פרשת המנחה- בהעלתך- לא מנוקד:
ה,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ה,ב צו, את-בני ישראל, וישלחו מן-המחנה, כל-צרוע וכל-זב; וכל, טמא לנפש. ה,ג מזכר עד-נקבה תשלחו, אל-מחוץ למחנה תשלחום; ולא יטמאו את-מחניהם, אשר אני שכן בתוכם. ה,ד ויעשו-כן, בני ישראל, וישלחו אותם, אל-מחוץ למחנה: כאשר דבר יהוה אל-משה, כן עשו בני ישראל. {פ}
ה,ה וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ה,ו דבר, אל-בני ישראל, איש או-אשה כי יעשו מכל-חטאת האדם, למעל מעל ביהוה; ואשמה, הנפש ההוא. ה,ז והתודו, את-חטאתם אשר עשו, והשיב את-אשמו בראשו, וחמישתו יסף עליו; ונתן, לאשר אשם לו. ה,ח ואם-אין לאיש גאל, להשיב האשם אליו–האשם המושב ליהוה, לכהן: מלבד, איל הכפרים, אשר יכפר-בו, עליו. ה,ט וכל-תרומה לכל-קדשי בני-ישראל, אשר-יקריבו לכהן–לו יהיה. ה,י ואיש את-קדשיו, לו יהיו; איש אשר-יתן לכהן, לו יהיה. {פ}
ה,יא וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ה,יב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם: איש איש כי-תשטה אשתו, ומעלה בו מעל. ה,יג ושכב איש אתה, שכבת-זרע, ונעלם מעיני אישה, ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה, והוא לא נתפשה. ה,יד ועבר עליו רוח-קנאה וקנא את-אשתו, והוא נטמאה; או-עבר עליו רוח-קנאה וקנא את-אשתו, והיא לא נטמאה. ה,טו והביא האיש את-אשתו, אל-הכהן, והביא את-קרבנה עליה, עשירת האיפה קמח שערים; לא-יצק עליו שמן, ולא-יתן עליו לבנה–כי-מנחת קנאת הוא, מנחת זכרון מזכרת עון. ה,טז והקריב אתה, הכהן; והעמדה, לפני יהוה. ה,יז ולקח הכהן מים קדשים, בכלי-חרש; ומן-העפר, אשר יהיה בקרקע המשכן, יקח הכהן, ונתן אל-המים. ה,יח והעמיד הכהן את-האשה, לפני יהוה, ופרע את-ראש האשה, ונתן על-כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא; וביד הכהן יהיו, מי המרים המאררים. ה,יט והשביע אתה הכהן, ואמר אל-האשה אם-לא שכב איש אתך, ואם-לא שטית טמאה, תחת אישך–הנקי, ממי המרים המאררים האלה. ה,כ ואת, כי שטית תחת אישך–וכי נטמאת; ויתן איש בך את-שכבתו, מבלעדי אישך. ה,כא והשביע הכהן את-האשה, בשבעת האלה, ואמר הכהן לאשה, יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך–בתת יהוה את-ירכך נפלת, ואת-בטנך צבה. ה,כב ובאו המים המאררים האלה, במעיך, לצבות בטן, ולנפל ירך; ואמרה האשה, אמן אמן. ה,כג וכתב את-האלת האלה, הכהן–בספר; ומחה, אל-מי המרים. ה,כד והשקה, את-האשה, את-מי המרים, המאררים; ובאו בה המים המאררים, למרים. ה,כה ולקח הכהן מיד האשה, את מנחת הקנאת; והניף את-המנחה לפני יהוה, והקריב אתה אל-המזבח. ה,כו וקמץ הכהן מן-המנחה את-אזכרתה, והקטיר המזבחה; ואחר ישקה את-האשה, את-המים. ה,כז והשקה את-המים, והיתה אם-נטמאה ותמעל מעל באישה–ובאו בה המים המאררים למרים, וצבתה בטנה ונפלה ירכה; והיתה האשה לאלה, בקרב עמה. ה,כח ואם-לא נטמאה האשה, וטהרה הוא–ונקתה, ונזרעה זרע. ה,כט זאת תורת, הקנאת, אשר תשטה אשה תחת אישה, ונטמאה. ה,ל או איש, אשר תעבר עליו רוח קנאה–וקנא את-אשתו; והעמיד את-האשה, לפני יהוה, ועשה לה הכהן, את כל-התורה הזאת. ה,לא ונקה האיש, מעון; והאשה ההוא, תשא את-עונה. {פ}
ו,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ו,ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם: איש או-אשה, כי יפלא לנדר נדר נזיר–להזיר, ליהוה. ו,ג מיין ושכר יזיר, חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל-משרת ענבים לא ישתה, וענבים לחים ויבשים לא יאכל. ו,ד כל, ימי נזרו: מכל אשר יעשה מגפן היין, מחרצנים ועד-זג–לא יאכל. ו,ה כל-ימי נדר נזרו, תער לא-יעבר על-ראשו: עד-מלאת הימם אשר-יזיר ליהוה, קדש יהיה–גדל פרע, שער ראשו. ו,ו כל-ימי הזירו, ליהוה, על-נפש מת, לא יבא. ו,ז לאביו ולאמו, לאחיו ולאחתו–לא-יטמא להם, במתם: כי נזר אלהיו, על-ראשו. ו,ח כל, ימי נזרו, קדש הוא, ליהוה. ו,ט וכי-ימות מת עליו בפתע פתאם, וטמא ראש נזרו–וגלח ראשו ביום טהרתו, ביום השביעי יגלחנו. ו,י וביום השמיני, יבא שתי תרים, או שני, בני יונה: אל-הכהן–אל-פתח, אהל מועד. ו,יא ועשה הכהן, אחד לחטאת ואחד לעלה, וכפר עליו, מאשר חטא על-הנפש; וקדש את-ראשו, ביום ההוא. ו,יב והזיר ליהוה את-ימי נזרו, והביא כבש בן-שנתו לאשם; והימים הראשנים יפלו, כי טמא נזרו. ו,יג וזאת תורת, הנזיר: ביום, מלאת ימי נזרו, יביא אתו, אל-פתח אהל מועד. ו,יד והקריב את-קרבנו ליהוה כבש בן-שנתו תמים אחד, לעלה, וכבשה אחת בת-שנתה תמימה, לחטאת; ואיל-אחד תמים, לשלמים. ו,טו וסל מצות, סלת חלת בלולת בשמן, ורקיקי מצות, משחים בשמן; ומנחתם, ונסכיהם. ו,טז והקריב הכהן, לפני יהוה; ועשה את-חטאתו, ואת-עלתו. ו,יז ואת-האיל יעשה זבח שלמים, ליהוה, על, סל המצות; ועשה, הכהן, את-מנחתו, ואת-נסכו. ו,יח וגלח הנזיר, פתח אהל מועד–את-ראש נזרו; ולקח, את-שער ראש נזרו, ונתן על-האש, אשר-תחת זבח השלמים. ו,יט ולקח הכהן את-הזרע בשלה, מן-האיל, וחלת מצה אחת מן-הסל, ורקיק מצה אחד; ונתן על-כפי הנזיר, אחר התגלחו את-נזרו. ו,כ והניף אותם הכהן תנופה, לפני יהוה–קדש הוא לכהן, על חזה התנופה ועל שוק התרומה; ואחר ישתה הנזיר, יין. ו,כא זאת תורת הנזיר, אשר ידר, קרבנו ליהוה על-נזרו, מלבד אשר-תשיג ידו; כפי נדרו, אשר ידר–כן יעשה, על תורת נזרו. {פ}
ו,כב וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ו,כג דבר אל-אהרן ואל-בניו לאמר, כה תברכו את-בני ישראל: אמור, להם. {ס}
ו,כד יברכך יהוה, וישמרך. {ס}
ו,כה יאר יהוה פניו אליך, ויחנך. {ס}
ו,כו ישא יהוה פניו אליך, וישם לך שלום. {ס}
ו,כז ושמו את-שמי, על-בני ישראל; ואני, אברכם. {ס}
ז,א ויהי ביום כלות משה להקים את-המשכן, וימשח אתו ויקדש אתו ואת-כל-כליו, ואת-המזבח, ואת-כל-כליו; וימשחם, ויקדש אתם. ז,ב ויקריבו נשיאי ישראל, ראשי בית אבתם: הם נשיאי המטת, הם העמדים על-הפקדים. ז,ג ויביאו את-קרבנם לפני יהוה, שש-עגלת צב ושני עשר בקר–עגלה על-שני הנשאים, ושור לאחד; ויקריבו אותם, לפני המשכן. ז,ד ויאמר יהוה, אל-משה לאמר. ז,ה קח, מאתם, והיו, לעבד את-עבדת אהל מועד; ונתתה אותם אל-הלוים, איש כפי עבדתו. ז,ו ויקח משה, את-העגלת ואת-הבקר; ויתן אותם, אל-הלוים. ז,ז את שתי העגלות, ואת ארבעת הבקר–נתן, לבני גרשון: כפי, עבדתם. ז,ח ואת ארבע העגלת, ואת שמנת הבקר–נתן, לבני מררי: כפי, עבדתם, ביד איתמר, בן-אהרן הכהן. ז,ט ולבני קהת, לא נתן: כי-עבדת הקדש עלהם, בכתף ישאו. ז,י ויקריבו הנשאים, את חנכת המזבח, ביום, המשח אתו; ויקריבו הנשיאם את-קרבנם, לפני המזבח. ז,יא ויאמר יהוה, אל-משה: נשיא אחד ליום, נשיא אחד ליום, יקריבו את-קרבנם, לחנכת המזבח. {ס}
ז,יב ויהי, המקריב ביום הראשון–את-קרבנו: נחשון בן-עמינדב, למטה יהודה. ז,יג וקרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן–למנחה. ז,יד כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,טו פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו–לעלה. ז,טז שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,יז ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתודים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן נחשון, בן-עמינדב. {פ}
ז,יח ביום, השני, הקריב, נתנאל בן-צוער–נשיא, יששכר. ז,יט הקרב את-קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן–למנחה. ז,כ כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,כא פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו–לעלה. ז,כב שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,כג ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן נתנאל, בן-צוער. {פ}
ז,כד ביום, השלישי, נשיא, לבני זבולן–אליאב, בן-חלן. ז,כה קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן–למנחה. ז,כו כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,כז פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו–לעלה. ז,כח שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,כט ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן אליאב, בן-חלן. {פ}
ז,ל ביום, הרביעי, נשיא, לבני ראובן–אליצור, בן-שדיאור. ז,לא קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן–למנחה. ז,לב כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,לג פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו–לעלה. ז,לד שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,לה ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן אליצור, בן-שדיאור. {פ}
ז,לו ביום, החמישי, נשיא, לבני שמעון–שלמיאל, בן-צורישדי. ז,לז קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן–למנחה. ז,לח כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,לט פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו–לעלה. ז,מ שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,מא ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן שלמיאל, בן-צורישדי. {פ}
ז,מב ביום, הששי, נשיא, לבני גד–אליסף, בן-דעואל. ז,מג קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן–למנחה. ז,מד כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,מה פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו–לעלה. ז,מו שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,מז ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן אליסף, בן-דעואל. {פ}
ז,מח ביום, השביעי, נשיא, לבני אפרים–אלישמע, בן-עמיהוד. ז,מט קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן–למנחה. ז,נ כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,נא פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו–לעלה. ז,נב שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,נג ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן אלישמע, בן-עמיהוד. {פ}
ז,נד ביום, השמיני, נשיא, לבני מנשה–גמליאל, בן-פדהצור. ז,נה קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן–למנחה. ז,נו כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,נז פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו–לעלה. ז,נח שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,נט ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן גמליאל, בן-פדהצור. {פ}
ז,ס ביום, התשיעי, נשיא, לבני בנימן–אבידן, בן-גדעני. ז,סא קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן–למנחה. ז,סב כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,סג פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו–לעלה. ז,סד שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,סה ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן אבידן, בן-גדעני. {פ}
ז,סו ביום, העשירי, נשיא, לבני דן–אחיעזר, בן-עמישדי. ז,סז קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן–למנחה. ז,סח כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,סט פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו–לעלה. ז,ע שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,עא ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן אחיעזר, בן-עמישדי. {פ}
ז,עב ביום עשתי עשר יום, נשיא לבני אשר–פגעיאל, בן-עכרן. ז,עג קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן–למנחה. ז,עד כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,עה פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו–לעלה. ז,עו שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,עז ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן פגעיאל, בן-עכרן. {פ}
ז,עח ביום שנים עשר יום, נשיא לבני נפתלי–אחירע, בן-עינן. ז,עט קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן–למנחה. ז,פ כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,פא פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו–לעלה. ז,פב שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,פג ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן אחירע, בן-עינן. {פ}
ז,פד זאת חנכת המזבח, ביום המשח אתו, מאת, נשיאי ישראל: קערת כסף שתים עשרה, מזרקי-כסף שנים עשר, כפות זהב, שתים עשרה. ז,פה שלשים ומאה, הקערה האחת כסף, ושבעים, המזרק האחד; כל כסף הכלים, אלפים וארבע-מאות בשקל הקדש. ז,פו כפות זהב שתים-עשרה מלאת קטרת, עשרה עשרה הכף בשקל הקדש; כל-זהב הכפות, עשרים ומאה. ז,פז כל-הבקר לעלה שנים עשר פרים, אילם שנים-עשר כבשים בני-שנה שנים עשר–ומנחתם; ושעירי עזים שנים עשר, לחטאת. ז,פח וכל בקר זבח השלמים, עשרים וארבעה פרים, אילם ששים עתדים ששים, כבשים בני-שנה ששים: זאת חנכת המזבח, אחרי המשח אתו. ז,פט ובבא משה אל-אהל מועד, לדבר אתו, וישמע את-הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על-ארן העדת, מבין שני הכרבים; וידבר, אליו. {פ}
ח,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ח,ב דבר, אל-אהרן, ואמרת, אליו: בהעלתך, את-הנרת, אל-מול פני המנורה, יאירו שבעת הנרות. ח,ג ויעש כן, אהרן–אל-מול פני המנורה, העלה נרתיה: כאשר צוה יהוה, את-משה. ח,ד וזה מעשה המנרה מקשה זהב, עד-ירכה עד-פרחה מקשה הוא: כמראה, אשר הראה יהוה את-משה–כן עשה, את-המנרה. {פ}
ח,ה וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ח,ו קח, את-הלוים, מתוך, בני ישראל; וטהרת, אתם. ח,ז וכה-תעשה להם לטהרם, הזה עליהם מי חטאת; והעבירו תער על-כל-בשרם, וכבסו בגדיהם והטהרו. ח,ח ולקחו, פר בן-בקר, ומנחתו, סלת בלולה בשמן; ופר-שני בן-בקר, תקח לחטאת. ח,ט והקרבת, את-הלוים, לפני, אהל מועד; והקהלת–את-כל-עדת, בני ישראל. ח,י והקרבת את-הלוים, לפני יהוה; וסמכו בני-ישראל את-ידיהם, על-הלוים. ח,יא והניף אהרן את-הלוים תנופה לפני יהוה, מאת בני ישראל; והיו, לעבד את-עבדת יהוה. ח,יב והלוים יסמכו את-ידיהם, על ראש הפרים; ועשה את-האחד חטאת ואת-האחד עלה, ליהוה, לכפר, על-הלוים. ח,יג והעמדת, את-הלוים, לפני אהרן, ולפני בניו; והנפת אתם תנופה, ליהוה. ח,יד והבדלת, את-הלוים, מתוך, בני ישראל; והיו לי, הלוים. ח,טו ואחרי-כן יבאו הלוים, לעבד את-אהל מועד; וטהרת אתם, והנפת אתם תנופה. ח,טז כי נתנים נתנים המה לי, מתוך בני ישראל: תחת פטרת כל-רחם בכור כל, מבני ישראל–לקחתי אתם, לי. ח,יז כי לי כל-בכור בבני ישראל, באדם ובבהמה: ביום, הכתי כל-בכור בארץ מצרים, הקדשתי אתם, לי. ח,יח ואקח, את-הלוים, תחת כל-בכור, בבני ישראל. ח,יט ואתנה את-הלוים נתנים לאהרן ולבניו, מתוך בני ישראל, לעבד את-עבדת בני-ישראל באהל מועד, ולכפר על-בני ישראל; ולא יהיה בבני ישראל, נגף, בגשת בני-ישראל, אל-הקדש. ח,כ ויעש משה ואהרן וכל-עדת בני-ישראל, ללוים: ככל אשר-צוה יהוה את-משה, ללוים–כן-עשו להם, בני ישראל. ח,כא ויתחטאו הלוים, ויכבסו בגדיהם, וינף אהרן אתם תנופה, לפני יהוה; ויכפר עליהם אהרן, לטהרם. ח,כב ואחרי-כן באו הלוים, לעבד את-עבדתם באהל מועד, לפני אהרן, ולפני בניו: כאשר צוה יהוה את-משה על-הלוים, כן עשו להם. {ס}
ח,כג וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ח,כד זאת, אשר ללוים: מבן חמש ועשרים שנה, ומעלה, יבוא לצבא צבא, בעבדת אהל מועד. ח,כה ומבן חמשים שנה, ישוב מצבא העבדה; ולא יעבד, עוד. ח,כו ושרת את-אחיו באהל מועד, לשמר משמרת, ועבדה, לא יעבד; ככה תעשה ללוים, במשמרתם. {פ}
ט,א וידבר יהוה אל-משה במדבר-סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, בחדש הראשון–לאמר. ט,ב ויעשו בני-ישראל את-הפסח, במועדו. ט,ג בארבעה עשר-יום בחדש הזה בין הערבים, תעשו אתו–במעדו; ככל-חקתיו וככל-משפטיו, תעשו אתו. ט,ד וידבר משה אל-בני ישראל, לעשת הפסח. ט,ה ויעשו את-הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש, בין הערבים–במדבר סיני: ככל אשר צוה יהוה, את-משה–כן עשו, בני ישראל. ט,ו ויהי אנשים, אשר היו טמאים לנפש אדם, ולא-יכלו לעשת-הפסח, ביום ההוא; ויקרבו לפני משה, ולפני אהרן–ביום ההוא. ט,ז ויאמרו האנשים ההמה, אליו, אנחנו טמאים, לנפש אדם; למה נגרע, לבלתי הקריב את-קרבן יהוה במעדו, בתוך, בני ישראל. ט,ח ויאמר אלהם, משה: עמדו ואשמעה, מה-יצוה יהוה לכם. {פ}
ט,ט וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ט,י דבר אל-בני ישראל, לאמר: איש איש כי-יהיה-טמא לנפש או בדרך רחקה לכם, או לדרתיכם, ועשה פסח, ליהוה. ט,יא בחדש השני בארבעה עשר יום, בין הערבים–יעשו אתו: על-מצות ומררים, יאכלהו. ט,יב לא-ישאירו ממנו עד-בקר, ועצם לא ישברו-בו; ככל-חקת הפסח, יעשו אתו. ט,יג והאיש אשר-הוא טהור ובדרך לא-היה, וחדל לעשות הפסח–ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה: כי קרבן יהוה, לא הקריב במעדו–חטאו ישא, האיש ההוא. ט,יד וכי-יגור אתכם גר, ועשה פסח ליהוה–כחקת הפסח וכמשפטו, כן יעשה: חקה אחת יהיה לכם, ולגר ולאזרח הארץ. {ס}
ט,טו וביום, הקים את-המשכן, כסה הענן את-המשכן, לאהל העדת; ובערב יהיה על-המשכן, כמראה-אש–עד-בקר. ט,טז כן יהיה תמיד, הענן יכסנו; ומראה-אש, לילה. ט,יז ולפי העלות הענן, מעל האהל–ואחרי כן, יסעו בני ישראל; ובמקום, אשר ישכן-שם הענן–שם יחנו, בני ישראל. ט,יח על-פי יהוה, יסעו בני ישראל, ועל-פי יהוה, יחנו: כל-ימי, אשר ישכן הענן על-המשכן–יחנו. ט,יט ובהאריך הענן על-המשכן, ימים רבים–ושמרו בני-ישראל את-משמרת יהוה, ולא יסעו. ט,כ ויש אשר יהיה הענן, ימים מספר–על-המשכן; על-פי יהוה יחנו, ועל-פי יהוה יסעו. ט,כא ויש אשר-יהיה הענן, מערב עד-בקר, ונעלה הענן בבקר, ונסעו; או יומם ולילה, ונעלה הענן ונסעו. ט,כב או-ימים או-חדש או-ימים, בהאריך הענן על-המשכן לשכן עליו, יחנו בני-ישראל, ולא יסעו; ובהעלתו, יסעו. ט,כג על-פי יהוה יחנו, ועל-פי יהוה יסעו: את-משמרת יהוה שמרו, על-פי יהוה ביד-משה. {פ}
|