לא מנוקד:
א אחרי-כן, פתח איוב את-פיהו, ויקלל, את-יומו. {פ}
ב ויען איוב, ויאמר.
ג יאבד יום, אולד בו; והלילה אמר, הרה גבר.
ד היום ההוא, יהי-חשך:
אל-ידרשהו אלוה ממעל; ואל-תופע עליו נהרה.
ה יגאלהו, חשך וצלמות–תשכן-עליו עננה; יבעתהו, כמרירי יום.
ו הלילה ההוא, יקחהו-אפל:
אל-יחד, בימי שנה; במספר ירחים, אל-יבא.
ז הנה הלילה ההוא, יהי גלמוד; אל-תבוא רננה בו.
ח יקבהו אררי-יום; העתידים, ערר לויתן.
ט יחשכו, כוכבי נשפו: יקו-לאור ואין; ואל-יראה, בעפעפי-שחר.
י כי לא סגר, דלתי בטני; ויסתר עמל, מעיני.
יא למה לא מרחם אמות; מבטן יצאתי ואגוע.
יב מדוע, קדמוני ברכים; ומה-שדים, כי אינק.
יג כי-עתה, שכבתי ואשקוט; ישנתי, אז ינוח לי.
יד עם-מלכים, ויעצי ארץ; הבנים חרבות למו.
טו או עם-שרים, זהב להם; הממלאים בתיהם כסף.
טז או כנפל טמון, לא אהיה; כעללים, לא-ראו אור.
יז שם רשעים, חדלו רגז; ושם ינוחו, יגיעי כח.
יח יחד, אסירים שאננו; לא שמעו, קול נגש.
יט קטן וגדול, שם הוא; ועבד, חפשי מאדניו.
כ למה יתן לעמל אור; וחיים, למרי נפש.
כא המחכים למות ואיננו; ויחפרהו, ממטמונים.
כב השמחים אלי-גיל– ישישו, כי ימצאו-קבר.
כג לגבר, אשר-דרכו נסתרה; ויסך אלוה בעדו.
כד כי-לפני לחמי, אנחתי תבא; ויתכו כמים, שאגתי.
כה כי פחד פחדתי, ויאתיני; ואשר יגרתי, יבא לי.
כו לא שלותי, ולא שקטתי ולא-נחתי; ויבא רגז. |