמלק; על-כן הדבר הזה, עשה-לך יהוה היום הזה. א כח,יט ויתן יהוה גם את-ישראל עמך, ביד-פלשתים, ומחר, אתה ובניך עמי; גם את-מחנה ישראל, יתן יהוה ביד-פלשתים. א כח,כ וימהר שאול, ויפל מלא-קומתו ארצה, וירא מאד, מדברי שמואל; גם-כח, לא-היה בו–כי לא אכל לחם, כל-היום וכל-הלילה. א כח,כא ותבוא האשה אל-שאול, ותרא כי-נבהל מאד; ותאמר אליו, הנה שמעה שפחתך בקולך, ואשים נפשי בכפי, ואשמע את-דבריך אשר דברת אלי. א כח,כב ועתה, שמע-נא גם-אתה בקול שפחתך, ואשמה לפניך פת-לחם, ואכול; ויהי בך כח, כי תלך בדרך. א כח,כג וימאן, ויאמר לא אכל, ויפרצו-בו עבדיו וגם-האשה, וישמע לקלם; ויקם, מהארץ, וישב, אל-המטה. א כח,כד ולאשה עגל-מרבק בבית, ותמהר ותזבחהו; ותקח-קמח ותלש, ותפהו מצות. א כח,כה ותגש לפני-שאול ולפני עבדיו, ויאכלו; ויקמו וילכו, בלילה ההוא. {פ}
א כט,א ויקבצו פלשתים את-כל-מחניהם, אפקה; וישראל חנים, בעין אשר ביזרעאל. א כט,ב וסרני פלשתים עברים, למאות ולאלפים; ודוד ואנשיו, עברים באחרנה–עם-אכיש. א כט,ג ויאמרו שרי פלשתים, מה העברים האלה; ויאמר אכיש אל-שרי פלשתים, הלוא-זה דוד עבד שאול מלך-ישראל אשר היה אתי זה ימים או-זה שנים, ולא-מצאתי בו מאומה, מיום נפלו עד-היום הזה. {פ}
א כט,ד ויקצפו עליו שרי פלשתים, ויאמרו לו שרי פלשתים השב את-האיש וישב אל-מקומו אשר הפקדתו שם, ולא-ירד עמנו במלחמה, ולא-יהיה-לנו לשטן במלחמה; ובמה, יתרצה זה אל-אדניו–הלוא, בראשי האנשים ההם. א כט,ה הלוא-זה דוד, אשר יענו-לו במחלות לאמר: הכה שאול באלפיו, ודוד ברבבתו. {ס}
א כט,ו ויקרא אכיש אל-דוד, ויאמר אליו חי-יהוה כי-ישר אתה וטוב בעיני צאתך ובאך אתי במחנה–כי לא-מצאתי בך רעה, מיום באך אלי עד-היום הזה; ובעיני הסרנים, לא-טוב אתה. א כט,ז ועתה שוב, ולך בשלום; ולא-תעשה רע, בעיני סרני פלשתים. {ס}
א כט,ח ויאמר דוד אל-אכיש, כי מה עשיתי ומה-מצאת בעבדך, מיום אשר הייתי לפניך, עד היום הזה: כי לא אבוא ונלחמתי, באיבי אדני המלך. א כט,ט ויען אכיש, ויאמר אל-דוד, ידעתי, כי טוב אתה בעיני כמלאך אלהים; אך שרי פלשתים אמרו, לא-יעלה עמנו במלחמה. א כט,י ועתה השכם בבקר, ועבדי אדניך אשר-באו אתך; והשכמתם בבקר, ואור לכם ולכו. א כט,יא וישכם דוד הוא ואנשיו, ללכת בבקר, לשוב, אל-ארץ פלשתים; ופלשתים, עלו יזרעאל. {ס}
א ל,א ויהי בבא דוד ואנשיו, צקלג–ביום השלישי; ועמלקי פשטו, אל-נגב ואל-צקלג, ויכו את-צקלג, וישרפו אתה באש. א ל,ב וישבו את-הנשים אשר-בה מקטן ועד-גדול, לא המיתו איש; וינהגו, וילכו לדרכם. א ל,ג ויבא דוד ואנשיו אל-העיר, והנה שרופה באש; ונשיהם ובניהם ובנתיהם, נשבו. א ל,ד וישא דוד והעם אשר-אתו, את-קולם–ויבכו: עד אשר אין-בהם כח, לבכות. א ל,ה ושתי נשי-דוד, נשבו–אחינעם, היזרעלית, ואביגיל, אשת נבל הכרמלי. א ל,ו ותצר לדוד מאד, כי-אמרו העם לסקלו–כי-מרה נפש כל-העם, איש על-בנו ועל-בנתיו; ויתחזק דוד, ביהוה אלהיו. {ס}
א ל,ז ויאמר דוד, אל-אביתר הכהן בן-אחימלך, הגישה-נא לי, האפוד; ויגש אביתר את-האפוד, אל-דוד. א ל,ח וישאל דוד ביהוה לאמר, ארדף אחרי הגדוד-הזה האשגנו; ויאמר לו רדף, כי-השג תשיג והצל תציל. א ל,ט וילך דוד, הוא ושש-מאות איש אשר אתו, ויבאו, עד-נחל הבשור; והנותרים, עמדו. א ל,י וירדף דוד, הוא וארבע-מאות איש; ויעמדו, מאתים איש, אשר פגרו, מעבר את-נחל הבשור. א ל,יא וימצאו איש-מצרי בשדה, ויקחו אתו אל-דוד; ויתנו-לו לחם ויאכל, וישקהו מים. א ל,יב ויתנו-לו פלח דבלה ושני צמקים, ויאכל, ותשב רוחו, אליו: כי לא-אכל לחם, ולא-שתה מים, שלשה ימים, ושלשה לילות. {ס}
א ל,יג ויאמר לו דוד למי-אתה, ואי מזה אתה; ויאמר נער מצרי אנכי, עבד לאיש עמלקי, ויעזבני אדני כי חליתי, היום שלשה. א ל,יד אנחנו פשטנו נגב הכרתי, ועל-אשר ליהודה–ועל-נגב כלב; ואת-צקלג, שרפנו באש. א ל,טו ויאמר אליו דוד, התורדני אל-הגדוד הזה; ויאמר השבעה לי באלהים אם-תמיתני, ואם-תסגרני ביד-אדני, ואורדך, אל-הגדוד הזה. א ל,טז וירדהו, והנה נטשים על-פני כל-הארץ; אכלים ושתים, וחגגים, בכל השלל הגדול, אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה. א ל,יז ויכם דוד מהנשף ועד-הערב, למחרתם; ולא-נמלט מהם איש, כי אם-ארבע מאות איש-נער אשר-רכבו על-הגמלים וינסו. א ל,יח ויצל דוד, את כל-אשר לקחו עמלק; ואת-שתי נשיו, הציל דוד. א ל,יט ולא נעדר-להם מן-הקטן ועד-הגדול ועד-בנים ובנות, ומשלל, ועד כל-אשר לקחו, להם: הכל, השיב דוד. א ל,כ ויקח דוד, את-כל-הצאן והבקר; נהגו, לפני המקנה ההוא, ויאמרו, זה שלל דוד. א ל,כא ויבא דוד, אל-מאתים האנשים אשר-פגרו מלכת אחרי דוד וישיבם בנחל הבשור, ויצאו לקראת דוד, ולקראת העם אשר-אתו; ויגש דוד את-העם, וישאל להם לשלום. {ס}
א ל,כב ויען כל-איש-רע ובליעל, מהאנשים אשר הלכו עם-דוד, ויאמרו יען אשר לא-הלכו עמי, לא-נתן להם מהשלל אשר הצלנו: כי-אם-איש את-אשתו ואת-בניו, וינהגו וילכו. {ס}
א ל,כג ויאמר דוד, לא-תעשו כן אחי: את אשר-נתן יהוה לנו, וישמר אתנו, ויתן את-הגדוד הבא עלינו, בידנו. א ל,כד ומי ישמע לכם, לדבר הזה: כי כחלק הירד במלחמה, וכחלק הישב על-הכלים–יחדו יחלקו. {ס}
א ל,כה ויהי, מהיום ההוא ומעלה; וישמה לחק ולמשפט, לישראל, עד, היום הזה. {פ}
א ל,כו ויבא דוד אל-צקלג, וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמר: הנה לכם {ר}
ברכה, משלל איבי יהוה. {ס} א ל,כז לאשר בבית-אל {ס} ולאשר {ר}
ברמות-נגב, {ס} ולאשר ביתר. {ס} א ל,כח ולאשר {ר}
בערער {ס} ולאשר בשפמות, {ס} ולאשר {ר}
באשתמע. {ס} א ל,כט ולאשר ברכל, {ס} ולאשר {ר}
בערי הירחמאלי, {ס} ולאשר, בערי הקיני. {ס} א ל,ל ולאשר {ר}
בחרמה {ס} ולאשר בבור-עשן, {ס} ולאשר {ר}
בעתך. {ס} א ל,לא ולאשר, בחברון; ולכל-המקמות אשר- {ר}
התהלך-שם דוד, הוא ואנשיו. {פ}
א לא,א ופלשתים, נלחמים בישראל; וינסו אנשי ישראל, מפני פלשתים, ויפלו חללים, בהר הגלבע. א לא,ב וידבקו פלשתים, את-שאול ואת-בניו; ויכו פלשתים, את-יהונתן ואת-אבינדב ואת-מלכישוע–בני שאול. א לא,ג ותכבד המלחמה אל-שאול, וימצאהו המורים אנשים בקשת; ויחל מאד, מהמורים. א לא,ד ויאמר שאול לנשא כליו שלף חרבך ודקרני בה, פן-יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו-בי, ולא אבה נשא כליו, כי ירא מאד; ויקח שאול את-החרב, ויפל עליה. א לא,ה וירא נשא-כליו, כי מת שאול; ויפל גם-הוא על-חרבו, וימת עמו. א לא,ו וימת שאול ושלשת בניו ונשא כליו גם כל-אנשיו, ביום ההוא–יחדו. א לא,ז ויראו אנשי-ישראל אשר-בעבר העמק ואשר בעבר הירדן, כי-נסו אנשי ישראל, וכי-מתו, שאול ובניו; ויעזבו את-הערים, וינסו, ויבאו פלשתים, וישבו בהן. {פ}
א לא,ח ויהי, ממחרת, ויבאו פלשתים, לפשט את-החללים; וימצאו את-שאול ואת-שלשת בניו, נפלים בהר הגלבע. א לא,ט ויכרתו, את-ראשו, ויפשטו, את-כליו; וישלחו בארץ-פלשתים סביב, לבשר בית עצביהם–ואת-העם. א לא,י וישימו, את-כליו, בית, עשתרות; ואת-גויתו, תקעו, בחומת, בית שן. א לא,יא וישמעו אליו, ישבי יביש גלעד, את אשר-עשו פלשתים, לשאול. א לא,יב ויקומו כל-איש חיל, וילכו כל-הלילה, ויקחו את-גוית שאול ואת גוית בניו, מחומת בית שן; ויבאו יבשה, וישרפו אתם שם. א לא,יג ויקחו, את-עצמתיהם, ויקברו תחת-האשל, ביבשה; ויצמו, שבעת ימים. {פ}
|