פרשת פיקודי המשכן- לא מנוקד:
לח,כא אלה פקודי המשכן משכן העדת, אשר פקד על-פי משה: עבדת, הלוים, ביד איתמר, בן-אהרן הכהן. לח,כב ובצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה, עשה, את כל-אשר-צוה יהוה את-משה. לח,כג ואתו, אהליאב בן-אחיסמך למטה-דן–חרש וחשב; ורקם, בתכלת ובארגמן, ובתולעת השני, ובשש. {ס}
לח,כד כל-הזהב, העשוי למלאכה, בכל, מלאכת הקדש–ויהי זהב התנופה, תשע ועשרים ככר, ושבע מאות ושלשים שקל, בשקל הקדש. לח,כה וכסף פקודי העדה, מאת ככר; ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים, שקל–בשקל הקדש. לח,כו בקע, לגלגלת, מחצית השקל, בשקל הקדש–לכל העבר על-הפקדים, מבן עשרים שנה ומעלה, לשש-מאות אלף ושלשת אלפים, וחמש מאות וחמשים. לח,כז ויהי, מאת ככר הכסף, לצקת את אדני הקדש, ואת אדני הפרכת: מאת אדנים למאת הככר, ככר לאדן. לח,כח ואת-האלף ושבע המאות, וחמשה ושבעים, עשה ווים, לעמודים; וצפה ראשיהם, וחשק אתם. לח,כט ונחשת התנופה, שבעים ככר, ואלפים וארבע-מאות, שקל. לח,ל ויעש בה, את-אדני פתח אהל מועד, ואת מזבח הנחשת, ואת-מכבר הנחשת אשר-לו; ואת, כל-כלי המזבח. לח,לא ואת-אדני החצר סביב, ואת-אדני שער החצר; ואת כל-יתדת המשכן ואת-כל-יתדת החצר, סביב. לט,א ומן-התכלת והארגמן ותולעת השני, עשו בגדי-שרד לשרת בקדש; ויעשו את-בגדי הקדש, אשר לאהרן, כאשר צוה יהוה, את-משה. {פ}
לט,ב ויעש, את-האפד: זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני–ושש משזר. לט,ג וירקעו את-פחי הזהב, וקצץ פתילם, לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן, ובתוך תולעת השני ובתוך השש–מעשה, חשב. לט,ד כתפת עשו-לו, חברת–על-שני קצוותו (קצותיו), חבר. לט,ה וחשב אפדתו אשר עליו, ממנו הוא כמעשהו, זהב תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש משזר–כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
לט,ו ויעשו את-אבני השהם, מסבת משבצת זהב, מפתחת פתוחי חותם, על-שמות בני ישראל. לט,ז וישם אתם, על כתפת האפד–אבני זכרון, לבני ישראל: כאשר צוה יהוה, את-משה. {פ}
לט,ח ויעש את-החשן מעשה חשב, כמעשה אפד: זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני–ושש משזר. לט,ט רבוע היה כפול, עשו את-החשן–זרת ארכו וזרת רחבו, כפול. לט,י וימלאו-בו–ארבעה, טורי אבן: טור, אדם פטדה וברקת–הטור, האחד. לט,יא והטור, השני–נפך ספיר, ויהלם. לט,יב והטור, השלישי–לשם שבו, ואחלמה. לט,יג והטור, הרביעי–תרשיש שהם, וישפה: מוסבת משבצת זהב, במלאתם. לט,יד והאבנים על-שמת בני-ישראל הנה, שתים עשרה–על-שמתם: פתוחי חתם איש על-שמו, לשנים עשר שבט. לט,טו ויעשו על-החשן שרשרת גבלת, מעשה עבת, זהב, טהור. לט,טז ויעשו, שתי משבצת זהב, ושתי, טבעת זהב; ויתנו, את-שתי הטבעת, על-שני, קצות החשן. לט,יז ויתנו, שתי העבתת הזהב, על-שתי, הטבעת–על-קצות, החשן. לט,יח ואת שתי קצות שתי העבתת, נתנו על-שתי המשבצת; ויתנם על-כתפת האפד, אל-מול פניו. לט,יט ויעשו, שתי טבעת זהב, וישימו, על-שני קצות החשן: על-שפתו–אשר אל-עבר האפד, ביתה. לט,כ ויעשו, שתי טבעת זהב, ויתנם על-שתי כתפת האפד מלמטה ממול פניו, לעמת מחברתו–ממעל, לחשב האפד. לט,כא וירכסו את-החשן מטבעתיו אל-טבעת האפד בפתיל תכלת, להית על-חשב האפד, ולא-יזח החשן, מעל האפד–כאשר צוה יהוה, את-משה. {פ}
לט,כב ויעש את-מעיל האפד, מעשה ארג, כליל, תכלת. לט,כג ופי-המעיל בתוכו, כפי תחרא; שפה לפיו סביב, לא יקרע. לט,כד ויעשו, על-שולי המעיל, רמוני, תכלת וארגמן ותולעת שני–משזר. לט,כה ויעשו פעמני, זהב טהור; ויתנו את-הפעמנים בתוך הרמנים, על-שולי המעיל סביב–בתוך, הרמנים. לט,כו פעמן ורמן פעמן ורמן, על-שולי המעיל סביב, לשרת, כאשר צוה יהוה את-משה. {ס}
לט,כז ויעשו את-הכתנת שש, מעשה ארג, לאהרן, ולבניו. לט,כח ואת המצנפת שש, ואת-פארי המגבעת שש, ואת-מכנסי הבד, שש משזר. לט,כט ואת-האבנט שש משזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני–מעשה רקם: כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
לט,ל ויעשו את-ציץ נזר-הקדש, זהב טהור; ויכתבו עליו, מכתב פתוחי חותם–קדש, ליהוה. לט,לא ויתנו עליו פתיל תכלת, לתת על-המצנפת מלמעלה, כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
לט,לב ותכל–כל-עבדת, משכן אהל מועד; ויעשו, בני ישראל–ככל אשר צוה יהוה את-משה, כן עשו. {פ}
לט,לג ויביאו את-המשכן אל-משה, את-האהל ואת-כל-כליו, קרסיו קרשיו, בריחו ועמדיו ואדניו. לט,לד ואת-מכסה עורת האילם, המאדמים, ואת-מכסה, ערת התחשים; ואת, פרכת המסך. לט,לה את-ארון העדת, ואת-בדיו; ואת, הכפרת. לט,לו את-השלחן, את-כל-כליו, ואת, לחם הפנים. לט,לז את-המנרה הטהרה את-נרתיה, נרת המערכה–ואת-כל-כליה; ואת, שמן המאור. לט,לח ואת, מזבח הזהב, ואת שמן המשחה, ואת קטרת הסמים; ואת, מסך פתח האהל. לט,לט את מזבח הנחשת, ואת-מכבר הנחשת אשר-לו, את-בדיו, ואת-כל-כליו; את-הכיר, ואת-כנו. לט,מ את קלעי החצר את-עמדיה ואת-אדניה, ואת-המסך לשער החצר, את-מיתריו, ויתדתיה; ואת, כל-כלי עבדת המשכן–לאהל מועד. לט,מא את-בגדי השרד, לשרת בקדש; את-בגדי הקדש לאהרן הכהן, ואת-בגדי בניו לכהן. לט,מב ככל אשר-צוה יהוה, את-משה: כן עשו בני ישראל, את כל-העבדה. לט,מג וירא משה את-כל-המלאכה, והנה עשו אתה–כאשר צוה יהוה, כן עשו; ויברך אתם, משה. {פ}
מ,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. מ,ב ביום-החדש הראשון, באחד לחדש, תקים, את-משכן אהל מועד. מ,ג ושמת שם, את ארון העדות; וסכת על-הארן, את-הפרכת. מ,ד והבאת, את-השלחן, וערכת, את-ערכו; והבאת, את-המנרה, והעלית, את-נרתיה. מ,ה ונתתה את-מזבח הזהב, לקטרת, לפני, ארון העדת; ושמת את-מסך הפתח, למשכן. מ,ו ונתתה, את מזבח העלה, לפני, פתח משכן אהל-מועד. מ,ז ונתת, את-הכיר, בין-אהל מועד, ובין המזבח; ונתת שם, מים. מ,ח ושמת את-החצר, סביב; ונתת, את-מסך שער החצר. מ,ט ולקחת את-שמן המשחה, ומשחת את-המשכן ואת-כל-אשר-בו; וקדשת אתו ואת-כל-כליו, והיה קדש. מ,י ומשחת את-מזבח העלה, ואת-כל-כליו; וקדשת, את-המזבח, והיה המזבח, קדש קדשים. מ,יא ומשחת את-הכיר, ואת-כנו; וקדשת, אתו. מ,יב והקרבת את-אהרן ואת-בניו, אל-פתח אהל מועד; ורחצת אתם, במים. מ,יג והלבשת, את-אהרן, את, בגדי הקדש; ומשחת אתו וקדשת אתו, וכהן לי. מ,יד ואת-בניו, תקריב; והלבשת אתם, כתנת. מ,טו ומשחת אתם, כאשר משחת את-אביהם, וכהנו, לי; והיתה להית להם משחתם, לכהנת עולם–לדרתם. מ,טז ויעש, משה: ככל אשר צוה יהוה, אתו–כן עשה. {ס}
מ,יז ויהי בחדש הראשון, בשנה השנית–באחד לחדש: הוקם, המשכן. מ,יח ויקם משה את-המשכן, ויתן את-אדניו, וישם את-קרשיו, ויתן את-בריחיו; ויקם, את-עמודיו. מ,יט ויפרש את-האהל, על-המשכן, וישם את-מכסה האהל עליו, מלמעלה–כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כ ויקח ויתן את-העדת, אל-הארן, וישם את-הבדים, על-הארן; ויתן את-הכפרת על-הארן, מלמעלה. מ,כא ויבא את-הארן, אל-המשכן, וישם את פרכת המסך, ויסך על ארון העדות–כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כב ויתן את-השלחן באהל מועד, על ירך המשכן צפנה, מחוץ, לפרכת. מ,כג ויערך עליו ערך לחם, לפני יהוה–כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כד וישם את-המנרה באהל מועד, נכח השלחן, על ירך המשכן, נגבה. מ,כה ויעל הנרת, לפני יהוה–כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כו וישם את-מזבח הזהב, באהל מועד, לפני, הפרכת. מ,כז ויקטר עליו, קטרת סמים–כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כח וישם את-מסך הפתח, למשכן. מ,כט ואת, מזבח העלה, שם, פתח משכן אהל-מועד; ויעל עליו, את-העלה ואת-המנחה–כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
מ,ל וישם, את-הכיר, בין-אהל מועד, ובין המזבח; ויתן שמה מים, לרחצה. מ,לא ורחצו ממנו, משה ואהרן ובניו, את-ידיהם, ואת-רגליהם. מ,לב בבאם אל-אהל מועד, ובקרבתם אל-המזבח–ירחצו: כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
מ,לג ויקם את-החצר, סביב למשכן ולמזבח, ויתן, את-מסך שער החצר; ויכל משה, את-המלאכה. {פ}
מ,לד ויכס הענן, את-אהל מועד; וכבוד יהוה, מלא את-המשכן. מ,לה ולא-יכל משה, לבוא אל-אהל מועד–כי-שכן עליו, הענן; וכבוד יהוה, מלא את-המשכן. מ,לו ובהעלות הענן מעל המשכן, יסעו בני ישראל, בכל, מסעיהם. מ,לז ואם-לא יעלה, הענן–ולא יסעו, עד-יום העלתו. מ,לח כי ענן יהוה על-המשכן, יומם, ואש, תהיה לילה בו–לעיני כל-בית-ישראל, בכל-מסעיהם. {ש} |