פרשת החוקים והמשפטים- לא מנוקד.
ד,א ועתה ישראל, שמע אל-החקים ואל-המשפטים, אשר אנכי מלמד אתכם, לעשות–למען תחיו, ובאתם וירשתם את-הארץ, אשר יהוה אלהי אבתיכם, נתן לכם. ד,ב לא תספו, על-הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, ולא תגרעו, ממנו–לשמר, את-מצות יהוה אלהיכם, אשר אנכי, מצוה אתכם. ד,ג עיניכם, הראות, את אשר-עשה יהוה, בבעל פעור: כי כל-האיש, אשר הלך אחרי בעל-פעור–השמידו יהוה אלהיך, מקרבך. ד,ד ואתם, הדבקים, ביהוה, אלהיכם–חיים כלכם, היום. ד,ה ראה למדתי אתכם, חקים ומשפטים, כאשר צוני, יהוה אלהי: לעשות כן–בקרב הארץ, אשר אתם באים שמה לרשתה. ד,ו ושמרתם, ועשיתם–כי הוא חכמתכם ובינתכם, לעיני העמים: אשר ישמעון, את כל-החקים האלה, ואמרו רק עם-חכם ונבון, הגוי הגדול הזה. ד,ז כי מי-גוי גדול, אשר-לו אלהים קרבים אליו, כיהוה אלהינו, בכל-קראנו אליו. ד,ח ומי גוי גדול, אשר-לו חקים ומשפטים צדיקם, ככל התורה הזאת, אשר אנכי נתן לפניכם היום. ד,ט רק השמר לך ושמר נפשך מאד, פן-תשכח את-הדברים אשר-ראו עיניך ופן-יסורו מלבבך, כל, ימי חייך; והודעתם לבניך, ולבני בניך. ד,י יום, אשר עמדת לפני יהוה אלהיך בחרב, באמר יהוה אלי הקהל-לי את-העם, ואשמעם את-דברי: אשר ילמדון ליראה אתי, כל-הימים אשר הם חיים על-האדמה, ואת-בניהם, ילמדון. ד,יא ותקרבון ותעמדון, תחת ההר; וההר בער באש, עד-לב השמים–חשך, ענן וערפל. ד,יב וידבר יהוה אליכם, מתוך האש: קול דברים אתם שמעים, ותמונה אינכם ראים זולתי קול. ד,יג ויגד לכם את-בריתו, אשר צוה אתכם לעשות–עשרת, הדברים; ויכתבם, על-שני לחות אבנים. ד,יד ואתי צוה יהוה, בעת ההוא, ללמד אתכם, חקים ומשפטים: לעשתכם אתם–בארץ, אשר אתם עברים שמה לרשתה. ד,טו ונשמרתם מאד, לנפשתיכם: כי לא ראיתם, כל-תמונה, ביום דבר יהוה אליכם בחרב, מתוך האש. ד,טז פן-תשחתון–ועשיתם לכם פסל, תמונת כל-סמל: תבנית זכר, או נקבה. ד,יז תבנית, כל-בהמה אשר בארץ; תבנית כל-צפור כנף, אשר תעוף בשמים. ד,יח תבנית, כל-רמש באדמה; תבנית כל-דגה אשר-במים, מתחת לארץ. ד,יט ופן-תשא עיניך השמימה, וראית את-השמש ואת-הירח ואת-הכוכבים כל צבא השמים, ונדחת והשתחוית להם, ועבדתם–אשר חלק יהוה אלהיך, אתם, לכל העמים, תחת כל-השמים. ד,כ ואתכם לקח יהוה, ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים, להיות לו לעם נחלה, כיום הזה. ד,כא ויהוה התאנף-בי, על-דבריכם; וישבע, לבלתי עברי את-הירדן, ולבלתי-בא אל-הארץ הטובה, אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה. ד,כב כי אנכי מת בארץ הזאת, אינני עבר את-הירדן; ואתם, עברים, וירשתם, את-הארץ הטובה הזאת. ד,כג השמרו לכם, פן-תשכחו את-ברית יהוה אלהיכם, אשר כרת, עמכם; ועשיתם לכם פסל תמונת כל, אשר צוך יהוה אלהיך. ד,כד כי יהוה אלהיך, אש אכלה הוא: אל, קנא. {פ}
ד,כה כי-תוליד בנים ובני בנים, ונושנתם בארץ; והשחתם, ועשיתם פסל תמונת כל, ועשיתם הרע בעיני יהוה-אלהיך, להכעיסו. ד,כו העידתי בכם היום את-השמים ואת-הארץ, כי-אבד תאבדון מהר, מעל הארץ, אשר אתם עברים את-הירדן שמה לרשתה: לא-תאריכן ימים עליה, כי השמד תשמדון. ד,כז והפיץ יהוה אתכם, בעמים; ונשארתם, מתי מספר, בגוים, אשר ינהג יהוה אתכם שמה. ד,כח ועבדתם-שם אלהים, מעשה ידי אדם: עץ ואבן–אשר לא-יראון ולא ישמעון, ולא יאכלון ולא יריחן. ד,כט ובקשתם משם את-יהוה אלהיך, ומצאת: כי תדרשנו, בכל-לבבך ובכל-נפשך. ד,ל בצר לך–ומצאוך, כל הדברים האלה; באחרית, הימים, ושבת עד-יהוה אלהיך, ושמעת בקלו. ד,לא כי אל רחום יהוה אלהיך, לא ירפך ולא ישחיתך; ולא ישכח את-ברית אבתיך, אשר נשבע להם. ד,לב כי שאל-נא לימים ראשנים אשר-היו לפניך, למן-היום אשר ברא אלהים אדם על-הארץ, ולמקצה השמים, ועד-קצה השמים: הנהיה, כדבר הגדול הזה, או, הנשמע כמהו. ד,לג השמע עם קול אלהים מדבר מתוך-האש, כאשר-שמעת אתה–ויחי. ד,לד או הנסה אלהים, לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסת באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה, ובמוראים גדלים: ככל אשר-עשה לכם יהוה אלהיכם, במצרים–לעיניך. ד,לה אתה הראת לדעת, כי יהוה הוא האלהים: אין עוד, מלבדו. ד,לו מן-השמים השמיעך את-קלו, ליסרך; ועל-הארץ, הראך את-אשו הגדולה, ודבריו שמעת, מתוך האש. ד,לז ותחת, כי אהב את-אבתיך, ויבחר בזרעו, אחריו; ויוצאך בפניו בכחו הגדל, ממצרים. ד,לח להוריש, גוים גדלים ועצמים ממך–מפניך; להביאך, לתת-לך את-ארצם נחלה–כיום הזה. ד,לט וידעת היום, והשבת אל-לבבך, כי יהוה הוא האלהים, בשמים ממעל ועל-הארץ מתחת: אין, עוד. ד,מ ושמרת את-חקיו ואת-מצותיו, אשר אנכי מצוך היום, אשר ייטב לך, ולבניך אחריך–ולמען תאריך ימים על-האדמה, אשר יהוה אלהיך נתן לך כל-הימים. {פ}
ד,מא אז יבדיל משה שלש ערים, בעבר הירדן, מזרחה, שמש. ד,מב לנס שמה רוצח, אשר ירצח את-רעהו בבלי-דעת, והוא לא-שנא לו, מתמל שלשם; ונס, אל-אחת מן-הערים האל–וחי. ד,מג את-בצר במדבר בארץ המישר, לראובני; ואת-ראמת בגלעד לגדי, ואת-גולן בבשן למנשי. ד,מד וזאת, התורה, אשר-שם משה, לפני בני ישראל. ד,מה אלה, העדת, והחקים, והמשפטים–אשר דבר משה אל-בני ישראל, בצאתם ממצרים. ד,מו בעבר הירדן בגיא, מול בית פעור, בארץ סיחן מלך האמרי, אשר יושב בחשבון–אשר הכה משה ובני ישראל, בצאתם ממצרים. ד,מז ויירשו את-ארצו ואת-ארץ עוג מלך-הבשן, שני מלכי האמרי, אשר, בעבר הירדן–מזרח, שמש. ד,מח מערער אשר על-שפת-נחל ארנן, ועד-הר שיאן–הוא חרמון. ד,מט וכל-הערבה עבר הירדן, מזרחה, ועד, ים הערבה–תחת, אשדת הפסגה. {פ}
ה,א ויקרא משה, אל-כל-ישראל, ויאמר אלהם שמע ישראל את-החקים ואת-המשפטים, אשר אנכי דבר באזניכם היום; ולמדתם אתם, ושמרתם לעשתם. ה,ב יהוה אלהינו, כרת עמנו ברית–בחרב. ה,ג לא את-אבתינו, כרת יהוה את-הברית הזאת: כי אתנו, אנחנו אלה פה היום כלנו חיים. ה,ד פנים בפנים, דבר יהוה עמכם בהר–מתוך האש. ה,ה אנכי עמד בין-יהוה וביניכם, בעת ההוא, להגיד לכם, את-דבר יהוה: כי יראתם מפני האש, ולא-עליתם בהר לאמר. {ס}
ה,ו אנכי יהוה אלהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים: לא-יהיה לך אלהים אחרים, על-פני. ה,ז לא-תעשה לך פסל, כל-תמונה, אשר בשמים ממעל, ואשר בארץ מתחת–ואשר במים, מתחת לארץ. ה,ח לא-תשתחוה להם, ולא תעבדם: כי אנכי יהוה אלהיך, אל קנא–פקד עון אבות על-בנים ועל-שלשים ועל-רבעים, לשנאי. ה,ט ועשה חסד, לאלפים–לאהבי, ולשמרי מצותו (מצותי). {ס}
ה,י לא תשא את-שם-יהוה אלהיך, לשוא: כי לא ינקה יהוה, את אשר-ישא את-שמו לשוא. {ס}
ה,יא שמור את-יום השבת, לקדשו, כאשר צוך, יהוה אלהיך. ה,יב ששת ימים תעבד, ועשית כל-מלאכתך. ה,יג ויום, השביעי–שבת, ליהוה אלהיך: לא תעשה כל-מלאכה אתה ובנך-ובתך ועבדך-ואמתך ושורך וחמרך וכל-בהמתך, וגרך אשר בשעריך–למען ינוח עבדך ואמתך, כמוך. ה,יד וזכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, ויצאך יהוה אלהיך משם, ביד חזקה ובזרע נטויה; על-כן, צוך יהוה אלהיך, לעשות, את-יום השבת. {ס}
ה,טו כבד את-אביך ואת-אמך, כאשר צוך יהוה אלהיך–למען יאריכן ימיך, ולמען ייטב לך, על האדמה, אשר-יהוה אלהיך נתן לך. {ס}
ה,טז לא תרצח, {ס} ולא תנאף; {ס} ולא תגנב, {ס} ולא-תענה ברעך עד שוא. {ס}
ה,יז ולא תחמד, אשת רעך; {ס} ולא תתאוה בית רעך, שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו, וכל, אשר לרעך. {ס}
ה,יח את-הדברים האלה דבר יהוה אל-כל-קהלכם בהר, מתוך האש הענן והערפל–קול גדול, ולא יסף; ויכתבם, על-שני לחת אבנים, ויתנם, אלי. ה,יט ויהי, כשמעכם את-הקול מתוך החשך, וההר, בער באש; ותקרבון אלי, כל-ראשי שבטיכם וזקניכם. ה,כ ותאמרו, הן הראנו יהוה אלהינו את-כבדו ואת-גדלו, ואת-קלו שמענו, מתוך האש; היום הזה ראינו, כי-ידבר אלהים את-האדם וחי. ה,כא ועתה, למה נמות, כי תאכלנו, האש הגדלה הזאת; אם-יספים אנחנו, לשמע את-קול יהוה אלהינו עוד–ומתנו. ה,כב כי מי כל-בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך-האש, כמנו–ויחי. ה,כג קרב אתה ושמע, את כל-אשר יאמר יהוה אלהינו; ואת תדבר אלינו, את כל-אשר ידבר יהוה אלהינו אליך–ושמענו ועשינו. ה,כד וישמע יהוה את-קול דבריכם, בדברכם אלי; ויאמר יהוה אלי, שמעתי את-קול דברי העם הזה אשר דברו אליך–היטיבו, כל-אשר דברו. ה,כה מי-יתן והיה לבבם זה להם, ליראה אתי ולשמר את-כל-מצותי–כל-הימים: למען ייטב להם ולבניהם, לעלם. ה,כו לך, אמר להם: שובו לכם, לאהליכם. ה,כז ואתה, פה עמד עמדי, ואדברה אליך את כל-המצוה והחקים והמשפטים, אשר תלמדם; ועשו בארץ, אשר אנכי נתן להם לרשתה. ה,כח ושמרתם לעשות, כאשר צוה יהוה אלהיכם אתכם: לא תסרו, ימין ושמאל. ה,כט בכל-הדרך, אשר צוה יהוה אלהיכם אתכם–תלכו: למען תחיון, וטוב לכם, והארכתם ימים, בארץ אשר תירשון. ו,א וזאת המצוה, החקים והמשפטים, אשר צוה יהוה אלהיכם, ללמד אתכם–לעשות בארץ, אשר אתם עברים שמה לרשתה. ו,ב למען תירא את-יהוה אלהיך, לשמר את-כל-חקתיו ומצותיו אשר אנכי מצוך, אתה ובנך ובן-בנך, כל ימי חייך–ולמען, יארכן ימיך. ו,ג ושמעת ישראל, ושמרת לעשות, אשר ייטב לך, ואשר תרבון מאד: כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך, לך–ארץ זבת חלב, ודבש. {פ}
ו,ד שמע, ישראל: יהוה אלהינו, יהוה אחד. ו,ה ואהבת, את יהוה אלהיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך, ובכל-מאדך. ו,ו והיו הדברים האלה, אשר אנכי מצוך היום–על-לבבך. ו,ז ושננתם לבניך, ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך. ו,ח וקשרתם לאות, על-ידך; והיו לטטפת, בין עיניך. ו,ט וכתבתם על-מזזות ביתך, ובשעריך. {ס}
ו,י והיה כי יביאך יהוה אלהיך, אל-הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב–לתת לך: ערים גדלת וטבת, אשר לא-בנית. ו,יא ובתים מלאים כל-טוב, אשר לא-מלאת, וברת חצובים אשר לא-חצבת, כרמים וזיתים אשר לא-נטעת; ואכלת, ושבעת. ו,יב השמר לך, פן-תשכח את-יהוה, אשר הוציאך מארץ מצרים, מבית עבדים. ו,יג את-יהוה אלהיך תירא, ואתו תעבד; ובשמו, תשבע. ו,יד לא תלכון, אחרי אלהים אחרים–מאלהי, העמים, אשר, סביבותיכם. ו,טו כי אל קנא יהוה אלהיך, בקרבך: פן-יחרה אף-יהוה אלהיך, בך, והשמידך, מעל פני האדמה. {ס}
ו,טז לא תנסו, את-יהוה אלהיכם, כאשר נסיתם, במסה. ו,יז שמור תשמרון, את-מצות יהוה אלהיכם, ועדתיו וחקיו, אשר צוך. ו,יח ועשית הישר והטוב, בעיני יהוה–למען, ייטב לך, ובאת וירשת את-הארץ הטבה, אשר-נשבע יהוה לאבתיך. ו,יט להדף את-כל-איביך, מפניך, כאשר, דבר יהוה. {ס}
ו,כ כי-ישאלך בנך מחר, לאמר: מה העדת, והחקים והמשפטים, אשר צוה יהוה אלהינו, אתכם. ו,כא ואמרת לבנך, עבדים היינו לפרעה במצרים; ויציאנו יהוה ממצרים, ביד חזקה. ו,כב ויתן יהוה אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים, בפרעה ובכל-ביתו–לעינינו. ו,כג ואותנו, הוציא משם–למען, הביא אתנו, לתת לנו את-הארץ, אשר נשבע לאבתינו. ו,כד ויצונו יהוה, לעשות את-כל-החקים האלה, ליראה, את-יהוה אלהינו–לטוב לנו כל-הימים, לחיתנו כהיום הזה. ו,כה וצדקה, תהיה-לנו: כי-נשמר לעשות את-כל-המצוה הזאת, לפני יהוה אלהינו–כאשר צונו. {ס}
ז,א כי יביאך, יהוה אלהיך, אל-הארץ, אשר-אתה בא-שמה לרשתה; ונשל גוים-רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי, והחוי והיבוסי–שבעה גוים, רבים ועצומים ממך. ז,ב ונתנם יהוה אלהיך, לפניך–והכיתם: החרם תחרים אתם, לא-תכרת להם ברית ולא תחנם. ז,ג ולא תתחתן, בם: בתך לא-תתן לבנו, ובתו לא-תקח לבנך. ז,ד כי-יסיר את-בנך מאחרי, ועבדו אלהים אחרים; וחרה אף-יהוה בכם, והשמידך מהר. ז,ה כי-אם-כה תעשו, להם–מזבחתיהם תתצו, ומצבתם תשברו; ואשירהם, תגדעון, ופסיליהם, תשרפון באש. ז,ו כי עם קדוש אתה, ליהוה אלהיך: בך בחר יהוה אלהיך, להיות לו לעם סגלה, מכל העמים, אשר על-פני האדמה. ז,ז לא מרבכם מכל-העמים, חשק יהוה בכם–ויבחר בכם: כי-אתם המעט, מכל-העמים. ז,ח כי מאהבת יהוה אתכם, ומשמרו את-השבעה אשר נשבע לאבתיכם, הוציא יהוה אתכם, ביד חזקה; ויפדך מבית עבדים, מיד פרעה מלך-מצרים. ז,ט וידעת, כי-יהוה אלהיך הוא האלהים: האל, הנאמן–שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותו, לאלף דור. ז,י ומשלם לשנאיו אל-פניו, להאבידו: לא יאחר לשנאו, אל-פניו ישלם-לו. ז,יא ושמרת את-המצוה ואת-החקים ואת-המשפטים, אשר אנכי מצוך היום–לעשותם. {פ}
ז,יב והיה עקב תשמעון, את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם, אתם–ושמר יהוה אלהיך לך, את-הברית ואת-החסד, אשר נשבע, לאבתיך. ז,יג ואהבך, וברכך והרבך; וברך פרי-בטנך ופרי-אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך, שגר-אלפיך ועשתרת צאנך, על האדמה, אשר-נשבע לאבתיך לתת לך. ז,יד ברוך תהיה, מכל-העמים: לא-יהיה בך עקר ועקרה, ובבהמתך. ז,טו והסיר יהוה ממך, כל-חלי; וכל-מדוי מצרים הרעים אשר ידעת, לא ישימם בך, ונתנם, בכל-שנאיך. ז,טז ואכלת את-כל-העמים, אשר יהוה אלהיך נתן לך–לא-תחוס עינך, עליהם; ולא תעבד את-אלהיהם, כי-מוקש הוא לך. {ס}
ז,יז כי תאמר בלבבך, רבים הגוים האלה ממני; איכה אוכל, להורישם. ז,יח לא תירא, מהם: זכר תזכר, את אשר-עשה יהוה אלהיך, לפרעה, ולכל-מצרים. ז,יט המסת הגדלת אשר-ראו עיניך, והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה, אשר הוצאך, יהוה אלהיך; כן-יעשה יהוה אלהיך, לכל-העמים, אשר-אתה ירא, מפניהם. ז,כ וגם, את-הצרעה, ישלח יהוה אלהיך, בם: עד-אבד, הנשארים והנסתרים–מפניך. ז,כא לא תערץ, מפניהם: כי-יהוה אלהיך בקרבך, אל גדול ונורא. ז,כב ונשל יהוה אלהיך את-הגוים האל, מפניך–מעט מעט: לא תוכל כלתם מהר, פן-תרבה עליך חית השדה. ז,כג ונתנם יהוה אלהיך, לפניך; והמם מהומה גדלה, עד השמדם. ז,כד ונתן מלכיהם, בידך, והאבדת את-שמם, מתחת השמים: לא-יתיצב איש בפניך, עד השמדך אתם. ז,כה פסילי אלהיהם, תשרפון באש; לא-תחמד כסף וזהב עליהם, ולקחת לך–פן תוקש בו, כי תועבת יהוה אלהיך הוא. ז,כו ולא-תביא תועבה אל-ביתך, והיית חרם כמהו; שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו, כי-חרם הוא. {פ}
ח,א כל-המצוה, אשר אנכי מצוך היום–תשמרון לעשות: למען תחיון ורביתם, ובאתם וירשתם את-הארץ, אשר-נשבע יהוה, לאבתיכם. ח,ב וזכרת את-כל-הדרך, אשר הוליכך יהוה אלהיך זה ארבעים שנה–במדבר: למען ענתך לנסתך, לדעת את-אשר בלבבך התשמר מצותו–אם-לא. ח,ג ויענך, וירעבך, ויאכלך את-המן אשר לא-ידעת, ולא ידעון אבתיך: למען הודיעך, כי לא על-הלחם לבדו יחיה האדם–כי על-כל-מוצא פי-יהוה, יחיה האדם. ח,ד שמלתך לא בלתה, מעליך, ורגלך, לא בצקה–זה, ארבעים שנה. ח,ה וידעת, עם-לבבך: כי, כאשר ייסר איש את-בנו, יהוה אלהיך, מיסרך. ח,ו ושמרת, את-מצות יהוה אלהיך, ללכת בדרכיו, וליראה אתו. ח,ז כי יהוה אלהיך, מביאך אל-ארץ טובה: ארץ, נחלי מים–עינת ותהמת, יצאים בבקעה ובהר. ח,ח ארץ חטה ושערה, וגפן ותאנה ורמון; ארץ-זית שמן, ודבש. ח,ט ארץ, אשר לא במסכנת תאכל-בה לחם–לא-תחסר כל, בה; ארץ אשר אבניה ברזל, ומהרריה תחצב נחשת. ח,י ואכלת, ושבעת–וברכת את-יהוה אלהיך, על-הארץ הטבה אשר נתן-לך. ח,יא השמר לך, פן-תשכח את-יהוה אלהיך, לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו, אשר אנכי מצוך היום. ח,יב פן-תאכל, ושבעת; ובתים טבים תבנה, וישבת. ח,יג ובקרך וצאנך ירבין, וכסף וזהב ירבה-לך; וכל אשר-לך, ירבה. ח,יד ורם, לבבך; ושכחת את-יהוה אלהיך, המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים. ח,טו המוליכך במדבר הגדל והנורא, נחש שרף ועקרב, וצמאון, אשר אין-מים; המוציא לך מים, מצור החלמיש. ח,טז המאכלך מן במדבר, אשר לא-ידעון אבתיך: למען ענתך, ולמען נסתך–להיטבך, באחריתך. ח,יז ואמרת, בלבבך: כחי ועצם ידי, עשה לי את-החיל הזה. ח,יח וזכרת, את-יהוה אלהיך–כי הוא הנתן לך כח, לעשות חיל: למען הקים את-בריתו אשר-נשבע לאבתיך, כיום הזה. {פ}
ח,יט והיה, אם-שכח תשכח את-יהוה אלהיך, והלכת אחרי אלהים אחרים, ועבדתם והשתחוית להם–העדתי בכם היום, כי אבד תאבדון. ח,כ כגוים, אשר יהוה מאביד מפניכם–כן, תאבדון: עקב לא תשמעון, בקול יהוה אלהיכם. {פ} |