8.12- שמואל- מלכות שאול- סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

הפרשות:

חנה.

בית נאמן.

דבר בישראל.

אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.

שָׁבִים֙ אֶל-יְהוָ֔ה.

מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

שָׁאוּל֙.

שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

דוד.

דוד ויונתן.

אֶבְיָתָ֑ר.

סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

אביגיל.

משיח יְהוָ֔ה.

מות שאול.

וַיַּגִּ֥דוּ לְדָוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה פְלִשְׁתִּים֙ נִלְחָמִ֣ים בִּקְעִילָ֔ה וְהֵ֖מָּה שֹׁסִ֥ים אֶת–הַגֳּרָנֽוֹת: וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֵלֵ֣ךְ וְהִכֵּ֔יתִי בַּפְּלִשְׁתִּ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל דָּוִ֗ד לֵ֚ךְ וְהִכִּ֣יתָ בַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְהוֹשַׁעְתָּ֖ אֶת קְעִילָֽה: וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י דָוִד֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה אֲנַ֥חְנוּ פֹ֛ה בִּֽיהוּדָ֖ה יְרֵאִ֑ים וְאַף֙ כִּֽי–נֵלֵ֣ךְ קְעִלָ֔ה אֶל–מַֽעַרְכ֖וֹת פְּלִשְׁתִּֽים: וַיּ֨וֹסֶף ע֤וֹד דָּוִד֙ לִשְׁאֹ֣ל בַּֽיהוָ֔ה וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר ק֚וּם רֵ֣ד קְעִילָ֔ה כִּֽי אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶת פְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ: וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִד֩ (ואנשו) וַאֲנָשָׁ֨יו קְעִילָ֜ה וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנְהַג֙ אֶת–מִקְנֵיהֶ֔ם וַיַּ֥ךְ בָּהֶ֖ם מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֹּ֣שַׁע דָּוִ֔ד אֵ֖ת יֹשְׁבֵ֥י קְעִילָֽה:וַיְהִ֗י בִּ֠בְרֹחַ אֶבְיָתָ֧ר בֶּן–אֲחִימֶ֛לֶךְ אֶל–דָּוִ֖ד קְעִילָ֑ה אֵפ֖וֹד יָרַ֥ד בְּיָדֽוֹ:  וַיֻּגַּ֣ד לְשָׁא֔וּל כִּי–בָ֥א דָוִ֖ד קְעִילָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל נִכַּ֨ר אֹת֤וֹ אֱלֹהִים֙ בְּיָדִ֔י כִּ֚י נִסְגַּ֣ר לָב֔וֹא בְּעִ֖יר דְּלָתַ֥יִם וּבְרִֽיחַ: וַיְשַׁמַּ֥ע שָׁא֛וּל אֶת–כָּל–הָעָ֖ם לַמִּלְחָמָ֑ה לָרֶ֣דֶת קְעִילָ֔ה לָצ֥וּר אֶל–דָּוִ֖ד וְאֶל–אֲנָשָֽׁיו: וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּ֣י עָלָ֔יו שָׁא֖וּל מַחֲרִ֣ישׁ הָרָעָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל–אֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן הַגִּ֖ישָׁה הָאֵפֽוֹד: וַיֹּאמֶר֮ דָּוִד֒ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שָׁמֹ֤עַ שָׁמַע֙ עַבְדְּךָ֔ כִּֽי–מְבַקֵּ֥שׁ שָׁא֖וּל לָב֣וֹא אֶל–קְעִילָ֑ה לְשַׁחֵ֥ת לָעִ֖יר בַּעֲבוּרִֽי: הֲיַסְגִּרֻ֣נִי בַעֲלֵי֩ קְעִילָ֨ה בְיָד֜וֹ הֲיֵרֵ֣ד שָׁא֗וּל כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁמַ֣ע עַבְדֶּ֔ךָ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַגֶּד נָ֖א לְעַבְדֶּ֑ךָ וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה יֵרֵֽד: וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד הֲיַסְגִּ֜רוּ בַּעֲלֵ֧י קְעִילָ֛ה אֹתִ֥י וְאֶת–אֲנָשַׁ֖י בְּיַד–שָׁא֑וּל וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה יַסְגִּֽירוּ: וַיָּקָם֩ דָּוִ֨ד וַאֲנָשָׁ֜יו כְּשֵׁשׁ–מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וַיֵּצְאוּ֙ מִקְּעִלָ֔ה וַיִּֽתְהַלְּכ֖וּ בַּאֲשֶׁ֣ר יִתְהַלָּ֑כוּ וּלְשָׁא֣וּל הֻגַּ֗ד כִּֽי–נִמְלַ֤ט דָּוִד֙ מִקְּעִילָ֔ה וַיֶּחְדַּ֖ל לָצֵֽאת:וַיֵּ֨שֶׁב דָּוִ֤ד בַּמִּדְבָּר֙ בַּמְּצָד֔וֹת וַיֵּ֥שֶׁב בָּהָ֖ר בְּמִדְבַּר–זִ֑יף וַיְבַקְשֵׁ֤הוּ שָׁאוּל֙ כָּל–הַיָּמִ֔ים וְלֹֽא–נְתָנ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ: וַיַּ֣רְא דָוִ֔ד כִּֽי–יָצָ֥א שָׁא֖וּל לְבַקֵּ֣שׁ אֶת–נַפְשׁ֑וֹ וְדָוִ֥ד בְּמִדְבַּר–זִ֖יף בַּחֹֽרְשָׁה: וַיָּ֙קָם֙ יְהוֹנָתָ֣ן בֶּן–שָׁא֔וּל וַיֵּ֥לֶךְ אֶל–דָּוִ֖ד חֹ֑רְשָׁה וַיְחַזֵּ֥ק אֶת–יָד֖וֹ בֵּאלֹהִֽים: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו אַל–תִּירָ֗א כִּ֠י לֹ֤א תִֽמְצָאֲךָ֙ יַ֚ד שָׁא֣וּל אָבִ֔י וְאַתָּה֙ תִּמְלֹ֣ךְ עַל–יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָנֹכִ֖י אֶֽהְיֶה–לְּךָ֣ לְמִשְׁנֶ֑ה וְגַם–שָׁא֥וּל אָבִ֖י יֹדֵ֥עַ כֵּֽן:  וַיִּכְרְת֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם בְּרִ֖ית לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּחֹ֔רְשָׁה וִיהוֹנָתָ֖ן הָלַ֥ךְ לְבֵיתֽוֹ: וַיַּעֲל֤וּ זִפִים֙ אֶל–שָׁא֔וּל הַגִּבְעָ֖תָה לֵאמֹ֑ר הֲל֣וֹא דָ֠וִד מִסְתַּתֵּ֨ר עִמָּ֤נוּ בַמְּצָדוֹת֙ בַּחֹ֔רְשָׁה בְּגִבְעַת֙ הַֽחֲכִילָ֔ה אֲשֶׁ֖ר מִימִ֥ין הַיְשִׁימֽוֹן: וְ֠עַתָּה לְכָל–אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֥ הַמֶּ֛לֶךְ לָרֶ֖דֶת רֵ֑ד וְלָ֥נוּ הַסְגִּיר֖וֹ בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ:  וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל בְּרוּכִ֥ים אַתֶּ֖ם לַֽיהוָ֑ה כִּ֥י חֲמַלְתֶּ֖ם עָלָֽי: לְכוּ–נָ֞א הָכִ֣ינוּ ע֗וֹד וּדְע֤וּ וּרְאוּ֙ אֶת–מְקוֹמוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה רַגְל֔וֹ מִ֥י רָאָ֖הוּ שָׁ֑ם כִּ֚י אָמַ֣ר אֵלַ֔י עָר֥וֹם יַעְרִ֖ם הֽוּא: וּרְא֣וּ וּדְע֗וּ מִכֹּ֤ל הַמַּֽחֲבֹאִים֙ אֲשֶׁ֣ר יִתְחַבֵּ֣א שָׁ֔ם וְשַׁבְתֶּ֤ם אֵלַי֙ אֶל–נָכ֔וֹן וְהָלַכְתִּ֖י אִתְּכֶ֑ם וְהָיָה֙ אִם–יֶשְׁנ֣וֹ בָאָ֔רֶץ וְחִפַּשְׂתִּ֣י אֹת֔וֹ בְּכֹ֖ל אַלְפֵ֥י יְהוּדָֽה: וַיָּק֛וּמוּ וַיֵּלְכ֥וּ זִ֖יפָה לִפְנֵ֣י שָׁא֑וּל וְדָוִ֨ד וַאֲנָשָׁ֜יו בְּמִדְבַּ֤ר מָעוֹן֙ בָּעֲרָבָ֔ה אֶ֖ל יְמִ֥ין הַיְשִׁימֽוֹן: וַיֵּ֨לֶךְ שָׁא֣וּל וַאֲנָשָׁיו֮ לְבַקֵּשׁ֒ וַיַּגִּ֣דוּ לְדָוִ֔ד וַיֵּ֣רֶד הַסֶּ֔לַע וַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר מָע֑וֹן וַיִּשְׁמַ֣ע שָׁא֔וּל וַיִּרְדֹּ֥ף אַחֲרֵֽי–דָוִ֖ד מִדְבַּ֥ר מָעֽוֹן: וַיֵּ֨לֶךְ שָׁא֜וּל מִצַּ֤ד הָהָר֙ מִזֶּ֔ה וְדָוִ֧ד וַאֲנָשָׁ֛יו מִצַּ֥ד הָהָ֖ר מִזֶּ֑ה וַיְהִ֨י דָוִ֜ד נֶחְפָּ֤ז לָלֶ֙כֶת֙ מִפְּנֵ֣י שָׁא֔וּל וְשָׁא֣וּל וַאֲנָשָׁ֗יו עֹֽטְרִ֛ים אֶל–דָּוִ֥ד וְאֶל–אֲנָשָׁ֖יו לְתָפְשָֽׂם: וּמַלְאָ֣ךְ בָּ֔א אֶל–שָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר מַהֲרָ֣ה וְלֵ֔כָה כִּֽי–פָשְׁט֥וּ פְלִשְׁתִּ֖ים עַל–הָאָֽרֶץ: וַיָּ֣שָׁב שָׁא֗וּל מִרְדֹף֙ אַחֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיֵּ֖לֶךְ לִקְרַ֣את פְּלִשְׁתִּ֑ים עַל–כֵּ֗ן קָֽרְאוּ֙ לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת:

וַיַּ֥עַל דָּוִ֖ד מִשָּׁ֑ם וַיֵּ֖שֶׁב בִּמְצָד֥וֹת עֵֽין–גֶּֽדִי: וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁ֣ב שָׁא֔וּל מֵאַחֲרֵ֖י פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּגִּ֤דוּ לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד בְּמִדְבַּ֖ר עֵ֥ין גֶּֽדִי: וַיִּקַּ֣ח שָׁא֗וּל שְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים אִ֥ישׁ בָּח֖וּר מִכָּל–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֗לֶךְ לְבַקֵּ֤שׁ אֶת–דָּוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו עַל–פְּנֵ֖י צוּרֵ֥י הַיְּעֵלִֽים: וַ֠יָּבֹא אֶל–גִּדְר֨וֹת הַצֹּ֤אן עַל–הַדֶּ֙רֶךְ֙ וְשָׁ֣ם מְעָרָ֔ה וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לְהָסֵ֣ךְ אֶת–רַגְלָ֑יו וְדָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו בְּיַרְכְּתֵ֥י הַמְּעָרָ֖ה יֹשְׁבִֽים: וַיֹּאמְרוּ֩ אַנְשֵׁ֨י דָוִ֜ד אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה הַיּ֜וֹם אֲֽשֶׁר–אָמַ֧ר יְהוָ֣ה אֵלֶ֗יךָ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י נֹתֵ֤ן אֶת-(איביך) אֹֽיִבְךָ֙ בְּיָדֶ֔ךָ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר יִטַ֣ב בְּעֵינֶ֑יךָ וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וַיִּכְרֹ֛ת אֶת–כְּנַֽף–הַמְּעִ֥יל אֲשֶׁר–לְשָׁא֖וּל בַּלָּֽט: וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי–כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ לֵב–דָּוִ֖ד אֹת֑וֹ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֔ת אֶת–כָּנָ֖ף אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל: וַיֹּ֨אמֶר לַאֲנָשָׁ֜יו חָלִ֧ילָה לִּ֣י מֵֽיהוָ֗ה אִם–אֶעֱשֶׂה֩ אֶת–הַדָּבָ֨ר הַזֶּ֤ה לַֽאדֹנִי֙ לִמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בּ֑וֹ כִּֽי–מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא: וַיְשַׁסַּ֨ע דָּוִ֤ד אֶת–אֲנָשָׁיו֙ בַּדְּבָרִ֔ים וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם לָק֣וּם אֶל–שָׁא֑וּל וְשָׁא֛וּל קָ֥ם מֵהַמְּעָרָ֖ה וַיֵּ֥לֶךְ בַּדָּֽרֶךְ: וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד אַחֲרֵי–כֵ֗ן וַיֵּצֵא֙ (מן)-(המערה) מֵֽהַמְּעָרָ֔ה וַיִּקְרָ֧א אַֽחֲרֵי–שָׁא֛וּל לֵאמֹ֖ר אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּבֵּ֤ט שָׁאוּל֙ אַֽחֲרָ֔יו וַיִּקֹּ֨ד דָּוִ֥ד אַפַּ֛יִם אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ: וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְשָׁא֔וּל לָ֧מָּה תִשְׁמַ֛ע אֶת–דִּבְרֵ֥י אָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ רָעָתֶֽךָ: הִנֵּה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ אֵ֣ת אֲשֶׁר–נְתָנְךָ֩ יְהוָ֨ה | הַיּ֤וֹם | בְּיָדִי֙ בַּמְּעָרָ֔ה וְאָמַ֥ר לַהֲרָגֲךָ֖ וַתָּ֣חָס עָלֶ֑יךָ וָאֹמַ֗ר לֹא–אֶשְׁלַ֤ח יָדִי֙ בַּֽאדֹנִ֔י כִּי–מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא: וְאָבִ֣י רְאֵ֔ה גַּ֗ם רְאֵ֛ה אֶת–כְּנַ֥ף מְעִילְךָ֖ בְּיָדִ֑י כִּ֡י בְּכָרְתִי֩ אֶת–כְּנַ֨ף מְעִֽילְךָ֜ וְלֹ֣א הֲרַגְתִּ֗יךָ דַּ֤ע וּרְאֵה֙ כִּי֩ אֵ֨ין בְּיָדִ֜י רָעָ֤ה וָפֶ֙שַׁע֙ וְלֹא–חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֛ה צֹדֶ֥ה אֶת–נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ: יִשְׁפֹּ֤ט יְהוָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּנְקָמַ֥נִי יְהוָ֖ה מִמֶּ֑ךָּ וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה–בָּֽךְ:  כַּאֲשֶׁ֣ר יֹאמַ֗ר מְשַׁל֙ הַקַּדְמֹנִ֔י מֵרְשָׁעִ֖ים יֵ֣צֵא רֶ֑שַׁע וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה–בָּֽךְ: אַחֲרֵ֨י מִ֤י יָצָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֥י מִ֖י אַתָּ֣ה רֹדֵ֑ף אַֽחֲרֵי֙ כֶּ֣לֶב מֵ֔ת אַחֲרֵ֖י פַּרְעֹ֥שׁ אֶחָֽד: וְהָיָ֤ה יְהוָה֙ לְדַיָּ֔ן וְשָׁפַ֖ט בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְיֵ֙רֶא֙ וְיָרֵ֣ב אֶת–רִיבִ֔י וְיִשְׁפְּטֵ֖נִי מִיָּדֶֽךָ: וַיְהִ֣י | כְּכַלּ֣וֹת דָּוִ֗ד לְדַבֵּ֞ר אֶת–הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֶל–שָׁא֔וּל וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הֲקֹלְךָ֥ זֶ֖ה בְּנִ֣י דָוִ֑ד וַיִּשָּׂ֥א שָׁא֛וּל קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ: וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל–דָּוִ֔ד צַדִּ֥יק אַתָּ֖ה מִמֶּ֑נִּי כִּ֤י אַתָּה֙ גְּמַלְתַּ֣נִי הַטּוֹבָ֔ה וַאֲנִ֖י גְּמַלְתִּ֥יךָ הָרָעָֽה: וְאַתָּה֙ הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֔וֹם אֵ֛ת אֲשֶׁר–עָשִׂ֥יתָה אִתִּ֖י טוֹבָ֑ה אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר סִגְּרַ֧נִי יְהוָ֛ה בְּיָדְךָ֖ וְלֹ֥א הֲרַגְתָּֽנִי: וְכִֽי–יִמְצָ֥א אִישׁ֙ אֶת–אֹ֣יְב֔וֹ וְשִׁלְּח֖וֹ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבָ֑ה וַֽיהוָה֙ יְשַׁלֶּמְךָ֣ טוֹבָ֔ה תַּ֚חַת הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָה לִֽי:  וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י מָלֹ֖ךְ תִּמְל֑וֹךְ וְקָ֙מָה֙ בְּיָ֣דְךָ֔ מַמְלֶ֖כֶת יִשְׂרָאֵֽל: וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ בַּֽיהוָ֔ה אִם–תַּכְרִ֥ית אֶת–זַרְעִ֖י אַֽחֲרָ֑י וְאִם–תַּשְׁמִ֥יד אֶת–שְׁמִ֖י מִבֵּ֥ית אָבִֽי:  וַיִּשָּׁבַ֥ע דָּוִ֖ד לְשָׁא֑וּל וַיֵּ֤לֶךְ שָׁאוּל֙ אֶל–בֵּית֔וֹ וְדָוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו עָל֖וּ עַל–הַמְּצוּדָֽה: 

פרשת סלע המחלוקת- לא מנוקד.

א כג,א ויגדו לדוד, לאמר:  הנה פלשתים נלחמים בקעילה, והמה שסים את-הגרנות.  א כג,ב וישאל דוד ביהוה, לאמר, האלך והכיתי, בפלשתים האלה;  {ס}  ויאמר יהוה אל-דוד, לך והכית בפלשתים, והושעת, את-קעילה.  א כג,ג ויאמרו אנשי דוד, אליו, הנה אנחנו פה ביהודה, יראים; ואף כי-נלך קעלה, אל-מערכות פלשתים.  {ס}

א כג,ד ויוסף עוד דוד לשאול ביהוה, ויענהו יהוה; ויאמר, קום רד קעילה–כי-אני נתן את-פלשתים, בידך.  א כג,ה וילך דוד ואנשו קעילה וילחם בפלשתים, וינהג את-מקניהם, ויך בהם, מכה גדולה; וישע דוד, את ישבי קעילה.  {ס}

א כג,ו ויהי, בברח אביתר בן-אחימלך אל-דוד–קעילה; אפוד, ירד בידו.  א כג,ז ויגד לשאול, כי-בא דוד קעילה; ויאמר שאול, נכר אתו אלהים בידי–כי נסגר לבוא, בעיר דלתים ובריח.  א כג,ח וישמע שאול את-כל-העם, למלחמה, לרדת קעילה, לצור אל-דוד ואל-אנשיו.  א כג,ט וידע דוד–כי עליו, שאול מחריש הרעה; ויאמר אל-אביתר הכהן, הגישה האפוד.  {ס}

א כג,י ויאמר, דוד, יהוה אלהי ישראל, שמע שמע עבדך כי-מבקש שאול לבוא אל-קעילה–לשחת לעיר, בעבורי.  א כג,יא היסגרני בעלי קעילה בידו הירד שאול, כאשר שמע עבדך–יהוה אלהי ישראל, הגד-נא לעבדך;  {ס}  ויאמר יהוה, ירד.  {ס}

א כג,יב ויאמר דוד–היסגרו בעלי קעילה אתי ואת-אנשי, ביד-שאול; ויאמר יהוה, יסגירו.  {ס}

א כג,יג ויקם דוד ואנשיו כשש-מאות איש, ויצאו מקעלה, ויתהלכו, באשר יתהלכו; ולשאול הגד, כי-נמלט דוד מקעילה, ויחדל, לצאת.  א כג,יד וישב דוד במדבר במצדות, וישב בהר במדבר-זיף; ויבקשהו שאול כל-הימים, ולא-נתנו אלהים בידו.  א כג,טו וירא דוד, כי-יצא שאול לבקש את-נפשו; ודוד במדבר-זיף, בחרשה.  {ס}

א כג,טז ויקם יהונתן בן-שאול, וילך אל-דוד חרשה; ויחזק את-ידו, באלהים.  א כג,יז ויאמר אליו אל-תירא, כי לא תמצאך יד שאול אבי, ואתה תמלך על-ישראל, ואנכי אהיה-לך למשנה; וגם-שאול אבי, ידע כן.  א כג,יח ויכרתו שניהם ברית, לפני יהוה; וישב דוד בחרשה, ויהונתן הלך לביתו.  {ס}

א כג,יט ויעלו זפים אל-שאול, הגבעתה לאמר:  הלוא דוד מסתתר עמנו במצדות, בחרשה–בגבעת החכילה, אשר מימין הישימון.  א כג,כ ועתה לכל-אות נפשך המלך, לרדת–רד; ולנו הסגירו, ביד המלך.  א כג,כא ויאמר שאול, ברוכים אתם ליהוה:  כי חמלתם, עלי.  א כג,כב לכו-נא הכינו עוד, ודעו וראו את-מקומו אשר תהיה רגלו–מי ראהו, שם:  כי אמר אלי, ערום יערם הוא.  א כג,כג וראו ודעו, מכל המחבאים אשר יתחבא שם, ושבתם אלי אל-נכון, והלכתי אתכם; והיה, אם-ישנו בארץ–וחפשתי אתו, בכל אלפי יהודה.  א כג,כד ויקומו וילכו זיפה, לפני שאול; ודוד ואנשיו במדבר מעון, בערבה–אל, ימין הישימון.  א כג,כה וילך שאול ואנשיו, לבקש, ויגדו לדוד, וירד הסלע וישב במדבר מעון; וישמע שאול, וירדף אחרי-דוד מדבר מעון.  א כג,כו וילך שאול מצד ההר, מזה, ודוד ואנשיו מצד ההר, מזה; ויהי דוד נחפז ללכת, מפני שאול, ושאול ואנשיו עטרים אל-דוד ואל-אנשיו, לתפשם.  א כג,כז ומלאך בא, אל-שאול לאמר:  מהרה ולכה, כי-פשטו פלשתים על-הארץ.  א כג,כח וישב שאול, מרדף אחרי דוד, וילך, לקראת פלשתים; על-כן, קראו למקום ההוא, סלע, המחלקות.  א כג,כט ויעל דוד, משם; וישב, במצדות עין-גדי.  {ס}

א כד,א ויהי, כאשר שב שאול, מאחרי, פלשתים; ויגדו לו, לאמר, הנה דוד, במדבר עין גדי.  {ס}

א כד,ב ויקח שאול, שלשת אלפים איש בחור–מכל-ישראל; וילך, לבקש את-דוד ואנשיו, על-פני, צורי היעלים.  א כד,ג ויבא אל-גדרות הצאן על-הדרך, ושם מערה, ויבא שאול, להסך את-רגליו; ודוד, ואנשיו, בירכתי המערה, ישבים.  א כד,ד ויאמרו אנשי דוד אליו, הנה היום אשר-אמר יהוה אליך הנה אנכי נתן את-איביך (איבך) בידך, ועשית לו, כאשר יטב בעיניך; ויקם דוד, ויכרת את-כנף-המעיל אשר-לשאול–בלט.  א כד,ה ויהי, אחרי-כן, ויך לב-דוד, אתו–על אשר כרת, את-כנף אשר לשאול.  א כד,ו ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה, אם-אעשה את-הדבר הזה לאדני למשיח יהוה–לשלח ידי, בו:  כי-משיח יהוה, הוא.  א כד,ז וישסע דוד את-אנשיו בדברים, ולא נתנם לקום אל-שאול; ושאול קם מהמערה, וילך בדרך.  {ס}

א כד,ח ויקם דוד אחרי-כן, ויצא מן המערה (מהמערה), ויקרא אחרי-שאול לאמר, אדני המלך; ויבט שאול אחריו, ויקד דוד אפים ארצה וישתחו.  {ס}

א כד,ט ויאמר דוד לשאול, למה תשמע את-דברי אדם לאמר:  הנה דוד, מבקש רעתך.  א כד,י הנה היום הזה ראו עיניך, את אשר-נתנך יהוה היום בידי במערה, ואמר להרגך, ותחס עליך; ואמר, לא-אשלח ידי באדני–כי-משיח יהוה, הוא.  א כד,יא ואבי ראה–גם ראה את-כנף מעילך, בידי:  כי בכרתי את-כנף מעילך ולא הרגתיך, דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא-חטאתי לך–ואתה צדה את-נפשי, לקחתה.  א כד,יב ישפט יהוה ביני ובינך, ונקמני יהוה ממך; וידי, לא תהיה-בך.  א כד,יג כאשר יאמר, משל הקדמני, מרשעים, יצא רשע; וידי, לא תהיה-בך.  א כד,יד אחרי מי יצא מלך ישראל, אחרי מי אתה רדף:  אחרי כלב מת, אחרי פרעש אחד.  א כד,טו והיה יהוה לדין, ושפט ביני ובינך; וירא וירב את-ריבי, וישפטני מידך.  {פ}

א כד,טז ויהי ככלות דוד, לדבר את-הדברים האלה אל-שאול, ויאמר שאול, הקלך זה בני דוד; וישא שאול קלו, ויבך.  א כד,יז ויאמר, אל-דוד, צדיק אתה, ממני:  כי אתה גמלתני הטובה, ואני גמלתיך הרעה.  א כד,יח ואת (ואתה) הגדת היום, את אשר-עשיתה אתי טובה–את אשר סגרני יהוה בידך, ולא הרגתני.  א כד,יט וכי-ימצא איש את-איבו, ושלחו בדרך טובה; ויהוה, ישלמך טובה, תחת היום הזה, אשר עשיתה לי.  א כד,כ ועתה הנה ידעתי, כי מלך תמלוך; וקמה, בידך, ממלכת, ישראל.  א כד,כא ועתה, השבעה לי ביהוה, אם-תכרית את-זרעי, אחרי; ואם-תשמיד את-שמי, מבית אבי.  א כד,כב וישבע דוד, לשאול; וילך שאול, אל-ביתו, ודוד ואנשיו, עלו על-המצודה.  {ס}