12.18- ישעיהו- פרשת- עָלָה סַנְחֵרִיב עַל עָרֵי יְהוּדָה.

פרשת- עָלָה סַנְחֵרִיב עַל עָרֵי יְהוּדָה.

וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת–וַיִּתְפְּשֵׂם.  וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-רַבְשָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלְַמָה אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, בְּחֵיל כָּבֵד; וַיַּעֲמֹד, בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, בִּמְסִלַּת, שְׂדֵה כוֹבֵס.  וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ, אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת–וְשֶׁבְנָא, הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן-אָסָף, הַמַּזְכִּיר.  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה, אִמְרוּ-נָא אֶל-חִזְקִיָּהוּ:  כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ אַשּׁוּר, מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה, אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ.   אָמַרְתִּי, אַךְ-דְּבַר-שְׂפָתַיִם, עֵצָה וּגְבוּרָה, לַמִּלְחָמָה; עַתָּה עַל-מִי בָטַחְתָּ, כִּי מָרַדְתָּ בִּי.  הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל-מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ:  כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לְכָל-הַבֹּטְחִים עָלָיו.   וְכִי-תֹאמַר אֵלַי, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ:  הֲלוֹא-הוּא, אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת-בָּמֹתָיו וְאֶת-מִזְבְּחֹתָיו, וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם, לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ.   וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא, אֶת-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר; וְאֶתְּנָה לְךָ, אַלְפַּיִם סוּסִים–אִם-תּוּכַל, לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם. וְאֵיךְ תָּשִׁיב, אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי–הַקְּטַנִּים; וַתִּבְטַח לְךָ עַל-מִצְרַיִם, לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים.  וְעַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יְהוָה, עָלִיתִי עַל-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְהַשְׁחִיתָהּ; יְהוָה אָמַר אֵלַי, עֲלֵה אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ.  וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא וְיוֹאָח אֶל-רַבְשָׁקֵה, דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית–כִּי שֹׁמְעִים, אֲנָחְנוּ; וְאַל-תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ, יְהוּדִית, בְּאָזְנֵי הָעָם, אֲשֶׁר עַל-הַחוֹמָה.  וַיֹּאמֶר רַבְשָׁקֵה, הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי, לְדַבֵּר, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:  הֲלֹא עַל-הָאֲנָשִׁים, הַיֹּשְׁבִים עַל-הַחוֹמָה, לֶאֱכֹל אֶת-חראיהם (צוֹאָתָם) וְלִשְׁתּוֹת אֶת-שיניהם (מֵימֵי רַגְלֵיהֶם), עִמָּכֶם.  וַיַּעֲמֹד, רַבְשָׁקֵה, וַיִּקְרָא בְקוֹל-גָּדוֹל, יְהוּדִית; וַיֹּאמֶר–שִׁמְעוּ אֶת-דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ אַשּׁוּר.   כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, אַל-יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ:  כִּי לֹא-יוּכַל, לְהַצִּיל אֶתְכֶם.   וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה:  לֹא תִנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר.   אַל-תִּשְׁמְעוּ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ;
כִּי כֹה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר, עֲשׂוּ-אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי, וְאִכְלוּ אִישׁ-גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ, וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי-בוֹרוֹ.  עַד-בֹּאִי, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם:  אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים.  פֶּן-יַסִּית אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר, יְהוָה יַצִּילֵנוּ; הַהִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם, אִישׁ אֶת-אַרְצוֹ, מִיַּד, מֶלֶךְ אַשּׁוּר.   אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת, וְאַרְפָּד–אַיֵּה, אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם; וְכִי-הִצִּילוּ אֶת-שֹׁמְרוֹן, מִיָּדִי.   מִי, בְּכָל-אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר-הִצִּילוּ אֶת-אַרְצָם, מִיָּדִי; כִּי-יַצִּיל יְהוָה אֶת-יְרוּשָׁלִַם, מִיָּדִי.  וַיַּחֲרִישׁוּ, וְלֹא-עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר:  כִּי-מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר, לֹא תַעֲנֻהוּ.   וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר-עַל-הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן-אָסָף הַמַּזְכִּיר, אֶל-חִזְקִיָּהוּ–קְרוּעֵי בְגָדִים; וַיַּגִּידוּ לוֹ, אֵת דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה.   וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו; וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק, וַיָּבֹא בֵּית יְהוָה.  וַיִּשְׁלַח אֶת-אֶלְיָקִים אֲשֶׁר-עַל-הַבַּיִת וְאֵת שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר, וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים, מִתְכַּסִּים, בַּשַּׂקִּים–אֶל-יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, הַנָּבִיא. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ, יוֹם-צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה, הַיּוֹם הַזֶּה:  כִּי בָאוּ בָנִים עַד-מַשְׁבֵּר, וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה.  אוּלַי יִשְׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי, וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים, אֲשֶׁר שָׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה, בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה.   וַיָּבֹאוּ, עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ–אֶל-יְשַׁעְיָהוּ.  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְשַׁעְיָהוּ, כֹּה תֹאמְרוּן אֶל-אֲדֹנֵיכֶם:  כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, אוֹתִי.  הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ, וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב אֶל-אַרְצוֹ; וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב, בְּאַרְצוֹ.   וַיָּשָׁב, רַבְשָׁקֵה, וַיִּמְצָא אֶת-מֶלֶךְ אַשּׁוּר, נִלְחָם עַל-לִבְנָה:  כִּי שָׁמַע, כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ.  וַיִּשְׁמַע, עַל-תִּרְהָקָה מֶלֶךְ-כּוּשׁ לֵאמֹר, יָצָא, לְהִלָּחֵם אִתָּךְ; וַיִּשְׁמַע וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, אֶל-חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר.  כֹּה תֹאמְרוּן, אֶל-חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר, אַל-יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר:  לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר.   הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל-הָאֲרָצוֹת–לְהַחֲרִימָם; וְאַתָּה, תִּנָּצֵל.  הַהִצִּילוּ אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי, אֶת-גּוֹזָן, וְאֶת-חָרָן; וְרֶצֶף וּבְנֵי-עֶדֶן, אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר. אַיֵּה מֶלֶךְ-חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד, וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם, הֵנַע, וְעִוָּה.   וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת-הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים, וַיִּקְרָאֵהוּ; וַיַּעַל בֵּית יְהוָה, וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה.   וַיִּתְפַּלֵּל, חִזְקִיָּהוּ, אֶל-יְהוָה, לֵאמֹר. יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, אַתָּה-הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ, לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ; אַתָּה עָשִׂיתָ, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ. הַטֵּה יְהוָה אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח יְהוָה עֵינֶךָ וּרְאֵה; וּשְׁמַע, אֵת כָּל-דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב, אֲשֶׁר שָׁלַח, לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי.  אָמְנָם, יְהוָה:  הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר, אֶת-כָּל-הָאֲרָצוֹת–וְאֶת-אַרְצָם.   וְנָתֹן אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, בָּאֵשׁ:  כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם-מַעֲשֵׂה יְדֵי-אָדָם עֵץ וָאֶבֶן–וַיְאַבְּדוּם.   וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָּדוֹ; וְיֵדְעוּ כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, כִּי-אַתָּה יְהוָה לְבַדֶּךָ.   וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר:  כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי, אֶל-סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה עָלָיו:  בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ, בְּתוּלַת בַּת-צִיּוֹן–אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה, בַּת יְרוּשָׁלִָם.   אֶת-מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ, וְעַל-מִי הֲרִימוֹתָה קּוֹל; וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ, אֶל-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.  בְּיַד עֲבָדֶיךָ, חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי, וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן; וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו, מִבְחַר בְּרֹשָׁיו, וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ, יַעַר כַּרְמִלּוֹ.  אֲנִי קַרְתִּי, וְשָׁתִיתִי מָיִם; וְאַחְרִב, בְּכַף-פְּעָמַי, כֹּל, יְאֹרֵי מָצוֹר.  הֲלוֹא-שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אוֹתָהּ עָשִׂיתִי, מִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ; עַתָּה הֲבֵאתִיהָ–וּתְהִי לְהַשְׁאוֹת גַּלִּים נִצִּים, עָרִים בְּצֻרוֹת.  וְיֹשְׁבֵיהֶן, קִצְרֵי-יָד, חַתּוּ, וָבֹשׁוּ; הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה, וִירַק דֶּשֶׁא, חֲצִיר גַּגּוֹת, וּשְׁדֵמָה לִפְנֵי קָמָה.  וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבוֹאֲךָ, יָדָעְתִּי; וְאֵת, הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי.   יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי, וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי–וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ, וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ, וַהֲשִׁיבֹתִיךָ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-בָּאתָ בָּהּ.  וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת–אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ, וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית שָׁחִיס; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים–ואכול (וְאִכְלוּ) פִרְיָם.   וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית-יְהוּדָה, הַנִּשְׁאָרָה–שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה; וְעָשָׂה פְרִי, לְמָעְלָה.  כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית, וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן; קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת, תַּעֲשֶׂה-זֹּאת.  לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֶל-מֶלֶךְ אַשּׁוּר, לֹא יָבוֹא אֶל-הָעִיר הַזֹּאת, וְלֹא-יוֹרֶה שָׁם חֵץ; וְלֹא-יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן, וְלֹא-יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה.   בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-בָּא, בָּהּ יָשׁוּב; וְאֶל-הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבוֹא, נְאֻם-יְהוָה.   וְגַנּוֹתִי עַל-הָעִיר הַזֹּאת, לְהוֹשִׁיעָהּ–לְמַעֲנִי, וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי.  וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה, וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר, מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה, אָלֶף; וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים.   וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ, וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר; וַיֵּשֶׁב, בְּנִינְוֵה.  וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב, וְהֵמָּה נִמְלְטוּ, אֶרֶץ אֲרָרָט; וַיִּמְלֹךְ אֵסַר-חַדֹּן בְּנוֹ, תַּחְתָּיו.

בַּיָּמִים הָהֵם, חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת; וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ הַנָּבִיא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה צַו לְבֵיתֶךָ–כִּי מֵת אַתָּה, וְלֹא תִחְיֶה.   וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו, אֶל-הַקִּיר; וַיִּתְפַּלֵּל, אֶל-יְהוָה.   וַיֹּאמַר, אָנָּה יְהוָה זְכָר-נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי; וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ, בְּכִי גָדוֹל.   וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-יְשַׁעְיָהוּ, לֵאמֹר.   הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל-חִזְקִיָּהוּ, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ, שָׁמַעְתִּי אֶת-תְּפִלָּתֶךָ, רָאִיתִי אֶת-דִּמְעָתֶךָ; הִנְנִי יוֹסִף עַל-יָמֶיךָ, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.  וּמִכַּף מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אַצִּילְךָ, וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת; וְגַנּוֹתִי, עַל-הָעִיר הַזֹּאת.  וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, מֵאֵת יְהוָה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יְהוָה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר.  הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת-צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ, אֲחֹרַנִּית–עֶשֶׂר מַעֲלוֹת; וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה:

מִכְתָּב, לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה, בַּחֲלֹתוֹ, וַיְחִי מֵחָלְיוֹ. אֲנִי אָמַרְתִּי, בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה–בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל; פֻּקַּדְתִּי, יֶתֶר שְׁנוֹתָי.   אָמַרְתִּי לֹא-אֶרְאֶה יָהּ, יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים; לֹא-אַבִּיט אָדָם עוֹד, עִם-יוֹשְׁבֵי חָדֶל.   דּוֹרִי, נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי–כְּאֹהֶל רֹעִי; קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי, מִיּוֹם עַד-לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי.   שִׁוִּיתִי עַד-בֹּקֶר כָּאֲרִי, כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי; מִיּוֹם עַד-לַיְלָה, תַּשְׁלִימֵנִי.  כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף, אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה; דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם, אֲדֹנָי עָשְׁקָה-לִּי עָרְבֵנִי.   מָה-אֲדַבֵּר וְאָמַר-לִי, וְהוּא עָשָׂה; אֶדַּדֶּה כָל-שְׁנוֹתַי, עַל-מַר נַפְשִׁי.   אֲדֹנָי, עֲלֵיהֶם יִחְיוּ; וּלְכָל-בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי, וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי.   הִנֵּה לְשָׁלוֹם, מַר-לִי מָר; וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי, מִשַּׁחַת בְּלִי, כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ, כָּל-חֲטָאָי.   כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ, מָוֶת יְהַלְלֶךָּ; לֹא-יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי-בוֹר, אֶל-אֲמִתֶּךָ.   חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ, כָּמוֹנִי הַיּוֹם; אָב לְבָנִים, יוֹדִיעַ אֶל-אֲמִתֶּךָ. יְהוָה, לְהוֹשִׁיעֵנִי; וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל-יְמֵי חַיֵּינוּ, עַל-בֵּית יְהוָה.   וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ, יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים; וְיִמְרְחוּ עַל-הַשְּׁחִין, וְיֶחִי.   וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ, מָה אוֹת:  כִּי אֶעֱלֶה, בֵּית יְהוָה.

בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן-בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ-בָּבֶל, סְפָרִים וּמִנְחָה–אֶל-חִזְקִיָּהוּ; וַיִּשְׁמַע, כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק.   וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם, חִזְקִיָּהוּ, וַיַּרְאֵם אֶת-בֵּית נְכֹתֹה אֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הַזָּהָב וְאֶת-הַבְּשָׂמִים וְאֵת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת כָּל-בֵּית כֵּלָיו, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאֹצְרֹתָיו:  לֹא-הָיָה דָבָר, אֲשֶׁר לֹא-הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ–וּבְכָל-מֶמְשַׁלְתּוֹ.   וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ; וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ, מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל.  וַיֹּאמֶר, מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ; וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ–לֹא-הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא-הִרְאִיתִים, בְּאוֹצְרֹתָי:  וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ:  שְׁמַע, דְּבַר-יְהוָה צְבָאוֹת.  הִנֵּה, יָמִים בָּאִים, וְנִשָּׂא כָּל-אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה, בָּבֶל:  לֹא-יִוָּתֵר דָּבָר, אָמַר יְהוָה. וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ, אֲשֶׁר תּוֹלִיד–יִקָּחוּ; וְהָיוּ, סָרִיסִים, בְּהֵיכַל, מֶלֶךְ בָּבֶל.   וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְשַׁעְיָהוּ, טוֹב דְּבַר-יְהוָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ; וַיֹּאמֶר, כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי.

{א} ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצרות ויתפשם: {ב} וישלח מלך אשור את רב שקה מלכיש ירושלמה אל המלך חזקיהו בחיל כבד ויעמד בתעלת הברכה העליונה במסלת שדה כובס: {ג} ויצא אליו אליקים בן חלקיהו אשר על הבית ושבנא הספר ויואח בן אסף המזכיר: {ד} ויאמר אליהם רב שקה אמרו נא אל חזקיהו כה אמר המלך הגדול מלך אשור מה הבטחון הזה אשר בטחת: {ה} אמרתי אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמה עתה על מי בטחת כי מרדת בי: {ו} הנה בטחת על משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה כן פרעה מלך מצרים לכל הבטחים עליו: {ז} וכי תאמר אלי אל יהוה אלהינו בטחנו הלוא הוא אשר הסיר חזקיהו את במתיו ואת מזבחתיו ויאמר ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה תשתחוו: {ח} ועתה התערב נא את אדני המלך אשור ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רכבים עליהם: {ט} ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים: {י} ועתה המבלעדי יהוה עליתי על הארץ הזאת להשחיתה יהוה אמר אלי עלה אל הארץ הזאת והשחיתה: (ס) {יא} ויאמר אליקים ושבנא ויואח אל רב שקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו ואל תדבר אלינו יהודית באזני העם אשר על החומה: {יב} ויאמר רב שקה האל אדניך ואליך שלחני אדני לדבר את הדברים האלה הלא על האנשים הישבים על החומה לאכל את חראיהם ולשתות את שיניהם עמכם: {יג} ויעמד רב שקה ויקרא בקול גדול יהודית ויאמר שמעו את דברי המלך הגדול מלך אשור: {יד} כה אמר המלך אל ישא לכם חזקיהו כי לא יוכל להציל אתכם: {טו} ואל יבטח אתכם חזקיהו אל יהוה לאמר הצל יצילנו יהוה לא תנתן העיר הזאת ביד מלך אשור: {טז} אל תשמעו אל חזקיהו כי כה אמר המלך אשור עשו אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי בורו: (פ) {יז} עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים: {יח} פן יסית אתכם חזקיהו לאמר יהוה יצילנו ההצילו אלהי הגוים איש את ארצו מיד מלך אשור: {יט} איה אלהי חמת וארפד איה אלהי ספרוים וכי הצילו את שמרון מידי: {כ} מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל יהוה את ירושלם מידי: {כא} ויחרישו ולא ענו אתו דבר כי מצות המלך היא לאמר לא תענהו: {כב} ויבא אליקים בן חלקיהו אשר על הבית ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים ויגידו לו את דברי רב שקה:

{א} ויהי כשמע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו ויתכס בשק ויבא בית יהוה: {ב} וישלח את אליקים אשר על הבית ואת שבנא הסופר ואת זקני הכהנים מתכסים בשקים אל ישעיהו בן אמוץ הנביא: {ג} ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדה: {ד} אולי ישמע יהוה אלהיך את דברי רב שקה אשר שלחו מלך אשור אדניו לחרף אלהים חי והוכיח בדברים אשר שמע יהוה אלהיך ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה: {ה} ויבאו עבדי המלך חזקיהו אל ישעיהו: {ו} ויאמר אליהם ישעיהו כה תאמרון אל אדניכם כה אמר יהוה אל תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גדפו נערי מלך אשור אותי: {ז} הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב אל ארצו והפלתיו בחרב בארצו: {ח} וישב רב שקה וימצא את מלך אשור נלחם על לבנה כי שמע כי נסע מלכיש: {ט} וישמע על תרהקה מלך כוש לאמר יצא להלחם אתך וישמע וישלח מלאכים אל חזקיהו לאמר: {י} כה תאמרון אל חזקיהו מלך יהודה לאמר אל ישאך אלהיך אשר אתה בוטח בו לאמר לא תנתן ירושלם ביד מלך אשור: {יא} הנה אתה שמעת אשר עשו מלכי אשור לכל הארצות להחרימם ואתה תנצל: {יב} ההצילו אותם אלהי הגוים אשר השחיתו אבותי את גוזן ואת חרן ורצף ובני עדן אשר בתלשר: {יג} איה מלך חמת ומלך ארפד ומלך לעיר ספרוים הנע ועוה: {יד} ויקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים ויקראהו ויעל בית יהוה ויפרשהו חזקיהו לפני יהוה: (ס) {טו} ויתפלל חזקיהו אל יהוה לאמר: {טז} יהוה צבאות אלהי ישראל ישב הכרבים אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ: {יז} הטה יהוה אזנך ושמע פקח יהוה עינך וראה ושמע את כל דברי סנחריב אשר שלח לחרף אלהים חי: {יח} אמנם יהוה החריבו מלכי אשור את כל הארצות ואת ארצם: {יט} ונתן את אלהיהם באש כי לא אלהים המה כי אם מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדום: {כ} ועתה יהוה אלהינו הושיענו מידו וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה יהוה לבדך: {כא} וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמר כה אמר יהוה אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל סנחריב מלך אשור: {כב} זה הדבר אשר דבר יהוה עליו בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלם: {כג} את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימותה קול ותשא מרום עיניך אל קדוש ישראל: {כד} ביד עבדיך חרפת אדני ותאמר ברב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחר ברשיו ואבוא מרום קצו יער כרמלו: {כה} אני קרתי ושתיתי מים ואחרב בכף פעמי כל יארי מצור: {כו} הלוא שמעת למרחוק אותה עשיתי מימי קדם ויצרתיה עתה הבאתיה ותהי להשאות גלים נצים ערים בצרות: {כז} וישביהן קצרי יד חתו ובשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדמה לפני קמה: {כח} ושבתך וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך אלי: {כט} יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך והשיבתיך בדרך אשר באת בה: {ל} וזה לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השנית שחיס ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכול פרים: {לא} ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שרש למטה ועשה פרי למעלה: {לב} כי מירושלם תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת יהוה צבאות תעשה זאת: (ס) {לג} לכן כה אמר יהוה אל מלך אשור לא יבוא אל העיר הזאת ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפך עליה סללה: {לד} בדרך אשר בא בה ישוב ואל העיר הזאת לא יבוא נאם יהוה: {לה} וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי: (ס) {לו} ויצא מלאך יהוה ויכה במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים: {לז} ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה: {לח} ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט וימלך אסר חדן בנו תחתיו:

{א} בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר יהוה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה: {ב} ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יהוה: {ג} ויאמר אנה יהוה זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי ויבך חזקיהו בכי גדול: (ס) {ד} ויהי דבר יהוה אל ישעיהו לאמר: {ה} הלוך ואמרת אל חזקיהו כה אמר יהוה אלהי דוד אביך שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה: {ו} ומכף מלך אשור אצילך ואת העיר הזאת וגנותי על העיר הזאת: {ז} וזה לך האות מאת יהוה אשר יעשה יהוה את הדבר הזה אשר דבר: {ח} הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחרנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה: (ס) {ט} מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלתו ויחי מחליו: {י} אני אמרתי בדמי ימי אלכה בשערי שאול פקדתי יתר שנותי: {יא} אמרתי לא אראה יה יה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל: {יב} דורי נסע ונגלה מני כאהל רעי קפדתי כארג חיי מדלה יבצעני מיום עד לילה תשלימני: {יג} שויתי עד בקר כארי כן ישבר כל עצמותי מיום עד לילה תשלימני: {יד} כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה דלו עיני למרום אדני עשקה לי ערבני: {טו} מה אדבר ואמר לי והוא עשה אדדה כל שנותי על מר נפשי: {טז} אדני עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחיני: {יז} הנה לשלום מר לי מר ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גוך כל חטאי: {יח} כי לא שאול תודך מות יהללך לא ישברו יורדי בור אל אמתך: {יט} חי חי הוא יודך כמוני היום אב לבנים יודיע אל אמתך: {כ} יהוה להושיעני ונגנותי ננגן כל ימי חיינו על בית יהוה: {כא} ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי: {כב} ויאמר חזקיהו מה אות כי אעלה בית יהוה:

{א} בעת ההוא שלח מרדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו וישמע כי חלה ויחזק: {ב} וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת השמן הטוב ואת כל בית כליו ואת כל אשר נמצא באצרתיו לא היה דבר אשר לא הראם חזקיהו בביתו ובכל ממשלתו: (ס) {ג} ויבא ישעיהו הנביא אל המלך חזקיהו ויאמר אליו מה אמרו האנשים האלה ומאין יבאו אליך ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו אלי מבבל: {ד} ויאמר מה ראו בביתך ויאמר חזקיהו את כל אשר בביתי ראו לא היה דבר אשר לא הראיתים באוצרתי: {ה} ויאמר ישעיהו אל חזקיהו שמע דבר יהוה צבאות: {ו} הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבתיך עד היום הזה בבל לא יותר דבר אמר יהוה: {ז} ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל: {ח} ויאמר חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר יהוה אשר דברת ויאמר כי יהיה שלום ואמת בימי: (פ)