לא מנוקד:
א,א דבר-יהוה אשר היה, אל-צפניה בן-כושי בן-גדליה, בן-אמריה, בן-חזקיה–בימי יאשיהו בן-אמון, מלך יהודה. א,ב אסף אסף כל, מעל פני האדמה–נאם-יהוה. א,ג אסף אדם ובהמה, אסף עוף-השמים ודגי הים, והמכשלות, את-הרשעים; והכרתי את-האדם, מעל פני האדמה–נאם-יהוה. א,ד ונטיתי ידי על-יהודה, ועל כל-יושבי ירושלם; והכרתי מן-המקום הזה, את-שאר הבעל–את-שם הכמרים, עם-הכהנים. א,ה ואת-המשתחוים על-הגגות, לצבא השמים; ואת-המשתחוים הנשבעים ליהוה, והנשבעים במלכם. א,ו ואת-הנסוגים, מאחרי יהוה; ואשר לא-בקשו את-יהוה, ולא דרשהו. א,ז הס, מפני אדני יהוה: כי קרוב יום יהוה, כי-הכין יהוה זבח הקדיש קראיו. א,ח והיה, ביום זבח יהוה, ופקדתי על-השרים, ועל-בני המלך–ועל כל-הלבשים, מלבוש נכרי. א,ט ופקדתי, על כל-הדולג על-המפתן–ביום ההוא: הממלאים בית אדניהם, חמס ומרמה. א,י והיה ביום ההוא נאם-יהוה, קול צעקה משער הדגים, ויללה, מן-המשנה; ושבר גדול, מהגבעות. א,יא הילילו, ישבי המכתש: כי נדמה כל-עם כנען, נכרתו כל-נטילי כסף. {ס}
א,יב והיה בעת ההיא, אחפש את-ירושלם בנרות; ופקדתי על-האנשים, הקפאים על-שמריהם, האמרים בלבבם, לא-ייטיב יהוה ולא ירע. א,יג והיה חילם למשסה, ובתיהם לשממה; ובנו בתים, ולא ישבו, ונטעו כרמים, ולא ישתו את-יינם. א,יד קרוב יום-יהוה הגדול, קרוב ומהר מאד; קול יום יהוה, מר צרח שם גבור. א,טו יום עברה, היום ההוא: יום צרה ומצוקה, יום שאה ומשואה, יום חשך ואפלה, יום ענן וערפל. א,טז יום שופר, ותרועה, על הערים הבצרות, ועל הפנות הגבהות. א,יז והצרתי לאדם, והלכו כעורים–כי ליהוה, חטאו; ושפך דמם כעפר, ולחמם כגללים. א,יח גם-כספם גם-זהבם לא-יוכל להצילם, ביום עברת יהוה, ובאש קנאתו, תאכל כל-הארץ: כי-כלה אך-נבהלה יעשה, את כל-ישבי הארץ. {ס}
ב,א התקוששו, וקושו–הגוי, לא נכסף. ב,ב בטרם לדת חק, כמץ עבר יום; בטרם לא-יבוא עליכם, חרון אף-יהוה–בטרם לא-יבוא עליכם, יום אף-יהוה. ב,ג בקשו את-יהוה כל-ענוי הארץ, אשר משפטו פעלו; בקשו-צדק, בקשו ענוה–אולי תסתרו, ביום אף-יהוה. ב,ד כי עזה עזובה תהיה, ואשקלון לשממה; אשדוד, בצהרים יגרשוה, ועקרון, תעקר. {ס}
ב,ה הוי, ישבי חבל הים–גוי כרתים; דבר-יהוה עליכם, כנען ארץ פלשתים, והאבדתיך, מאין יושב. ב,ו והיתה חבל הים, נות כרת רעים–וגדרות צאן. ב,ז והיה חבל, לשארית בית יהודה–עליהם ירעון: בבתי אשקלון, בערב ירבצון–כי יפקדם יהוה אלהיהם, ושב שבותם (שביתם). ב,ח שמעתי חרפת מואב, וגדפי בני עמון–אשר חרפו את-עמי, ויגדילו על-גבולם. ב,ט לכן חי-אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל, כי-מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה, ממשק חרול ומכרה-מלח ושממה, עד-עולם; שארית עמי יבזום, ויתר גוי ינחלום. ב,י זאת להם, תחת גאונם: כי חרפו ויגדלו, על-עם יהוה צבאות. ב,יא נורא יהוה, עליהם, כי רזה, את כל-אלהי הארץ; וישתחוו-לו איש ממקומו, כל איי הגוים. ב,יב גם-אתם כושים, חללי חרבי המה. ב,יג ויט ידו על-צפון, ויאבד את-אשור; וישם את-נינוה לשממה, ציה כמדבר. ב,יד ורבצו בתוכה עדרים, כל-חיתו-גוי–גם-קאת גם-קפד, בכפתריה ילינו; קול ישורר בחלון, חרב בסף, כי ארזה, ערה. ב,טו זאת העיר העליזה, היושבת לבטח, האמרה בלבבה, אני ואפסי עוד; איך היתה לשמה, מרבץ לחיה–כל עובר עליה, ישרק יניע ידו. {פ}
ג,א הוי מראה, ונגאלה–העיר, היונה. ג,ב לא שמעה בקול, לא לקחה מוסר; ביהוה לא בטחה, אל-אלהיה לא קרבה. ג,ג שריה בקרבה, אריות שאגים; שפטיה זאבי ערב, לא גרמו לבקר. ג,ד נביאיה, פחזים, אנשי, בגדות; כהניה, חללו-קדש, חמסו, תורה. ג,ה יהוה צדיק בקרבה, לא יעשה עולה; בבקר בבקר משפטו יתן לאור, לא נעדר, ולא-יודע עול, בשת. ג,ו הכרתי גוים, נשמו פנותם–החרבתי חוצותם, מבלי עובר; נצדו עריהם מבלי-איש, מאין יושב. ג,ז אמרתי אך-תיראי אותי, תקחי מוסר, ולא-יכרת מעונה, כל אשר-פקדתי עליה; אכן השכימו השחיתו, כל עלילותם. ג,ח לכן חכו-לי נאם-יהוה, ליום קומי לעד: כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות, לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי–כי באש קנאתי, תאכל כל-הארץ. ג,ט כי-אז אהפך אל-עמים, שפה ברורה, לקרא כלם בשם יהוה, לעבדו שכם אחד. ג,י מעבר, לנהרי-כוש–עתרי, בת-פוצי, יובלון, מנחתי. ג,יא ביום ההוא, לא תבושי מכל עלילתיך, אשר פשעת, בי: כי-אז אסיר מקרבך, עליזי גאותך, ולא-תוספי לגבהה עוד, בהר קדשי. ג,יב והשארתי בקרבך, עם עני ודל; וחסו, בשם יהוה. ג,יג שארית ישראל לא-יעשו עולה, ולא-ידברו כזב, ולא-ימצא בפיהם, לשון תרמית: כי-המה ירעו ורבצו, ואין מחריד. {פ}
ג,יד רני, בת-ציון–הריעו, ישראל; שמחי ועלזי בכל-לב, בת ירושלם. ג,טו הסיר יהוה משפטיך, פנה איבך; מלך ישראל יהוה בקרבך, לא-תיראי רע עוד. {פ}
ג,טז ביום ההוא, יאמר לירושלם אל-תיראי: ציון, אל-ירפו ידיך. ג,יז יהוה אלהיך בקרבך, גבור יושיע; ישיש עליך בשמחה, יחריש באהבתו–יגיל עליך, ברנה. ג,יח נוגי ממועד אספתי, ממך היו–משאת עליה, חרפה. ג,יט הנני עשה את-כל-מעניך, בעת ההיא; והושעתי את-הצלעה, והנדחה אקבץ, ושמתים לתהלה ולשם, בכל-הארץ בשתם. ג,כ בעת ההיא אביא אתכם, ובעת קבצי אתכם: כי-אתן אתכם לשם ולתהלה, בכל עמי הארץ, בשובי את-שבותיכם לעיניכם, אמר יהוה. {ש}
|