פרשת כל הדברים האלה- לא מנוקד.
יח,א וישמע יתרו כהן מדין, חתן משה, את כל-אשר עשה אלהים למשה, ולישראל עמו: כי-הוציא יהוה את-ישראל, ממצרים. יח,ב ויקח, יתרו חתן משה, את-צפרה, אשת משה–אחר, שלוחיה. יח,ג ואת, שני בניה: אשר שם האחד, גרשם–כי אמר, גר הייתי בארץ נכריה. יח,ד ושם האחד, אליעזר–כי-אלהי אבי בעזרי, ויצלני מחרב פרעה. יח,ה ויבא יתרו חתן משה, ובניו ואשתו–אל-משה: אל-המדבר, אשר-הוא חנה שם–הר האלהים. יח,ו ויאמר, אל-משה, אני חתנך יתרו, בא אליך; ואשתך–ושני בניה, עמה. יח,ז ויצא משה לקראת חתנו, וישתחו וישק-לו, וישאלו איש-לרעהו, לשלום; ויבאו, האהלה. יח,ח ויספר משה, לחתנו, את כל-אשר עשה יהוה לפרעה ולמצרים, על אודת ישראל: את כל-התלאה אשר מצאתם בדרך, ויצלם יהוה. יח,ט ויחד יתרו–על כל-הטובה, אשר-עשה יהוה לישראל: אשר הצילו, מיד מצרים. יח,י ויאמר, יתרו, ברוך יהוה, אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה: אשר הציל את-העם, מתחת יד-מצרים. יח,יא עתה ידעתי, כי-גדול יהוה מכל-האלהים: כי בדבר, אשר זדו עליהם. יח,יב ויקח יתרו חתן משה, עלה וזבחים–לאלהים; ויבא אהרן וכל זקני ישראל, לאכל-לחם עם-חתן משה–לפני האלהים. יח,יג ויהי, ממחרת, וישב משה, לשפט את-העם; ויעמד העם על-משה, מן-הבקר עד-הערב. יח,יד וירא חתן משה, את כל-אשר-הוא עשה לעם; ויאמר, מה-הדבר הזה אשר אתה עשה לעם–מדוע אתה יושב לבדך, וכל-העם נצב עליך מן-בקר עד-ערב. יח,טו ויאמר משה, לחתנו: כי-יבא אלי העם, לדרש אלהים. יח,טז כי-יהיה להם דבר, בא אלי, ושפטתי, בין איש ובין רעהו; והודעתי את-חקי האלהים, ואת-תורתיו. יח,יז ויאמר חתן משה, אליו: לא-טוב, הדבר, אשר אתה, עשה. יח,יח נבל תבל–גם-אתה, גם-העם הזה אשר עמך: כי-כבד ממך הדבר, לא-תוכל עשהו לבדך. יח,יט עתה שמע בקלי, איעצך, ויהי אלהים, עמך; היה אתה לעם, מול האלהים, והבאת אתה את-הדברים, אל-האלהים. יח,כ והזהרתה אתהם, את-החקים ואת-התורת; והודעת להם, את-הדרך ילכו בה, ואת-המעשה, אשר יעשון. יח,כא ואתה תחזה מכל-העם אנשי-חיל יראי אלהים, אנשי אמת–שנאי בצע; ושמת עלהם, שרי אלפים שרי מאות, שרי חמשים, ושרי עשרת. יח,כב ושפטו את-העם, בכל-עת, והיה כל-הדבר הגדל יביאו אליך, וכל-הדבר הקטן ישפטו-הם; והקל, מעליך, ונשאו, אתך. יח,כג אם את-הדבר הזה, תעשה, וצוך אלהים, ויכלת עמד; וגם כל-העם הזה, על-מקמו יבא בשלום. יח,כד וישמע משה, לקול חתנו; ויעש, כל אשר אמר. יח,כה ויבחר משה אנשי-חיל מכל-ישראל, ויתן אתם ראשים על-העם–שרי אלפים שרי מאות, שרי חמשים ושרי עשרת. יח,כו ושפטו את-העם, בכל-עת: את-הדבר הקשה יביאון אל-משה, וכל-הדבר הקטן ישפוטו הם. יח,כז וישלח משה, את-חתנו; וילך לו, אל-ארצו. {פ}
יט,א בחדש, השלישי, לצאת בני-ישראל, מארץ מצרים–ביום הזה, באו מדבר סיני. יט,ב ויסעו מרפידים, ויבאו מדבר סיני, ויחנו, במדבר; ויחן-שם ישראל, נגד ההר. יט,ג ומשה עלה, אל-האלהים; ויקרא אליו יהוה, מן-ההר לאמר, כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל. יט,ד אתם ראיתם, אשר עשיתי למצרים; ואשא אתכם על-כנפי נשרים, ואבא אתכם אלי. יט,ה ועתה, אם-שמוע תשמעו בקלי, ושמרתם, את-בריתי–והייתם לי סגלה מכל-העמים, כי-לי כל-הארץ. יט,ו ואתם תהיו-לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש: אלה, הדברים, אשר תדבר, אל-בני ישראל. יט,ז ויבא משה, ויקרא לזקני העם; וישם לפניהם, את כל-הדברים האלה, אשר צוהו, יהוה. יט,ח ויענו כל-העם יחדו ויאמרו, כל אשר-דבר יהוה נעשה; וישב משה את-דברי העם, אל-יהוה. יט,ט ויאמר יהוה אל-משה, הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם-בך יאמינו לעולם; ויגד משה את-דברי העם, אל-יהוה. יט,י ויאמר יהוה אל-משה לך אל-העם, וקדשתם היום ומחר; וכבסו, שמלתם. יט,יא והיו נכנים, ליום השלישי: כי ביום השלשי, ירד יהוה לעיני כל-העם–על-הר סיני. יט,יב והגבלת את-העם סביב לאמר, השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו: כל-הנגע בהר, מות יומת. יט,יג לא-תגע בו יד, כי-סקול יסקל או-ירה יירה–אם-בהמה אם-איש, לא יחיה; במשך, היבל, המה, יעלו בהר. יט,יד וירד משה מן-ההר, אל-העם; ויקדש, את-העם, ויכבסו, שמלתם. יט,טו ויאמר, אל-העם, היו נכנים, לשלשת ימים: אל-תגשו, אל-אשה. יט,טז ויהי ביום השלישי בהית הבקר, ויהי קלת וברקים וענן כבד על-ההר, וקל שפר, חזק מאד; ויחרד כל-העם, אשר במחנה. יט,יז ויוצא משה את-העם לקראת האלהים, מן-המחנה; ויתיצבו, בתחתית ההר. יט,יח והר סיני, עשן כלו, מפני אשר ירד עליו יהוה, באש; ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל-ההר מאד. יט,יט ויהי קול השפר, הולך וחזק מאד; משה ידבר, והאלהים יעננו בקול. יט,כ וירד יהוה על-הר סיני, אל-ראש ההר; ויקרא יהוה למשה אל-ראש ההר, ויעל משה. יט,כא ויאמר יהוה אל-משה, רד העד בעם: פן-יהרסו אל-יהוה לראות, ונפל ממנו רב. יט,כב וגם הכהנים הנגשים אל-יהוה, יתקדשו: פן-יפרץ בהם, יהוה. יט,כג ויאמר משה, אל-יהוה, לא-יוכל העם, לעלת אל-הר סיני: כי-אתה העדתה בנו, לאמר, הגבל את-ההר, וקדשתו. יט,כד ויאמר אליו יהוה לך-רד, ועלית אתה ואהרן עמך; והכהנים והעם, אל-יהרסו לעלת אל-יהוה–פן-יפרץ-בם. יט,כה וירד משה, אל-העם; ויאמר, אלהם. {ס}
כ,א וידבר אלהים, את כל-הדברים האלה לאמר. {ס}
כ,ב אנכי יהוה אלהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים: לא-יהיה לך אלהים אחרים, על-פני. כ,ג לא-תעשה לך פסל, וכל-תמונה, אשר בשמים ממעל, ואשר בארץ מתחת–ואשר במים, מתחת לארץ. כ,ד לא-תשתחוה להם, ולא תעבדם: כי אנכי יהוה אלהיך, אל קנא–פקד עון אבת על-בנים על-שלשים ועל-רבעים, לשנאי. כ,ה ועשה חסד, לאלפים–לאהבי, ולשמרי מצותי. {ס}
כ,ו לא תשא את-שם-יהוה אלהיך, לשוא: כי לא ינקה יהוה, את אשר-ישא את-שמו לשוא. {פ}
כ,ז זכור את-יום השבת, לקדשו. כ,ח ששת ימים תעבד, ועשית כל-מלאכתך. כ,ט ויום, השביעי–שבת, ליהוה אלהיך: לא-תעשה כל-מלאכה אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך, וגרך, אשר בשעריך. כ,י כי ששת-ימים עשה יהוה את-השמים ואת-הארץ, את-הים ואת-כל-אשר-בם, וינח, ביום השביעי; על-כן, ברך יהוה את-יום השבת–ויקדשהו. {ס}
כ,יא כבד את-אביך, ואת-אמך–למען, יארכון ימיך, על האדמה, אשר-יהוה אלהיך נתן לך. {ס}
כ,יב לא תרצח, {ס} לא תנאף; {ס} לא תגנב, {ס} לא-תענה ברעך עד שקר. {ס}
כ,יג לא תחמד, בית רעך; {ס} לא-תחמד אשת רעך, ועבדו ואמתו ושורו וחמרו, וכל, אשר לרעך. {פ}
כ,יד וכל-העם ראים את-הקולת ואת-הלפידם, ואת קול השפר, ואת-ההר, עשן; וירא העם וינעו, ויעמדו מרחק. כ,טו ויאמרו, אל-משה, דבר-אתה עמנו, ונשמעה; ואל-ידבר עמנו אלהים, פן-נמות. כ,טז ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו, כי לבעבור נסות אתכם, בא האלהים; ובעבור, תהיה יראתו על-פניכם–לבלתי תחטאו. כ,יז ויעמד העם, מרחק; ומשה נגש אל-הערפל, אשר-שם האלהים. {ס}
כ,יח ויאמר יהוה אל-משה, כה תאמר אל-בני ישראל: אתם ראיתם–כי מן-השמים, דברתי עמכם. כ,יט לא תעשון, אתי: אלהי כסף ואלהי זהב, לא תעשו לכם. כ,כ מזבח אדמה, תעשה-לי, וזבחת עליו את-עלתיך ואת-שלמיך, את-צאנך ואת-בקרך; בכל-המקום אשר אזכיר את-שמי, אבוא אליך וברכתיך. כ,כא ואם-מזבח אבנים תעשה-לי, לא-תבנה אתהן גזית: כי חרבך הנפת עליה, ותחללה. כ,כב ולא-תעלה במעלת, על-מזבחי: אשר לא-תגלה ערותך, עליו. {פ}
כא,א ואלה, המשפטים, אשר תשים, לפניהם. כא,ב כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבד; ובשבעת–יצא לחפשי, חנם. כא,ג אם-בגפו יבא, בגפו יצא; אם-בעל אשה הוא, ויצאה אשתו עמו. כא,ד אם-אדניו יתן-לו אשה, וילדה-לו בנים או בנות–האשה וילדיה, תהיה לאדניה, והוא, יצא בגפו. כא,ה ואם-אמר יאמר, העבד, אהבתי את-אדני, את-אשתי ואת-בני; לא אצא, חפשי. כא,ו והגישו אדניו, אל-האלהים, והגישו אל-הדלת, או אל-המזוזה; ורצע אדניו את-אזנו במרצע, ועבדו לעלם. {ס}
כא,ז וכי-ימכר איש את-בתו, לאמה–לא תצא, כצאת העבדים. כא,ח אם-רעה בעיני אדניה, אשר-לא (לו) יעדה–והפדה: לעם נכרי לא-ימשל למכרה, בבגדו-בה. כא,ט ואם-לבנו, ייעדנה–כמשפט הבנות, יעשה-לה. כא,י אם-אחרת, יקח-לו–שארה כסותה וענתה, לא יגרע. כא,יא ואם-שלש-אלה–לא יעשה, לה: ויצאה חנם, אין כסף. {ס}
כא,יב מכה איש ומת, מות יומת. כא,יג ואשר לא צדה, והאלהים אנה לידו–ושמתי לך מקום, אשר ינוס שמה. {ס}
כא,יד וכי-יזד איש על-רעהו, להרגו בערמה–מעם מזבחי, תקחנו למות. {ס}
כא,טו ומכה אביו ואמו, מות יומת. {ס}
כא,טז וגנב איש ומכרו ונמצא בידו, מות יומת. {ס}
כא,יז ומקלל אביו ואמו, מות יומת. {ס}
כא,יח וכי-יריבן אנשים–והכה-איש את-רעהו, באבן או באגרף; ולא ימות, ונפל למשכב. כא,יט אם-יקום והתהלך בחוץ, על-משענתו–ונקה המכה: רק שבתו יתן, ורפא ירפא. {ס}
כא,כ וכי-יכה איש את-עבדו או את-אמתו, בשבט, ומת, תחת ידו–נקם, ינקם. כא,כא אך אם-יום או יומים, יעמד–לא יקם, כי כספו הוא. {ס}
כא,כב וכי-ינצו אנשים, ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה, ולא יהיה, אסון–ענוש יענש, כאשר ישית עליו בעל האשה, ונתן, בפללים. כא,כג ואם-אסון, יהיה–ונתתה נפש, תחת נפש. כא,כד עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל. כא,כה כויה תחת כויה, פצע תחת פצע, חבורה, תחת חבורה. {ס}
כא,כו וכי-יכה איש את-עין עבדו, או-את-עין אמתו–ושחתה: לחפשי ישלחנו, תחת עינו. כא,כז ואם-שן עבדו או-שן אמתו, יפיל–לחפשי ישלחנו, תחת שנו. {פ}
כא,כח וכי-יגח שור את-איש או את-אשה, ומת–סקול יסקל השור, ולא יאכל את-בשרו, ובעל השור, נקי. כא,כט ואם שור נגח הוא מתמל שלשם, והועד בבעליו ולא ישמרנו, והמית איש, או אשה–השור, יסקל, וגם-בעליו, יומת. כא,ל אם-כפר, יושת עליו–ונתן פדין נפשו, ככל אשר-יושת עליו. כא,לא או-בן יגח, או-בת יגח–כמשפט הזה, יעשה לו. כא,לב אם-עבד יגח השור, או אמה–כסף שלשים שקלים, יתן לאדניו, והשור, יסקל. {ס}
כא,לג וכי-יפתח איש בור, או כי-יכרה איש בר–ולא יכסנו; ונפל-שמה שור, או חמור. כא,לד בעל הבור ישלם, כסף ישיב לבעליו; והמת, יהיה-לו. {ס}
כא,לה וכי-יגף שור-איש את-שור רעהו, ומת–ומכרו את-השור החי, וחצו את-כספו, וגם את-המת, יחצון. כא,לו או נודע, כי שור נגח הוא מתמול שלשם, ולא ישמרנו, בעליו–שלם ישלם שור תחת השור, והמת יהיה-לו. {ס}
כא,לז כי יגנב-איש שור או-שה, וטבחו או מכרו–חמשה בקר, ישלם תחת השור, וארבע-צאן, תחת השה. כב,א אם-במחתרת ימצא הגנב, והכה ומת–אין לו, דמים. כב,ב אם-זרחה השמש עליו, דמים לו: שלם ישלם–אם-אין לו, ונמכר בגנבתו. כב,ג אם-המצא תמצא בידו הגנבה, משור עד-חמור עד-שה–חיים: שנים, ישלם. {ס}
כב,ד כי יבער-איש, שדה או-כרם, ושלח את-בעירה, ובער בשדה אחר–מיטב שדהו ומיטב כרמו, ישלם. {ס}
כב,ה כי-תצא אש ומצאה קצים, ונאכל גדיש, או הקמה, או השדה–שלם ישלם, המבער את-הבערה. {ס}
כב,ו כי-יתן איש אל-רעהו כסף או-כלים, לשמר, וגנב, מבית האיש–אם-ימצא הגנב, ישלם שנים. כב,ז אם-לא ימצא הגנב, ונקרב בעל-הבית אל-האלהים: אם-לא שלח ידו, במלאכת רעהו. כב,ח על-כל-דבר-פשע על-שור על-חמור על-שה על-שלמה על-כל-אבדה, אשר יאמר כי-הוא זה–עד האלהים, יבא דבר-שניהם: אשר ירשיען אלהים, ישלם שנים לרעהו. {ס}
כב,ט כי-יתן איש אל-רעהו חמור או-שור או-שה, וכל-בהמה–לשמר; ומת או-נשבר או-נשבה, אין ראה. כב,י שבעת יהוה, תהיה בין שניהם–אם-לא שלח ידו, במלאכת רעהו; ולקח בעליו, ולא ישלם. כב,יא ואם-גנב יגנב, מעמו–ישלם, לבעליו. כב,יב אם-טרף יטרף, יבאהו עד: הטרפה, לא ישלם. {פ}
כב,יג וכי-ישאל איש מעם רעהו, ונשבר או-מת; בעליו אין-עמו, שלם ישלם. כב,יד אם-בעליו עמו, לא ישלם: אם-שכיר הוא, בא בשכרו. {ס}
כב,טו וכי-יפתה איש, בתולה אשר לא-ארשה–ושכב עמה: מהר ימהרנה לו, לאשה. כב,טז אם-מאן ימאן אביה, לתתה לו–כסף ישקל, כמהר הבתולת. {ס}
כב,יז מכשפה, לא תחיה. כב,יח כל-שכב עם-בהמה, מות יומת. {ס}
כב,יט זבח לאלהים, יחרם–בלתי ליהוה, לבדו. כב,כ וגר לא-תונה, ולא תלחצנו: כי-גרים הייתם, בארץ מצרים. כב,כא כל-אלמנה ויתום, לא תענון. כב,כב אם-ענה תענה, אתו–כי אם-צעק יצעק אלי, שמע אשמע צעקתו. כב,כג וחרה אפי, והרגתי אתכם בחרב; והיו נשיכם אלמנות, ובניכם יתמים. {פ}
כב,כד אם-כסף תלוה את-עמי, את-העני עמך–לא-תהיה לו, כנשה; לא-תשימון עליו, נשך. כב,כה אם-חבל תחבל, שלמת רעך–עד-בא השמש, תשיבנו לו. כב,כו כי הוא כסותה לבדה, הוא שמלתו לערו; במה ישכב–והיה כי-יצעק אלי, ושמעתי כי-חנון אני. {ס}
כב,כז אלהים, לא תקלל; ונשיא בעמך, לא תאר. כב,כח מלאתך ודמעך, לא תאחר; בכור בניך, תתן-לי. כב,כט כן-תעשה לשרך, לצאנך: שבעת ימים יהיה עם-אמו, ביום השמיני תתנו-לי. כב,ל ואנשי-קדש, תהיון לי; ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשלכון אתו. {ס}
כג,א לא תשא, שמע שוא; אל-תשת ידך עם-רשע, להית עד חמס. כג,ב לא-תהיה אחרי-רבים, לרעת; ולא-תענה על-רב, לנטת אחרי רבים–להטת. כג,ג ודל, לא תהדר בריבו. {ס}
כג,ד כי תפגע שור איבך, או חמרו–תעה: השב תשיבנו, לו. {ס}
כג,ה כי-תראה חמור שנאך, רבץ תחת משאו, וחדלת, מעזב לו–עזב תעזב, עמו. {ס}
כג,ו לא תטה משפט אבינך, בריבו. כג,ז מדבר-שקר, תרחק; ונקי וצדיק אל-תהרג, כי לא-אצדיק רשע. כג,ח ושחד, לא תקח: כי השחד יעור פקחים, ויסלף דברי צדיקים. כג,ט וגר, לא תלחץ; ואתם, ידעתם את-נפש הגר–כי-גרים הייתם, בארץ מצרים. כג,י ושש שנים, תזרע את-ארצך; ואספת, את-תבואתה. כג,יא והשביעת תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביני עמך, ויתרם, תאכל חית השדה; כן-תעשה לכרמך, לזיתך. כג,יב ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבת–למען ינוח, שורך וחמרך, וינפש בן-אמתך, והגר. כג,יג ובכל אשר-אמרתי אליכם, תשמרו; ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על-פיך. כג,יד שלש רגלים, תחג לי בשנה. כג,טו את-חג המצות, תשמר–שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב, כי-בו יצאת ממצרים; ולא-יראו פני, ריקם. כג,טז וחג הקציר בכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה; וחג האסף בצאת השנה, באספך את-מעשיך מן-השדה. כג,יז שלש פעמים, בשנה–יראה, כל-זכורך, אל-פני, האדן יהוה. כג,יח לא-תזבח על-חמץ, דם-זבחי; ולא-ילין חלב-חגי, עד-בקר. כג,יט ראשית, בכורי אדמתך, תביא, בית יהוה אלהיך; לא-תבשל גדי, בחלב אמו. {פ}
כג,כ הנה אנכי שלח מלאך, לפניך, לשמרך, בדרך; ולהביאך, אל-המקום אשר הכנתי. כג,כא השמר מפניו ושמע בקלו, אל-תמר בו: כי לא ישא לפשעכם, כי שמי בקרבו. כג,כב כי אם-שמוע תשמע, בקלו, ועשית, כל אשר אדבר–ואיבתי, את-איביך, וצרתי, את-צרריך. כג,כג כי-ילך מלאכי, לפניך, והביאך אל-האמרי והחתי, והפרזי והכנעני החוי והיבוסי; והכחדתיו. כג,כד לא-תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם, ולא תעשה כמעשיהם: כי הרס תהרסם, ושבר תשבר מצבתיהם. כג,כה ועבדתם, את יהוה אלהיכם, וברך את-לחמך, ואת-מימיך; והסרתי מחלה, מקרבך. {ס}
כג,כו לא תהיה משכלה ועקרה, בארצך; את-מספר ימיך, אמלא. כג,כז את-אימתי, אשלח לפניך, והמתי את-כל-העם, אשר תבא בהם; ונתתי את-כל-איביך אליך, ערף. כג,כח ושלחתי את-הצרעה, לפניך; וגרשה, את-החוי את-הכנעני ואת-החתי–מלפניך. כג,כט לא אגרשנו מפניך, בשנה אחת: פן-תהיה הארץ שממה, ורבה עליך חית השדה. כג,ל מעט מעט אגרשנו, מפניך, עד אשר תפרה, ונחלת את-הארץ. כג,לא ושתי את-גבלך, מים-סוף ועד-ים פלשתים, וממדבר, עד-הנהר: כי אתן בידכם, את ישבי הארץ, וגרשתמו, מפניך. כג,לב לא-תכרת להם ולאלהיהם, ברית. כג,לג לא ישבו בארצך, פן-יחטיאו אתך לי: כי תעבד את-אלהיהם, כי-יהיה לך למוקש. {פ}
כד,א ואל-משה אמר עלה אל-יהוה, אתה ואהרן נדב ואביהוא, ושבעים, מזקני ישראל; והשתחויתם, מרחק. כד,ב ונגש משה לבדו אל-יהוה, והם לא יגשו; והעם, לא יעלו עמו. כד,ג ויבא משה, ויספר לעם את כל-דברי יהוה, ואת, כל-המשפטים; ויען כל-העם קול אחד, ויאמרו, כל-הדברים אשר-דבר יהוה, נעשה. כד,ד ויכתב משה, את כל-דברי יהוה, וישכם בבקר, ויבן מזבח תחת ההר; ושתים עשרה מצבה, לשנים עשר שבטי ישראל. כד,ה וישלח, את-נערי בני ישראל, ויעלו, עלת; ויזבחו זבחים שלמים, ליהוה–פרים. כד,ו ויקח משה חצי הדם, וישם באגנת; וחצי הדם, זרק על-המזבח. כד,ז ויקח ספר הברית, ויקרא באזני העם; ויאמרו, כל אשר-דבר יהוה נעשה ונשמע. כד,ח ויקח משה את-הדם, ויזרק על-העם; ויאמר, הנה דם-הברית אשר כרת יהוה עמכם, על כל-הדברים, האלה. כד,ט ויעל משה, ואהרן–נדב, ואביהוא, ושבעים, מזקני ישראל. כד,י ויראו, את אלהי ישראל; ותחת רגליו, כמעשה לבנת הספיר, וכעצם השמים, לטהר. כד,יא ואל-אצילי בני ישראל, לא שלח ידו; ויחזו, את-האלהים, ויאכלו, וישתו. {ס}
כד,יב ויאמר יהוה אל-משה, עלה אלי ההרה–והיה-שם; ואתנה לך את-לחת האבן, והתורה והמצוה, אשר כתבתי, להורתם. כד,יג ויקם משה, ויהושע משרתו; ויעל משה, אל-הר האלהים. כד,יד ואל-הזקנים אמר שבו-לנו בזה, עד אשר-נשוב אליכם; והנה אהרן וחור עמכם, מי-בעל דברים יגש אלהם. כד,טו ויעל משה, אל-ההר; ויכס הענן, את-ההר. כד,טז וישכן כבוד-יהוה על-הר סיני, ויכסהו הענן ששת ימים; ויקרא אל-משה ביום השביעי, מתוך הענן. כד,יז ומראה כבוד יהוה, כאש אכלת בראש ההר, לעיני, בני ישראל. כד,יח ויבא משה בתוך הענן, ויעל אל-ההר; ויהי משה, בהר, ארבעים יום, וארבעים לילה. {פ} |