לא מנוקד:
א ויען איוב, ויאמר.
ב שמעתי כאלה רבות; מנחמי עמל כלכם.
ג הקץ לדברי-רוח; או מה-ימריצך, כי תענה.
ד גם, אנכי– ככם אדברה:
לו יש נפשכם, תחת נפשי– אחבירה עליכם במלים;
ואניעה עליכם, במו ראשי.
ה אאמצכם במו-פי; וניד שפתי יחשך.
ו אם-אדברה, לא-יחשך כאבי; ואחדלה, מה-מני יהלך.
ז אך-עתה הלאני; השמות, כל-עדתי.
ח ותקמטני, לעד היה; ויקם בי כחשי, בפני יענה.
ט אפו טרף, וישטמני–חרק עלי בשניו; צרי, ילטש עיניו לי.
י פערו עלי, בפיהם–בחרפה, הכו לחיי; יחד, עלי יתמלאון.
יא יסגירני אל, אל עויל; ועל-ידי רשעים ירטני.
יב שלו הייתי, ויפרפרני– ואחז בערפי, ויפצפצני;
ויקימני לו, למטרה.
יג יסבו עלי, רביו– יפלח כליותי, ולא יחמל;
ישפך לארץ, מררתי.
יד יפרצני פרץ, על-פני-פרץ; ירץ עלי כגבור.
טו שק תפרתי, עלי גלדי; ועללתי בעפר קרני.
טז פני חמרמרה (חמרמרו), מני-בכי; ועל עפעפי צלמות.
יז על, לא-חמס בכפי; ותפלתי זכה.
יח ארץ, אל-תכסי דמי; ואל-יהי מקום, לזעקתי.
יט גם-עתה, הנה-בשמים עדי; ושהדי, במרמים.
כ מליצי רעי; אל-אלוה, דלפה עיני.
כא ויוכח לגבר עם-אלוה; ובן-אדם לרעהו.
כב כי-שנות מספר יאתיו; וארח לא-אשוב אהלך.
א רוחי חבלה, ימי נזעכו; קברים לי.
ב אם-לא התלים, עמדי; ובהמרותם, תלן עיני.
ג שימה-נא, ערבני עמך; מי הוא, לידי יתקע.
ד כי-לבם, צפנת משכל; על-כן, לא תרמם.
ה לחלק, יגיד רעים; ועיני בניו תכלנה.
ו והציגני, למשל עמים; ותפת לפנים אהיה.
ז ותכה מכעש עיני; ויצרי כצל כלם.
ח ישמו ישרים על-זאת; ונקי, על-חנף יתערר.
ט ויאחז צדיק דרכו; וטהר-ידים, יסיף אמץ.
י ואולם–כלם תשבו, ובאו נא; ולא-אמצא בכם חכם.
יא ימי עברו, זמתי נתקו– מורשי לבבי.
יב לילה, ליום ישימו; אור, קרוב מפני-חשך.
יג אם-אקוה, שאול ביתי; בחשך, רפדתי יצועי.
יד לשחת קראתי, אבי אתה; אמי ואחתי, לרמה.
טו ואיה, אפו תקותי; ותקותי, מי ישורנה.
טז בדי שאל תרדנה; אם-יחד על-עפר נחת. |