לא מנוקד:
א ויען, אליפז התימני; ויאמר.
ב הנסה דבר אליך תלאה; ועצר במלין, מי יוכל.
ג הנה, יסרת רבים; וידים רפות תחזק.
ד כושל, יקימון מליך; וברכים כרעות תאמץ.
ה כי עתה, תבוא אליך ותלא; תגע עדיך, ותבהל.
ו הלא יראתך, כסלתך; תקותך, ותם דרכיך.
ז זכר-נא–מי הוא נקי אבד; ואיפה, ישרים נכחדו.
ח כאשר ראיתי, חרשי און; וזרעי עמל יקצרהו.
ט מנשמת אלוה יאבדו; ומרוח אפו יכלו.
י שאגת אריה, וקול שחל; ושני כפירים נתעו.
יא ליש, אבד מבלי-טרף; ובני לביא, יתפרדו.
יב ואלי, דבר יגנב; ותקח אזני, שמץ מנהו.
יג בשעפים, מחזינות לילה; בנפל תרדמה, על-אנשים.
יד פחד קראני, ורעדה; ורב עצמותי הפחיד.
טו ורוח, על-פני יחלף; תסמר, שערת בשרי.
טז יעמד, ולא-אכיר מראהו– תמונה, לנגד עיני;
דממה וקול אשמע.
יז האנוש, מאלוה יצדק; אם מעשהו, יטהר-גבר.
יח הן בעבדיו, לא יאמין; ובמלאכיו, ישים תהלה.
יט אף, שכני בתי-חמר–אשר-בעפר יסודם: ידכאום, לפני-עש.
כ מבקר לערב יכתו; מבלי משים, לנצח יאבדו.
כא הלא-נסע יתרם בם; ימותו, ולא בחכמה.
א קרא-נא, היש עונך; ואל-מי מקדשים תפנה.
ב כי-לאויל, יהרג-כעש; ופתה, תמית קנאה.
ג אני-ראיתי, אויל משריש; ואקוב נוהו פתאם.
ד ירחקו בניו מישע; וידכאו בשער, ואין מציל.
ה אשר קצירו, רעב יאכל–ואל-מצנים יקחהו; ושאף צמים חילם.
ו כי, לא-יצא מעפר און; ומאדמה, לא-יצמח עמל.
ז כי-אדם, לעמל יולד; ובני-רשף, יגביהו עוף.
ח אולם–אני, אדרש אל-אל; ואל-אלהים, אשים דברתי.
ט עשה גדלות, ואין חקר; נפלאות, עד-אין מספר.
י הנתן מטר, על-פני-ארץ; ושלח מים, על-פני חוצות.
יא לשום שפלים למרום; וקדרים, שגבו ישע.
יב מפר, מחשבות ערומים; ולא-תעשנה ידיהם, תשיה.
יג לכד חכמים בערמם; ועצת נפתלים נמהרה.
יד יומם יפגשו-חשך; וכלילה, ימששו בצהרים.
טו וישע מחרב, מפיהם; ומיד חזק אביון.
טז ותהי לדל תקוה; ועלתה, קפצה פיה.
יז הנה אשרי אנוש, יוכחנו אלוה; ומוסר שדי, אל-תמאס.
יח כי הוא יכאיב ויחבש; ימחץ, וידו תרפינה.
יט בשש צרות, יצילך; ובשבע, לא-יגע בך רע.
כ ברעב, פדך ממות; ובמלחמה, מידי חרב.
כא בשוט לשון, תחבא; ולא-תירא משד, כי יבוא.
כב לשד ולכפן תשחק; ומחית הארץ, אל-תירא.
כג כי עם-אבני השדה בריתך; וחית השדה, השלמה-לך.
כד וידעת, כי-שלום אהלך; ופקדת נוך, ולא תחטא.
כה וידעת, כי-רב זרעך; וצאצאיך, כעשב הארץ.
כו תבוא בכלח אלי-קבר; כעלות גדיש בעתו.
כז הנה-זאת חקרנוה כן-היא; שמענה, ואתה דע-לך.
|