9.5- שמואל- מלכות דוד- חלוקה לפרשות- פרשת אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

שמואל- מלכות דוד- ללא חלוקה לפרשות.

פרשת- אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

פרשת- דוד ואבשלום.

פרשת- עיר ואם בישראל.

פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים .

פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי–כֵ֗ן וּלְאַבְשָׁל֧וֹם בֶּן–דָּוִ֛ד אָח֥וֹת יָפָ֖ה וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר וַיֶּאֱהָבֶ֖הָ אַמְנ֥וֹן בֶּן–דָּוִֽד: וַיֵּ֨צֶר לְאַמְנ֜וֹן לְהִתְחַלּ֗וֹת בַּֽעֲבוּר֙ תָּמָ֣ר אֲחֹת֔וֹ כִּ֥י בְתוּלָ֖ה הִ֑יא וַיִּפָּלֵא֙ בְּעֵינֵ֣י אַמְנ֔וֹן לַעֲשׂ֥וֹת לָ֖הּ מְאֽוּמָה: וּלְאַמְנ֣וֹן רֵ֗עַ וּשְׁמוֹ֙ יֽוֹנָדָ֔ב בֶּן–שִׁמְעָ֖ה אֲחִ֣י דָוִ֑ד וְי֣וֹנָדָ֔ב אִ֥ישׁ חָכָ֖ם מְאֹֽד: וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ מַדּ֣וּעַ אַ֠תָּה כָּ֣כָה דַּ֤ל בֶּן–הַמֶּ֙לֶךְ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר הֲל֖וֹא תַּגִּ֣יד לִ֑י וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אַמְנ֔וֹן אֶת–תָּמָ֗ר אֲח֛וֹת אַבְשָׁלֹ֥ם אָחִ֖י אֲנִ֥י אֹהֵֽב: וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יְה֣וֹנָדָ֔ב שְׁכַ֥ב עַל–מִשְׁכָּבְךָ֖ וְהִתְחָ֑ל וּבָ֧א אָבִ֣יךָ לִרְאוֹתֶ֗ךָ וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֡יו תָּ֣בֹא נָא֩ תָמָ֨ר אֲחוֹתִ֜י וְתַבְרֵ֣נִי לֶ֗חֶם וְעָשְׂתָ֤ה לְעֵינַי֙ אֶת–הַבִּרְיָ֔ה לְמַ֙עַן֙ אֲשֶׁ֣ר אֶרְאֶ֔ה וְאָכַלְתִּ֖י מִיָּדָֽהּ: וַיִּשְׁכַּ֥ב אַמְנ֖וֹן וַיִּתְחָ֑ל וַיָּבֹ֨א הַמֶּ֜לֶךְ לִרְאֹת֗וֹ וַיֹּ֨אמֶר אַמְנ֤וֹן אֶל–הַמֶּ֙לֶךְ֙ תָּֽבוֹא–נָ֞א תָּמָ֣ר אֲחֹתִ֗י וּתְלַבֵּ֤ב לְעֵינַי֙ שְׁתֵּ֣י לְבִב֔וֹת וְאֶבְרֶ֖ה מִיָּדָֽהּ:  וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֛ד אֶל–תָּמָ֖ר הַבַּ֣יְתָה לֵאמֹ֑ר לְכִ֣י נָ֗א בֵּ֚ית אַמְנ֣וֹן אָחִ֔יךְ וַעֲשִׂי–ל֖וֹ הַבִּרְיָֽה: וַתֵּ֣לֶךְ תָּמָ֗ר בֵּ֛ית אַמְנ֥וֹן אָחִ֖יהָ וְה֣וּא שֹׁכֵ֑ב וַתִּקַּ֨ח אֶת–הַבָּצֵ֤ק (ותלוש) וַתָּ֙לָשׁ֙ וַתְּלַבֵּ֣ב לְעֵינָ֔יו וַתְּבַשֵּׁ֖ל אֶת–הַלְּבִבֽוֹת: וַתִּקַּ֤ח אֶת–הַמַּשְׂרֵת֙ וַתִּצֹ֣ק לְפָנָ֔יו וַיְמָאֵ֖ן לֶאֱכ֑וֹל וַיֹּ֣אמֶר אַמְנ֗וֹן הוֹצִ֤יאוּ כָל–אִישׁ֙ מֵֽעָלַ֔י וַיֵּצְא֥וּ כָל–אִ֖ישׁ מֵעָלָֽיו: וַיֹּ֨אמֶר אַמְנ֜וֹן אֶל–תָּמָ֗ר הָבִ֤יאִי הַבִּרְיָה֙ הַחֶדֶ֔ר וְאֶבְרֶ֖ה מִיָּדֵ֑ךְ וַתִּקַּ֣ח תָּמָ֗ר אֶת–הַלְּבִבוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔תָה וַתָּבֵ֛א לְאַמְנ֥וֹן אָחִ֖יהָ הֶחָֽדְרָה: וַתַּגֵּ֥שׁ אֵלָ֖יו לֶֽאֱכֹ֑ל וַיַּֽחֲזֶק–בָּהּ֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ בּ֛וֹאִי שִׁכְבִ֥י עִמִּ֖י אֲחוֹתִֽי: וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אַל–אָחִי֙ אַל–תְּעַנֵּ֔נִי כִּ֛י לֹא–יֵֽעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אַֽל–תַּעֲשֵׂ֖ה אֶת–הַנְּבָלָ֥ה הַזֹּֽאת: וַאֲנִ֗י אָ֤נָה אוֹלִיךְ֙ אֶת–חֶרְפָּתִ֔י וְאַתָּ֗ה תִּהְיֶ֛ה כְּאַחַ֥ד הַנְּבָלִ֖ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּה֙ דַּבֶּר–נָ֣א אֶל–הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֛י לֹ֥א יִמְנָעֵ֖נִי מִמֶּֽךָּ: וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁמֹ֣עַ בְּקוֹלָ֑הּ וַיֶּחֱזַ֤ק מִמֶּ֙נָּה֙ וַיְעַנֶּ֔הָ וַיִּשְׁכַּ֖ב אֹתָֽהּ: וַיִּשְׂנָאֶ֣הָ אַמְנ֗וֹן שִׂנְאָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד כִּ֣י גְדוֹלָ֗ה הַשִּׂנְאָה֙ אֲשֶׁ֣ר שְׂנֵאָ֔הּ מֵאַהֲבָ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֲהֵבָ֑הּ וַֽיֹּאמֶר–לָ֥הּ אַמְנ֖וֹן ק֥וּמִי לֵֽכִי: וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אַל–אוֹדֹ֞ת הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את מֵאַחֶ֛רֶת אֲשֶׁר–עָשִׂ֥יתָ עִמִּ֖י לְשַׁלְּחֵ֑נִי וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁמֹ֥עַֽ לָֽהּ: וַיִּקְרָ֗א אֶֽת–נַעֲרוֹ֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחוּ–נָ֥א אֶת–זֹ֛את מֵעָלַ֖י הַח֑וּצָה וּנְעֹ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָ: וְעָלֶ֙יהָ֙ כְּתֹ֣נֶת פַּסִּ֔ים כִּי֩ כֵ֨ן תִּלְבַּ֧שְׁןָ בְנוֹת–הַמֶּ֛לֶךְ הַבְּתוּלֹ֖ת מְעִילִ֑ים וַיֹּצֵ֨א אוֹתָ֤הּ מְשָֽׁרְתוֹ֙ הַח֔וּץ וְנָעַ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָ: וַתִּקַּ֨ח תָּמָ֥ר אֵ֙פֶר֙ עַל–רֹאשָׁ֔הּ וּכְתֹ֧נֶת הַפַּסִּ֛ים אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יהָ קָרָ֑עָה וַתָּ֤שֶׂם יָדָהּ֙ עַל–רֹאשָׁ֔הּ וַתֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְזָעָֽקָה: וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֜יהָ אַבְשָׁל֣וֹם אָחִ֗יהָ הַאֲמִינ֣וֹן אָחִיךְ֮ הָיָ֣ה עִמָּךְ֒ וְעַתָּ֞ה אֲחוֹתִ֤י הַחֲרִ֙ישִׁי֙ אָחִ֣יךְ ה֔וּא אַל–תָּשִׁ֥יתִי אֶת–לִבֵּ֖ךְ לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתֵּ֤שֶׁב תָּמָר֙ וְשֹׁ֣מֵמָ֔ה בֵּ֖ית אַבְשָׁל֥וֹם אָחִֽיהָ: וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד שָׁמַ֕ע אֵ֥ת כָּל–הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּ֥חַר ל֖וֹ מְאֹֽד:  וְלֹֽא–דִבֶּ֧ר אַבְשָׁל֛וֹם עִם–אַמְנ֖וֹן לְמֵרָ֣ע וְעַד–ט֑וֹב כִּֽי–שָׂנֵ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶת–אַמְנ֔וֹן עַל–דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔ה אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ: וַֽיְהִי֙ לִשְׁנָתַ֣יִם יָמִ֔ים וַיִּהְי֤וּ גֹֽזְזִים֙ לְאַבְשָׁל֔וֹם בְּבַ֥עַל חָצ֖וֹר אֲשֶׁ֣ר עִם–אֶפְרָ֑יִם וַיִּקְרָ֥א אַבְשָׁל֖וֹם לְכָל–בְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל–הַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה–נָ֥א גֹזְזִ֖ים לְעַבְדֶּ֑ךָ יֵֽלֶךְ–נָ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וַעֲבָדָ֖יו עִם–עַבְדֶּֽךָ: וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל–אַבְשָׁל֗וֹם אַל–בְּנִי֙ אַל–נָ֤א נֵלֵךְ֙ כֻּלָּ֔נוּ וְלֹ֥א נִכְבַּ֖ד עָלֶ֑יךָ וַיִּפְרָץ–בּ֛וֹ וְלֹֽא–אָבָ֥ה לָלֶ֖כֶת וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ: וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם וָלֹ֕א יֵֽלֶךְ–נָ֥א אִתָּ֖נוּ אַמְנ֣וֹן אָחִ֑י וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה יֵלֵ֖ךְ עִמָּֽךְ:  וַיִּפְרָץ–בּ֖וֹ אַבְשָׁל֑וֹם וַיִּשְׁלַ֤ח אִתּוֹ֙ אֶת–אַמְנ֔וֹן וְאֵ֖ת כָּל–בְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ:  וַיְצַו֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶת–נְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר רְא֣וּ נָ֠א כְּט֨וֹב לֵב–אַמְנ֤וֹן בַּיַּ֙יִן֙ וְאָמַרְתִּ֣י אֲלֵיכֶ֔ם הַכּ֧וּ אֶת–אַמְנ֛וֹן וַהֲמִתֶּ֥ם אֹת֖וֹ אַל–תִּירָ֑אוּ הֲל֗וֹא כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ צִוִּ֣יתִי אֶתְכֶ֔ם חִזְק֖וּ וִהְי֥וּ לִבְנֵי–חָֽיִל: וַֽיַּעֲשׂ֞וּ נַעֲרֵ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ לְאַמְנ֔וֹן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אַבְשָׁל֑וֹם וַיָּקֻ֣מוּ | כָּל–בְּנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וַֽיִּרְכְּב֛וּ אִ֥ישׁ עַל–פִּרְדּ֖וֹ וַיָּנֻֽסוּ:  וַֽיְהִי֙ הֵ֣מָּה בַדֶּ֔רֶךְ וְהַשְּׁמֻעָ֣ה בָ֔אָה אֶל–דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הִכָּ֤ה אַבְשָׁלוֹם֙ אֶת–כָּל–בְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְלֹֽא–נוֹתַ֥ר מֵהֶ֖ם אֶחָֽד:  וַיָּ֧קָם הַמֶּ֛לֶךְ וַיִּקְרַ֥ע אֶת–בְּגָדָ֖יו וַיִּשְׁכַּ֣ב אָ֑רְצָה וְכָל–עֲבָדָ֥יו נִצָּבִ֖ים קְרֻעֵ֥י בְגָדִֽים: וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב | בֶּן–שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי–דָוִ֜ד וַיֹּ֗אמֶר אַל–יֹאמַ֤ר אֲדֹנִי֙ אֵ֣ת כָּל–הַנְּעָרִ֤ים בְּנֵֽי–הַמֶּ֙לֶךְ֙ הֵמִ֔יתוּ כִּֽי–אַמְנ֥וֹן לְבַדּ֖וֹ מֵ֑ת כִּֽי–עַל–פִּ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ הָיְתָ֣ה שׂוּמָ֔ה מִיּוֹם֙ עַנֹּת֔וֹ אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ:  וְעַתָּ֡ה אַל–יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל–לִבּוֹ֙ דָּבָ֣ר לֵאמֹ֔ר כָּל–בְּנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ מֵ֑תוּ כִּֽי–אִם–אַמְנ֥וֹן לְבַדּ֖וֹ מֵֽת: וַיִּבְרַ֖ח אַבְשָׁל֑וֹם וַיִּשָּׂ֞א הַנַּ֤עַר הַצֹּפֶה֙ אֶת-(עינו) עֵינָ֔יו וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֨ה עַם–רַ֜ב הֹלְכִ֥ים מִדֶּ֛רֶךְ אַחֲרָ֖יו מִצַּ֥ד הָהָֽר: וַיֹּ֤אמֶר יֽוֹנָדָב֙ אֶל–הַמֶּ֔לֶךְ הִנֵּ֥ה בְנֵֽי–הַמֶּ֖לֶךְ בָּ֑אוּ כִּדְבַ֥ר עַבְדְּךָ֖ כֵּ֥ן הָיָֽה: וַיְהִ֣י | כְּכַלֹּת֣וֹ לְדַבֵּ֗ר וְהִנֵּ֤ה בְנֵֽי–הַמֶּ֙לֶךְ֙ בָּ֔אוּ וַיִּשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ וְגַם–הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְכָל–עֲבָדָ֔יו בָּכ֕וּ בְּכִ֖י גָּד֥וֹל מְאֹֽד:  וְאַבְשָׁל֣וֹם בָּרַ֔ח וַיֵּ֛לֶךְ אֶל–תַּלְמַ֥י בֶּן-(עמיחור) עַמִּיה֖וּד מֶ֣לֶךְ גְּשׁ֑וּר וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל–בְּנ֖וֹ כָּל–הַיָּמִֽים:  וְאַבְשָׁל֥וֹם בָּרַ֖ח וַיֵּ֣לֶךְ גְּשׁ֑וּר וַיְהִי–שָׁ֖ם שָׁלֹ֥שׁ שָׁנִֽים: וַתְּכַל֙ דָּוִ֣ד הַמֶּ֔לֶךְ לָצֵ֖את אֶל–אַבְשָׁל֑וֹם כִּֽי–נִחַ֥ם עַל–אַמְנ֖וֹן כִּֽי–מֵֽת:

וַיֵּ֖דַע יוֹאָ֣ב בֶּן–צְרֻיָ֑ה כִּֽי–לֵ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַל–אַבְשָׁלֽוֹם: וַיִּשְׁלַ֤ח יוֹאָב֙ תְּק֔וֹעָה וַיִּקַּ֥ח מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֣ה חֲכָמָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לֶיהָ הִֽתְאַבְּלִי–נָ֞א וְלִבְשִׁי–נָ֣א בִגְדֵי–אֵ֗בֶל וְאַל–תָּס֙וּכִי֙ שֶׁ֔מֶן וְהָיִ֕ית כְּאִשָּׁ֗ה זֶ֚ה יָמִ֣ים רַבִּ֔ים מִתְאַבֶּ֖לֶת עַל–מֵֽת: וּבָאת֙ אֶל–הַמֶּ֔לֶךְ וְדִבַּ֥רְתְּ אֵלָ֖יו כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיָּ֧שֶׂם יוֹאָ֛ב אֶת–הַדְּבָרִ֖ים בְּפִֽיהָ: וַ֠תֹּאמֶר הָאִשָּׁ֤ה הַתְּקֹעִית֙ אֶל–הַמֶּ֔לֶךְ וַתִּפֹּ֧ל עַל–אַפֶּ֛יהָ אַ֖רְצָה וַתִּשְׁתָּ֑חוּ וַתֹּ֖אמֶר הוֹשִׁ֥עָה הַמֶּֽלֶךְ: וַיֹּֽאמֶר–לָ֥הּ הַמֶּ֖לֶךְ מַה–לָּ֑ךְ וַתֹּ֗אמֶר אֲבָ֛ל אִשָּֽׁה–אַלְמָנָ֥ה אָ֖נִי וַיָּ֥מָת אִישִֽׁי: וּלְשִׁפְחָֽתְךָ֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים וַיִּנָּצ֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וְאֵ֥ין מַצִּ֖יל בֵּֽינֵיהֶ֑ם וַיַּכּ֧וֹ הָאֶחָ֛ד אֶת–הָאֶחָ֖ד וַיָּ֥מֶת אֹתֽוֹ: וְהִנֵּה֩ קָ֨מָה כָֽל–הַמִּשְׁפָּחָ֜ה עַל–שִׁפְחָתֶ֗ךָ וַיֹּֽאמְרוּ֙ תְּנִ֣י | אֶת–מַכֵּ֣ה אָחִ֗יו וּנְמִתֵ֙הוּ֙ בְּנֶ֤פֶשׁ אָחִיו֙ אֲשֶׁ֣ר הָרָ֔ג וְנַשְׁמִ֖ידָה גַּ֣ם אֶת–הַיּוֹרֵ֑שׁ וְכִבּ֗וּ אֶת–גַּֽחַלְתִּי֙ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאָ֔רָה לְבִלְתִּ֧י (שום)-שִׂים–לְאִישִׁ֛י שֵׁ֥ם וּשְׁאֵרִ֖ית עַל–פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: וַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל–הָאִשָּׁ֖ה לְכִ֣י לְבֵיתֵ֑ךְ וַאֲנִ֖י אֲצַוֶּ֥ה עָלָֽיִךְ: וַתֹּ֜אמֶר הָאִשָּׁ֤ה הַתְּקוֹעִית֙ אֶל–הַמֶּ֔לֶךְ עָלַ֞י אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֛לֶךְ הֶעָוֹ֖ן וְעַל–בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהַמֶּ֥לֶךְ וְכִסְא֖וֹ נָקִֽי: וַיֹּ֖אמֶר הַמֶּ֑לֶךְ הַֽמְדַבֵּ֤ר אֵלַ֙יִךְ֙ וַֽהֲבֵאת֣וֹ אֵלַ֔י וְלֹֽא–יֹסִ֥יף ע֖וֹד לָגַ֥עַת בָּֽךְ: וַתֹּאמֶר֩ יִזְכָּר–נָ֨א הַמֶּ֜לֶךְ אֶת–יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ (מהרבית) מֵהַרְבַּ֞ת גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ לְשַׁחֵ֔ת וְלֹ֥א יַשְׁמִ֖ידוּ אֶת–בְּנִ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ חַי–יְהוָ֔ה אִם–יִפֹּ֛ל מִשַּׂעֲרַ֥ת בְּנֵ֖ךְ אָֽרְצָה: וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה תְּדַבֶּר–נָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ אֶל–אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָ֑ר וַיֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽרִי: וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וְלָ֧מָּה חָשַׁ֛בְתָּה כָּזֹ֖את עַל–עַ֣ם אֱלֹהִ֑ים וּמִדַּבֵּ֨ר הַמֶּ֜לֶךְ הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ כְּאָשֵׁ֔ם לְבִלְתִּ֛י הָשִׁ֥יב הַמֶּ֖לֶךְ אֶֽת–נִדְּחֽוֹ: כִּי–מ֣וֹת נָמ֔וּת וְכַמַּ֙יִם֙ הַנִּגָּרִ֣ים אַ֔רְצָה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א יֵאָסֵ֑פוּ וְלֹֽא–יִשָּׂ֤א אֱלֹהִים֙ נֶ֔פֶשׁ וְחָשַׁב֙ מַֽחֲשָׁב֔וֹת לְבִלְתִּ֛י יִדַּ֥ח מִמֶּ֖נּוּ נִדָּֽח: וְ֠עַתָּה אֲשֶׁר–בָּ֜אתִי לְדַבֵּ֨ר אֶל–הַמֶּ֤לֶךְ אֲדֹנִי֙ אֶת–הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה כִּ֥י יֵֽרְאֻ֖נִי הָעָ֑ם וַתֹּ֤אמֶר שִׁפְחָֽתְךָ֙ אֲדַבְּרָה–נָּ֣א אֶל–הַמֶּ֔לֶךְ אוּלַ֛י יַעֲשֶׂ֥ה הַמֶּ֖לֶךְ אֶת–דְּבַ֥ר אֲמָתֽוֹ: כִּ֚י יִשְׁמַ֣ע הַמֶּ֔לֶךְ לְהַצִּ֥יל אֶת–אֲמָת֖וֹ מִכַּ֣ף הָאִ֑ישׁ לְהַשְׁמִ֨יד אֹתִ֤י וְאֶת–בְּנִי֙ יַ֔חַד מִֽנַּחֲלַ֖ת אֱלֹהִֽים: וַתֹּ֙אמֶר֙ שִׁפְחָ֣תְךָ֔ יִֽהְיֶה–נָּ֛א דְּבַר–אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ לִמְנוּחָ֑ה כִּ֣י | כְּמַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים כֵּ֣ן אֲדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ לִשְׁמֹ֙עַ֙ הַטּ֣וֹב וְהָרָ֔ע וַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ יְהִ֥י עִמָּֽךְ: וַיַּ֣עַן הַמֶּ֗לֶךְ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל–הָ֣אִשָּׁ֔ה אַל–נָ֨א תְכַחֲדִ֤י מִמֶּ֙נִּי֙ דָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁאֵ֣ל אֹתָ֑ךְ וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה יְדַבֶּר–נָ֖א אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲיַ֥ד יוֹאָ֛ב אִתָּ֖ךְ בְּכָל–זֹ֑את וַתַּ֣עַן הָאִשָּׁ֣ה וַתֹּ֡אמֶר חֵֽי–נַפְשְׁךָ֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אִם–אִ֣שׁ | לְהֵמִ֣ין וּלְהַשְׂמִ֗יל מִכֹּ֤ל אֲשֶׁר–דִּבֶּר֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי–עַבְדְּךָ֤ יוֹאָב֙ ה֣וּא צִוָּ֔נִי וְה֗וּא שָׂ֚ם בְּפִ֣י שִׁפְחָֽתְךָ֔ אֵ֥ת כָּל–הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:  לְבַעֲב֤וּר סַבֵּב֙ אֶת–פְּנֵ֣י הַדָּבָ֔ר עָשָׂ֛ה עַבְדְּךָ֥ יוֹאָ֖ב אֶת–הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַאדֹנִ֣י חָכָ֗ם כְּחָכְמַת֙ מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֔ים לָדַ֖עַת אֶֽת–כָּל–אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ: וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל–יוֹאָ֔ב הִנֵּה–נָ֥א עָשִׂ֖יתִי אֶת–הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְלֵ֛ךְ הָשֵׁ֥ב אֶת–הַנַּ֖עַר אֶת–אַבְשָׁלֽוֹם: וַיִּפֹּל֩ יוֹאָ֨ב אֶל–פָּנָ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ וַיְבָ֣רֶךְ אֶת–הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡ב הַיּוֹם֩ יָדַ֨ע עַבְדְּךָ֜ כִּי–מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁר–עָשָׂ֥ה הַמֶּ֖לֶךְ אֶת–דְּבַ֥ר (עבדו) עַבְדֶּֽךָ: וַיָּ֥קָם יוֹאָ֖ב וַיֵּ֣לֶךְ גְּשׁ֑וּרָה וַיָּבֵ֥א אֶת–אַבְשָׁל֖וֹם יְרוּשָׁלִָֽם: וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ יִסֹּ֣ב אֶל–בֵּית֔וֹ וּפָנַ֖י לֹ֣א יִרְאֶ֑ה וַיִּסֹּ֤ב אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל–בֵּית֔וֹ וּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א רָאָֽה: וּכְאַבְשָׁל֗וֹם לֹא–הָיָ֧ה אִישׁ–יָפֶ֛ה בְּכָל–יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַלֵּ֣ל מְאֹ֑ד מִכַּ֤ף רַגְלוֹ֙ וְעַ֣ד קָדְקֳד֔וֹ לֹא–הָ֥יָה ב֖וֹ מֽוּם: וּֽבְגַלְּחוֹ֮ אֶת–רֹאשׁוֹ֒ וְֽ֠הָיָה מִקֵּץ֙ יָמִ֤ים | לַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְגַלֵּ֔חַ כִּֽי–כָבֵ֥ד עָלָ֖יו וְגִלְּח֑וֹ וְשָׁקַל֙ אֶת–שְׂעַ֣ר רֹאשׁ֔וֹ מָאתַ֥יִם שְׁקָלִ֖ים בְּאֶ֥בֶן הַמֶּֽלֶךְ: וַיִּֽוָּלְד֤וּ לְאַבְשָׁלוֹם֙ שְׁלוֹשָׁ֣ה בָנִ֔ים וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר הִ֣יא הָיְתָ֔ה אִשָּׁ֖ה יְפַ֥ת מַרְאֶֽה:  וַיֵּ֧שֶׁב אַבְשָׁל֛וֹם בִּירוּשָׁלִַ֖ם שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א רָאָֽה:  וַיִּשְׁלַ֨ח אַבְשָׁל֜וֹם אֶל–יוֹאָ֗ב לִשְׁלֹ֤חַ אֹתוֹ֙ אֶל–הַמֶּ֔לֶךְ וְלֹ֥א אָבָ֖ה לָב֣וֹא אֵלָ֑יו וַיִּשְׁלַ֥ח עוֹד֙ שֵׁנִ֔ית וְלֹ֥א אָבָ֖ה לָבֽוֹא: וַיֹּ֨אמֶר אֶל–עֲבָדָ֜יו רְאוּ֩ חֶלְקַ֨ת יוֹאָ֤ב אֶל–יָדִי֙ וְלוֹ–שָׁ֣ם שְׂעֹרִ֔ים לְכ֖וּ (והוצתיה) וְהַצִּית֣וּהָ בָאֵ֑שׁ וַיַּצִּ֜תוּ עַבְדֵ֧י אַבְשָׁל֛וֹם אֶת–הַחֶלְקָ֖ה בָּאֵֽשׁ: וַיָּ֣קָם יוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֥א אֶל–אַבְשָׁל֖וֹם הַבָּ֑יְתָה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו לָ֣מָּה הִצִּ֧יתוּ עֲבָדֶ֛ךָ אֶת–הַחֶלְקָ֥ה אֲשֶׁר–לִ֖י בָּאֵֽשׁ: וַיֹּ֣אמֶר אַבְשָׁל֣וֹם אֶל–יוֹאָ֡ב הִנֵּ֣ה שָׁלַ֣חְתִּי אֵלֶ֣יךָ | לֵאמֹ֡ר בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל–הַמֶּ֜לֶךְ לֵאמֹ֗ר לָ֤מָּה בָּ֙אתִי֙ מִגְּשׁ֔וּר ט֥וֹב לִ֖י עֹ֣ד אֲנִי–שָׁ֑ם וְעַתָּ֗ה אֶרְאֶה֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְאִם–יֶשׁ–בִּ֥י עָוֹ֖ן וֶהֱמִתָֽנִי: וַיָּבֹ֨א יוֹאָ֣ב אֶל–הַמֶּלֶךְ֮ וַיַּגֶּד–לוֹ֒ וַיִּקְרָ֤א אֶל–אַבְשָׁלוֹם֙ וַיָּבֹ֣א אֶל–הַמֶּ֔לֶךְ וַיִּשְׁתַּ֨חוּ ל֧וֹ עַל–אַפָּ֛יו אַ֖רְצָה לִפְנֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשַּׁ֥ק הַמֶּ֖לֶךְ לְאַבְשָׁלֽוֹם:

ב יג,א ויהי אחרי-כן, ולאבשלום בן-דוד אחות יפה–ושמה תמר; ויאהבה, אמנון בן-דוד.  ב יג,ב ויצר לאמנון להתחלות, בעבור תמר אחתו–כי בתולה, היא; ויפלא בעיני אמנון, לעשות לה מאומה.  ב יג,ג ולאמנון רע, ושמו יונדב, בן-שמעה, אחי דוד; ויונדב, איש חכם מאד.  ב יג,ד ויאמר לו, מדוע אתה ככה דל בן-המלך בבקר בבקר–הלוא, תגיד לי; ויאמר לו, אמנון, את-תמר אחות אבשלם אחי, אני אהב.  ב יג,ה ויאמר לו יהונדב, שכב על-משכבך והתחל; ובא אביך לראותך, ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את-הבריה, למען אשר אראה, ואכלתי מידה.  ב יג,ו וישכב אמנון, ויתחל; ויבא המלך לראותו, ויאמר אמנון אל-המלך תבוא-נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות, ואברה, מידה.  ב יג,ז וישלח דוד אל-תמר, הביתה לאמר:  לכי נא, בית אמנון אחיך, ועשי-לו, הבריה.  ב יג,ח ותלך תמר, בית אמנון אחיה–והוא שכב; ותקח את-הבצק ותלוש (ותלש) ותלבב לעיניו, ותבשל את-הלבבות.  ב יג,ט ותקח את-המשרת ותצק לפניו, וימאן לאכול; ויאמר אמנון, הוציאו כל-איש מעלי, ויצאו כל-איש, מעליו.  ב יג,י ויאמר אמנון אל-תמר, הביאי הבריה החדר, ואברה, מידך; ותקח תמר, את-הלבבות אשר עשתה, ותבא לאמנון אחיה, החדרה.  ב יג,יא ותגש אליו, לאכל; ויחזק-בה ויאמר לה, בואי שכבי עמי אחותי.  ב יג,יב ותאמר לו, אל-אחי אל-תענני–כי לא-יעשה כן, בישראל:  אל-תעשה, את-הנבלה הזאת.  ב יג,יג ואני, אנה אוליך את-חרפתי, ואתה תהיה כאחד הנבלים, בישראל; ועתה דבר-נא אל-המלך, כי לא ימנעני ממך.  ב יג,יד ולא אבה, לשמע בקולה; ויחזק ממנה ויענה, וישכב אתה.  ב יג,טו וישנאה אמנון, שנאה גדולה מאד–כי גדולה השנאה אשר שנאה, מאהבה אשר אהבה; ויאמר-לה אמנון, קומי לכי.  ב יג,טז ותאמר לו, אל-אודת הרעה הגדולה הזאת, מאחרת אשר-עשית עמי, לשלחני; ולא אבה, לשמע לה.  ב יג,יז ויקרא, את-נערו משרתו, ויאמר, שלחו-נא את-זאת מעלי החוצה; ונעל הדלת, אחריה.  ב יג,יח ועליה כתנת פסים, כי כן תלבשן בנות-המלך הבתולת מעילים; ויצא אותה משרתו החוץ, ונעל הדלת אחריה.  ב יג,יט ותקח תמר אפר על-ראשה, וכתנת הפסים אשר עליה קרעה; ותשם ידה על-ראשה, ותלך הלוך וזעקה.  ב יג,כ ויאמר אליה אבשלום אחיה, האמינון אחיך היה עמך, ועתה אחותי החרישי אחיך הוא, אל-תשיתי את-לבך לדבר הזה; ותשב תמר ושממה, בית אבשלום אחיה.  ב יג,כא והמלך דוד–שמע, את כל-הדברים האלה; ויחר לו, מאד.  ב יג,כב ולא-דבר אבשלום עם-אמנון, למרע ועד-טוב:  כי-שנא אבשלום, את-אמנון, על-דבר אשר ענה, את תמר אחתו.  {פ}

ב יג,כג ויהי, לשנתים ימים, ויהיו גזזים לאבשלום, בבעל חצור אשר עם-אפרים; ויקרא אבשלום, לכל-בני המלך.  ב יג,כד ויבא אבשלום, אל-המלך, ויאמר, הנה-נא גזזים לעבדך; ילך-נא המלך ועבדיו, עם-עבדך.  ב יג,כה ויאמר המלך אל-אבשלום, אל-בני אל-נא נלך כלנו, ולא נכבד, עליך; ויפרץ-בו ולא-אבה ללכת, ויברכהו.  ב יג,כו ויאמר, אבשלום, ולא, ילך-נא אתנו אמנון אחי; ויאמר לו המלך, למה ילך עמך.  ב יג,כז ויפרץ-בו, אבשלום; וישלח אתו את-אמנון, ואת כל-בני המלך.  {ס}

ב יג,כח ויצו אבשלום את-נעריו לאמר, ראו נא כטוב לב-אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את-אמנון והמתם אתו–אל-תיראו:  הלוא, כי אנכי צויתי אתכם–חזקו, והיו לבני-חיל.  ב יג,כט ויעשו נערי אבשלום, לאמנון, כאשר צוה, אבשלום; ויקמו כל-בני המלך, וירכבו איש על-פרדו–וינסו.  ב יג,ל ויהי, המה בדרך, והשמעה באה, אל-דוד לאמר:  הכה אבשלום את-כל-בני המלך, ולא-נותר מהם אחד.  {פ}

ב יג,לא ויקם המלך ויקרע את-בגדיו, וישכב ארצה; וכל-עבדיו נצבים, קרעי בגדים.  {ס}

ב יג,לב ויען יונדב בן-שמעה אחי-דוד ויאמר, אל-יאמר אדני את כל-הנערים בני-המלך המיתו–כי-אמנון לבדו, מת:  כי-על-פי אבשלום, היתה שומה, מיום ענתו, את תמר אחתו.  ב יג,לג ועתה אל-ישם אדני המלך אל-לבו, דבר לאמר, כל-בני המלך, מתו:  כי-אם (  ) אמנון לבדו, מת.  {פ}

ב יג,לד ויברח, אבשלום; וישא הנער הצפה, את-עינו, וירא והנה עם-רב הלכים מדרך אחריו, מצד ההר.  ב יג,לה ויאמר יונדב אל-המלך, הנה בני-המלך באו:  כדבר עבדך, כן היה.  ב יג,לו ויהי ככלתו לדבר, והנה בני-המלך באו, וישאו קולם, ויבכו; וגם-המלך, וכל-עבדיו, בכו, בכי גדול מאד.  ב יג,לז ואבשלום ברח, וילך אל-תלמי בן-עמיחור (עמיהוד) מלך גשור; ויתאבל על-בנו, כל-הימים.  ב יג,לח ואבשלום ברח, וילך גשור; ויהי-שם, שלש שנים.  ב יג,לט ותכל דוד המלך, לצאת אל-אבשלום:  כי-נחם על-אמנון, כי-מת.  {ס}

ב יד,א וידע, יואב בן-צריה:  כי-לב המלך, על-אבשלום.  ב יד,ב וישלח יואב תקועה, ויקח משם אשה חכמה; ויאמר אליה התאבלי-נא ולבשי-נא בגדי-אבל, ואל-תסוכי שמן, והיית, כאשה זה ימים רבים מתאבלת על-מת.  ב יד,ג ובאת, אל-המלך, ודברת אליו, כדבר הזה; וישם יואב את-הדברים, בפיה.  ב יד,ד ותאמר האשה התקעית, אל-המלך, ותפל על-אפיה ארצה, ותשתחו; ותאמר, הושעה המלך.  {ס}

ב יד,ה ויאמר-לה המלך, מה-לך; ותאמר, אבל אשה-אלמנה אני–וימת אישי.  ב יד,ו ולשפחתך, שני בנים, וינצו שניהם בשדה, ואין מציל ביניהם; ויכו האחד את-האחד, וימת אתו.  ב יד,ז והנה קמה כל-המשפחה על-שפחתך, ויאמרו תני את-מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג, ונשמידה, גם את-היורש; וכבו, את-גחלתי אשר נשארה, לבלתי שום- (שים-) לאישי שם ושארית, על-פני האדמה.  {פ}

ב יד,ח ויאמר המלך אל-האשה, לכי לביתך; ואני, אצוה עליך.  ב יד,ט ותאמר האשה התקועית, אל-המלך, עלי אדני המלך העון, ועל-בית אבי; והמלך וכסאו, נקי.  {ס}

ב יד,י ויאמר, המלך:  המדבר אליך והבאתו אלי, ולא-יסיף עוד לגעת בך.  ב יד,יא ותאמר יזכר-נא המלך את-יהוה אלהיך, מהרבית (מהרבת) גאל הדם לשחת, ולא ישמידו, את-בני; ויאמר, חי-יהוה, אם-יפל משערת בנך, ארצה.  ב יד,יב ותאמר, האשה, תדבר-נא שפחתך אל-אדני המלך, דבר; ויאמר, דברי.  {ס}

ב יד,יג ותאמר, האשה, ולמה חשבתה כזאת, על-עם אלהים; ומדבר המלך הדבר הזה, כאשם, לבלתי השיב המלך, את-נדחו.  ב יד,יד כי-מות נמות–וכמים הנגרים ארצה, אשר לא יאספו; ולא-ישא אלהים, נפש, וחשב מחשבות, לבלתי ידח ממנו נדח.  ב יד,טו ועתה אשר-באתי לדבר אל-המלך אדני, את-הדבר הזה–כי יראני, העם; ותאמר שפחתך אדברה-נא אל-המלך, אולי יעשה המלך את-דבר אמתו.  ב יד,טז כי ישמע המלך, להציל את-אמתו מכף האיש, להשמיד אתי ואת-בני יחד, מנחלת אלהים.  ב יד,יז ותאמר, שפחתך, יהיה-נא דבר-אדני המלך, למנחה:  כי כמלאך האלהים, כן אדני המלך לשמע הטוב והרע, ויהוה אלהיך, יהי עמך.  {פ}

ב יד,יח ויען המלך, ויאמר אל-האשה, אל-נא תכחדי ממני דבר, אשר אנכי שאל אתך; ותאמר, האשה, ידבר-נא, אדני המלך.  ב יד,יט ויאמר המלך, היד יואב אתך בכל-זאת; ותען האשה ותאמר חי-נפשך אדני המלך אם-אש להמין ולהשמיל, מכל אשר-דבר אדני המלך–כי-עבדך יואב הוא צוני, והוא שם בפי שפחתך את כל-הדברים האלה.  ב יד,כ לבעבור סבב את-פני הדבר, עשה עבדך יואב את-הדבר הזה; ואדני חכם, כחכמת מלאך האלהים, לדעת, את-כל-אשר בארץ.  {ס}

ב יד,כא ויאמר המלך אל-יואב, הנה-נא עשיתי את-הדבר הזה; ולך השב את-הנער, את-אבשלום.  ב יד,כב ויפל יואב אל-פניו ארצה וישתחו, ויברך את-המלך; ויאמר יואב היום ידע עבדך כי-מצאתי חן בעיניך, אדני המלך, אשר-עשה המלך, את-דבר עבדו (עבדך).  ב יד,כג ויקם יואב, וילך גשורה; ויבא את-אבשלום, ירושלם.  {ס}

ב יד,כד ויאמר המלך יסב אל-ביתו, ופני לא יראה; ויסב אבשלום אל-ביתו, ופני המלך לא ראה.  {ס}

ב יד,כה וכאבשלום, לא-היה איש-יפה בכל-ישראל–להלל מאד:  מכף רגלו ועד קדקדו, לא-היה בו מום.  ב יד,כו ובגלחו, את-ראשו, והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח, כי-כבד עליו וגלחו; ושקל את-שער ראשו, מאתים שקלים באבן המלך.  ב יד,כז ויולדו לאבשלום שלושה בנים, ובת אחת ושמה תמר; היא היתה, אשה יפת מראה.  {פ}

ב יד,כח וישב אבשלום בירושלם, שנתים ימים; ופני המלך, לא ראה.  ב יד,כט וישלח אבשלום אל-יואב, לשלח אתו אל-המלך, ולא אבה, לבוא אליו; וישלח עוד שנית, ולא אבה לבוא.  ב יד,ל ויאמר אל-עבדיו ראו חלקת יואב אל-ידי, ולו-שם שערים–לכו, והוצתיה (והציתוה) באש; ויצתו עבדי אבשלום, את-החלקה–באש.  {פ}

ב יד,לא ויקם יואב, ויבא אל-אבשלום הביתה; ויאמר אליו, למה הציתו עבדיך את-החלקה אשר-לי באש.  ב יד,לב ויאמר אבשלום אל-יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל-המלך לאמר, למה באתי מגשור–טוב לי, עד אני-שם; ועתה, אראה פני המלך, ואם-יש-בי עון, והמתני.  ב יד,לג ויבא יואב אל-המלך, ויגד-לו, ויקרא אל-אבשלום ויבא אל-המלך, וישתחו לו על-אפיו ארצה לפני המלך; וישק המלך, לאבשלום.  {ס}