29.9- איוב פרק תשיעי – יַד-יְ֝הוָה עָ֣שְׂתָה זֹּֽאת:

כל הספר.	ראשון.	שני.	שלישי.	רביעי.	חמישי.	שישי.
שביעי.	שמיני.	תשיעי.	עשירי.	עשתי עשר.	שנים עשר.	שלושה עשר.
ארבעה עשר.	חמישה עשר.	שישה עשר.	שבעה עשר.	שמונה עשר.	תשעה עשר.	עשרים.
אחד ועשרים.	שנים ועשרים.	שלושה ועשרים.	ארבעה ועשרים.	חמישה ועשרים.	שישה ועשרים.

איוב פרק תשיעי – יַד–יְ֝הוָה עָ֣שְׂתָה זֹּֽאת:

וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר: אָ֭מְנָם כִּ֣י אַתֶּם–עָ֑ם וְ֝עִמָּכֶ֗ם תָּמ֥וּת חָכְמָֽה: גַּם–לִ֤י לֵבָ֨ב | כְּֽמוֹכֶ֗ם לֹא–נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם וְאֶת–מִי–אֵ֥ין כְּמוֹ–אֵֽלֶּה: שְׂחֹ֤ק לְרֵעֵ֨הוּ | אֶֽהְיֶ֗ה קֹרֵ֣א לֶ֭אֱלוֹהַּ וַֽיַּעֲנֵ֑הוּ שְׂ֝ח֗וֹק צַדִּ֥יק תָּמִֽים: לַפִּ֣יד בּ֭וּז לְעַשְׁתּ֣וּת שַׁאֲנָ֑ן נָ֝כ֗וֹן לְמ֣וֹעֲדֵי רָֽגֶל: יִשְׁלָ֤יוּ אֹֽהָלִ֨ים | לְשֹׁ֥דְדִ֗ים וּֽ֭בַטֻּחוֹת לְמַרְגִּ֣יזֵי אֵ֑ל לַאֲשֶׁ֤ר הֵבִ֖יא אֱל֣וֹהַּ בְּיָדֽוֹ: וְֽאוּלָ֗ם שְׁאַל–נָ֣א בְהֵמ֣וֹת וְתֹרֶ֑ךָּ וְע֥וֹף הַ֝שָּׁמַ֗יִם וְיַגֶּד–לָֽךְ: א֤וֹ שִׂ֣יחַ לָאָ֣רֶץ וְתֹרֶ֑ךָּ וִֽיסַפְּר֥וּ לְ֝ךָ֗ דְּגֵ֣י הַיָּֽם: מִ֭י לֹא–יָדַ֣ע בְּכָל–אֵ֑לֶּה כִּ֥י יַד–יְ֝הוָה עָ֣שְׂתָה זֹּֽאת: אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ נֶ֣פֶשׁ כָּל–חָ֑י וְ֝ר֗וּחַ כָּל–בְּשַׂר–אִֽישׁ: הֲלֹא–אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ אֹ֣כֶל יִטְעַם–לֽוֹ: בִּֽישִׁישִׁ֥ים חָכְמָ֑ה וְאֹ֖רֶךְ יָמִ֣ים תְּבוּנָֽה: עִ֭מּוֹ חָכְמָ֣ה וּגְבוּרָ֑ה ל֝֗וֹ עֵצָ֥ה וּתְבוּנָֽה: הֵ֣ן יַ֭הֲרוֹס וְלֹ֣א יִבָּנֶ֑ה יִסְגֹּ֥ר עַל–אִ֝֗ישׁ וְלֹ֣א יִפָּתֵֽחַ: הֵ֤ן יַעְצֹ֣ר בַּמַּ֣יִם וְיִבָ֑שׁוּ וִֽ֝ישַׁלְּחֵ֗ם וְיַ֖הַפְכוּ אָֽרֶץ: עִ֭מּוֹ עֹ֣ז וְתֽוּשִׁיָּ֑ה ל֝֗וֹ שֹׁגֵ֥ג וּמַשְׁגֶּֽה: מוֹלִ֣יךְ יוֹעֲצִ֣ים שׁוֹלָ֑ל וְֽשֹׁפְטִ֥ים יְהוֹלֵֽל: מוּסַ֣ר מְלָכִ֣ים פִּתֵּ֑חַ וַיֶּאְסֹ֥ר אֵ֝ז֗וֹר בְּמָתְנֵיהֶֽם: מוֹלִ֣יךְ כֹּהֲנִ֣ים שׁוֹלָ֑ל וְאֵֽתָנִ֣ים יְסַלֵּֽף: מֵסִ֣יר שָׂ֭פָה לְנֶאֱמָנִ֑ים וְטַ֖עַם זְקֵנִ֣ים יִקָּֽח: שׁוֹפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל–נְדִיבִ֑ים וּמְזִ֖יחַ אֲפִיקִ֣ים רִפָּֽה: מְגַלֶּ֣ה עֲ֭מֻקוֹת מִנִּי–חֹ֑שֶׁךְ וַיֹּצֵ֖א לָא֣וֹר צַלְמָֽוֶת: מַשְׂגִּ֣יא לַ֭גּוֹיִם וַֽיְאַבְּדֵ֑ם שֹׁטֵ֥חַ לַ֝גּוֹיִ֗ם וַיַּנְחֵֽם: מֵסִ֗יר לֵ֭ב רָאשֵׁ֣י עַם–הָאָ֑רֶץ וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא–דָֽרֶךְ: יְמַֽשְׁשׁוּ–חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא–א֑וֹר וַ֝יַּתְעֵ֗ם כַּשִּׁכּֽוֹר:

הֶן–כֹּ֖ל רָאֲתָ֣ה עֵינִ֑י שָֽׁמְעָ֥ה אָ֝זְנִ֗י וַתָּ֥בֶן לָֽהּ: כְּֽ֭דַעְתְּכֶם יָדַ֣עְתִּי גַם–אָ֑נִי לֹא–נֹפֵ֖ל אָנֹכִ֣י מִכֶּֽם: אוּלָ֗ם אֲ֭נִי אֶל–שַׁדַּ֣י אֲדַבֵּ֑ר וְהוֹכֵ֖חַ אֶל–אֵ֣ל אֶחְפָּֽץ: וְֽאוּלָ֗ם אַתֶּ֥ם טֹֽפְלֵי–שָׁ֑קֶר רֹפְאֵ֖י אֱלִ֣ל כֻּלְּכֶֽם: מִֽי–יִ֭תֵּן הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישׁ֑וּן וּתְהִ֖י לָכֶ֣ם לְחָכְמָֽה: שִׁמְעוּ–נָ֥א תוֹכַחְתִּ֑י וְרִב֖וֹת שְׂפָתַ֣י הַקְשִֽׁיבוּ: הַ֭לְאֵל תְּדַבְּר֣וּ עַוְלָ֑ה וְ֝ל֗וֹ תְּֽדַבְּר֥וּ רְמִיָּֽה: הֲפָנָ֥יו תִּשָּׂא֑וּן אִם–לָאֵ֥ל תְּרִיבֽוּן: הֲ֭טוֹב כִּֽי–יַחְקֹ֣ר אֶתְכֶ֑ם אִם–כְּהָתֵ֥ל בֶּ֝אֱנ֗וֹשׁ תְּהָתֵ֥לּוּ בֽוֹ: הוֹכֵ֣חַ יוֹכִ֣יחַ אֶתְכֶ֑ם אִם–בַּ֝סֵּ֗תֶר פָּנִ֥ים תִּשָּׂאֽוּן: הֲלֹ֣א שְׂ֭אֵתוֹ תְּבַעֵ֣ת אֶתְכֶ֑ם וּ֝פַחְדּ֗וֹ יִפֹּ֥ל עֲלֵיכֶֽם: זִֽ֭כְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי–אֵ֑פֶר לְגַבֵּי–חֹ֝֗מֶר גַּבֵּיכֶֽם: הַחֲרִ֣ישׁוּ מִ֭מֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה–אָ֑נִי וְיַעֲבֹ֖ר עָלַ֣י מָֽה: עַל–מָ֤ה | אֶשָּׂ֣א בְשָׂרִ֣י בְשִׁנָּ֑י וְ֝נַפְשִׁ֗י אָשִׂ֥ים בְּכַפִּֽי: הֵ֣ן יִ֭קְטְלֵנִי (לא) ל֣וֹ אֲיַחֵ֑ל אַךְ–דְּ֝רָכַ֗י אֶל–פָּנָ֥יו אוֹכִֽיחַ: גַּם–הוּא–לִ֥י לִֽישׁוּעָ֑ה כִּי–לֹ֥א לְ֝פָנָ֗יו חָנֵ֥ף יָבֽוֹא: שִׁמְע֣וּ שָׁ֭מוֹעַ מִלָּתִ֑י וְ֝אַֽחֲוָתִ֗י בְּאָזְנֵיכֶֽם: הִנֵּה–נָ֭א עָרַ֣כְתִּי מִשְׁפָּ֑ט יָ֝דַ֗עְתִּי כִּֽי–אֲנִ֥י אֶצְדָּֽק: מִי–ה֭וּא יָרִ֣יב עִמָּדִ֑י כִּֽי–עַתָּ֖ה אַחֲרִ֣ישׁ וְאֶגְוָֽע: אַךְ–שְׁ֭תַּיִם אַל–תַּ֣עַשׂ עִמָּדִ֑י אָ֥ז מִ֝פָּנֶ֗יךָ לֹ֣א אֶסָּתֵֽר: כַּ֭פְּךָ מֵעָלַ֣י הַרְחַ֑ק וְ֝אֵ֥מָתְךָ֗ אַֽל–תְּבַעֲתַֽנִּי: וּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ה אֽוֹ–אֲ֝דַבֵּ֗ר וַהֲשִׁיבֵֽנִי: כַּמָּ֣ה לִ֭י עֲוֹנ֣וֹת וְחַטָּא֑וֹת פִּֽשְׁעִ֥י וְ֝חַטָּאתִ֗י הֹדִיעֵֽנִי: לָֽמָּה–פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר וְתַחְשְׁבֵ֖נִי לְאוֹיֵ֣ב לָֽךְ: הֶעָלֶ֣ה נִדָּ֣ף תַּעֲר֑וֹץ וְאֶת–קַ֖שׁ יָבֵ֣שׁ תִּרְדֹּֽף: כִּֽי–תִכְתֹּ֣ב עָלַ֣י מְרֹר֑וֹת וְ֝תוֹרִישֵׁ֗נִי עֲוֹנ֥וֹת נְעוּרָֽי: וְתָ֘שֵׂ֤ם בַּסַּ֨ד | רַגְלַ֗י וְתִשְׁמ֥וֹר כָּל–אָרְחוֹתָ֑י עַל–שָׁרְשֵׁ֥י רַ֝גְלַ֗י תִּתְחַקֶּֽה: וְ֭הוּא כְּרָקָ֣ב יִבְלֶ֑ה כְּ֝בֶ֗גֶד אֲכָ֣לוֹ עָֽשׁ:

אָ֭דָם יְל֣וּד אִשָּׁ֑ה קְצַ֥ר יָ֝מִ֗ים וּֽשְׂבַֽע–רֹֽגֶז: כְּצִ֣יץ יָ֭צָא וַיִּמָּ֑ל וַיִּבְרַ֥ח כַּ֝צֵּ֗ל וְלֹ֣א יַעֲמֽוֹד: אַף–עַל–זֶ֭ה פָּקַ֣חְתָּ עֵינֶ֑ךָ וְאֹ֘תִ֤י תָבִ֖יא בְמִשְׁפָּ֣ט עִמָּֽךְ: מִֽי–יִתֵּ֣ן טָ֭הוֹר מִטָּמֵ֗א לֹ֣א אֶחָֽד: אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים | יָמָ֗יו מִֽסְפַּר–חֳדָשָׁ֥יו אִתָּ֑ךְ (חקו) חֻקָּ֥יו עָ֝שִׂ֗יתָ וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר: שְׁעֵ֣ה מֵעָלָ֣יו וְיֶחְדָּ֑ל עַד–יִ֝רְצֶ֗ה כְּשָׂכִ֥יר יוֹמֽוֹ: כִּ֤י יֵ֥שׁ לָעֵ֗ץ תִּ֫קְוָ֥ה אִֽם–יִ֭כָּרֵת וְע֣וֹד יַחֲלִ֑יף וְ֝יֹֽנַקְתּ֗וֹ לֹ֣א תֶחְדָּֽל: אִם–יַזְקִ֣ין בָּאָ֣רֶץ שָׁרְשׁ֑וֹ וּ֝בֶעָפָ֗ר יָמ֥וּת גִּזְעֽוֹ: מֵרֵ֣יחַ מַ֣יִם יַפְרִ֑חַ וְעָשָׂ֖ה קָצִ֣יר כְּמוֹ–נָֽטַע: וְגֶ֣בֶר יָ֭מוּת וַֽיֶּחֱלָ֑שׁ וַיִּגְוַ֖ע אָדָ֣ם וְאַיּֽוֹ: אָֽזְלוּ–מַ֭יִם מִנִּי–יָ֑ם וְ֝נָהָ֗ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ: וְאִ֥ישׁ שָׁכַ֗ב וְֽלֹא–יָ֫ק֥וּם עַד–בִּלְתִּ֣י שָׁ֭מַיִם לֹ֣א יָקִ֑יצוּ וְלֹֽא–יֵ֝עֹ֗רוּ מִשְּׁנָתָֽם: מִ֤י יִתֵּ֨ן | בִּשְׁא֬וֹל תַּצְפִּנֵ֗נִי תַּ֭סְתִּירֵנִי עַד–שׁ֣וּב אַפֶּ֑ךָ תָּ֤שִׁ֥ית לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי: אִם–יָמ֥וּת גֶּ֗בֶר הֲיִ֫חְיֶ֥ה כָּל–יְמֵ֣י צְבָאִ֣י אֲיַחֵ֑ל עַד–בּ֝֗וֹא חֲלִיפָתִֽי: תִּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ךָּ לְֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ תִכְסֹֽף: כִּֽי–עַ֭תָּה צְעָדַ֣י תִּסְפּ֑וֹר לֹֽא–תִ֝שְׁמ֗וֹר עַל–חַטָּאתִֽי: חָתֻ֣ם בִּצְר֣וֹר פִּשְׁעִ֑י וַ֝תִּטְפֹּ֗ל עַל–עֲוֹנִֽי: וְ֭אוּלָם הַר–נוֹפֵ֣ל יִבּ֑וֹל וְ֝צ֗וּר יֶעְתַּ֥ק מִמְּקֹמֽוֹ: אֲבָנִ֤ים | שָׁ֥חֲקוּ מַ֗יִם תִּשְׁטֹֽף–סְפִיחֶ֥יהָ עֲפַר–אָ֑רֶץ וְתִקְוַ֖ת אֱנ֣וֹשׁ הֶאֱבַֽדְתָּ: תִּתְקְפֵ֣הוּ לָ֭נֶצַח וַֽיַּהֲלֹ֑ךְ מְשַׁנֶּ֥ה פָ֝נָ֗יו וַֽתְּשַׁלְּחֵֽהוּ: יִכְבְּד֣וּ בָ֭נָיו וְלֹ֣א יֵדָ֑ע וְ֝יִצְעֲר֗וּ וְֽלֹא–יָבִ֥ין לָֽמוֹ: אַךְ–בְּ֭שָׂרוֹ עָלָ֣יו יִכְאָ֑ב וְ֝נַפְשׁ֗וֹ עָלָ֥יו תֶּאֱבָֽל:

לא מנוקד:

א ויען איוב, ויאמר.
ב  אמנם, כי אתם-עם;    ועמכם, תמות חכמה.
ג  גם-לי לבב, כמוכם–לא-נפל אנכי מכם;    ואת-מי-אין כמו-אלה.
ד  שחק לרעהו, אהיה–קרא לאלוה, ויענהו;    שחוק, צדיק תמים.
ה  לפיד בוז, לעשתות שאנן–    נכון, למועדי רגל.
ו  ישליו אהלים, לשדדים, ובטחות, למרגיזי אל–    לאשר הביא אלוה בידו.
ז  ואולם–שאל-נא בהמות ותרך;    ועוף השמים, ויגד-לך.
ח  או שיח לארץ ותרך;    ויספרו לך, דגי הים.
ט  מי, לא-ידע בכל-אלה:    כי יד-יהוה, עשתה זאת.
י  אשר בידו, נפש כל-חי;    ורוח, כל-בשר-איש.
יא  הלא-אזן, מלין תבחן;    וחך, אכל יטעם-לו.
יב  בישישים חכמה;    וארך ימים תבונה.
יג  עמו, חכמה וגבורה;    לו, עצה ותבונה.
יד  הן יהרוס, ולא יבנה;    יסגר על-איש, ולא יפתח.
טו  הן יעצר במים ויבשו;    וישלחם, ויהפכו ארץ.
טז  עמו, עז ותושיה;    לו, שגג ומשגה.
יז  מוליך יועצים שולל;    ושפטים יהולל.
יח  מוסר מלכים פתח;    ויאסר אזור, במתניהם.
יט  מוליך כהנים שולל;    ואתנים יסלף.
כ  מסיר שפה, לנאמנים;    וטעם זקנים יקח.
כא  שופך בוז, על-נדיבים;    ומזיח אפיקים רפה.
כב  מגלה עמקות, מני-חשך;    ויצא לאור צלמות.
כג  משגיא לגוים, ויאבדם;    שטח לגוים, וינחם.
כד  מסיר–לב, ראשי עם-הארץ;    ויתעם, בתהו לא-דרך.
כה  ימששו-חשך ולא-אור;    ויתעם, כשכור.

א  הן-כל, ראתה עיני;    שמעה אזני, ותבן לה.
ב  כדעתכם, ידעתי גם-אני:    לא-נפל אנכי מכם.
ג  אולם–אני, אל-שדי אדבר;    והוכח אל-אל אחפץ.
ד  ואולם, אתם טפלי-שקר;    רפאי אלל כלכם.
ה  מי-יתן, החרש תחרישון;    ותהי לכם לחכמה.
ו  שמעו-נא תוכחתי;    ורבות שפתי הקשיבו.
ז  הלאל, תדברו עולה;    ולו, תדברו רמיה.
ח  הפניו תשאון;    אם-לאל תריבון.
ט  הטוב, כי-יחקר אתכם;    אם-כהתל באנוש, תהתלו בו.
י  הוכח יוכיח אתכם–    אם-בסתר, פנים תשאון.
יא  הלא שאתו, תבעת אתכם;    ופחדו, יפל עליכם.
יב  זכרניכם, משלי-אפר;    לגבי-חמר, גביכם.
יג  החרישו ממני, ואדברה-אני;    ויעבר עלי מה.
יד  על-מה, אשא בשרי בשני;    ונפשי, אשים בכפי.
טו  הן יקטלני, לא (לו) איחל;    אך-דרכי, אל-פניו אוכיח.
טז  גם-הוא-לי לישועה:    כי-לא לפניו, חנף יבוא.
יז  שמעו שמוע, מלתי;    ואחותי, באזניכם.
יח  הנה-נא, ערכתי משפט;    ידעתי, כי-אני אצדק.
יט  מי-הוא, יריב עמדי:    כי-עתה אחריש ואגוע.
כ  אך-שתים, אל-תעש עמדי;    אז מפניך, לא אסתר.
כא  כפך, מעלי הרחק;    ואמתך, אל-תבעתני.
כב  וקרא, ואנכי אענה;    או-אדבר, והשיבני.
כג  כמה לי, עונות וחטאות–    פשעי וחטאתי, הדיעני.
כד  למה-פניך תסתיר;    ותחשבני לאויב לך.
כה  העלה נדף תערוץ;    ואת-קש יבש תרדף.
כו  כי-תכתב עלי מררות;    ותורישני, עונות נעורי.
כז  ותשם בסד, רגלי–    ותשמור כל-ארחותי;
על-שרשי רגלי,    תתחקה.
כח  והוא, כרקב יבלה;    כבגד, אכלו עש.

א  אדם, ילוד אשה–    קצר ימים, ושבע-רגז.
ב  כציץ יצא, וימל;    ויברח כצל, ולא יעמוד.
ג  אף-על-זה, פקחת עינך;    ואתי תביא במשפט עמך.
ד  מי-יתן טהור, מטמא–    לא אחד.
ה  אם חרוצים, ימיו–מספר-חדשיו אתך:    חקו עשית, ולא יעבר.
ו  שעה מעליו ויחדל–    עד-ירצה, כשכיר יומו.
ז  כי יש לעץ,    תקוה:
אם-יכרת, ועוד יחליף;    וינקתו, לא תחדל.
ח  אם-יזקין בארץ שרשו;    ובעפר, ימות גזעו.
ט  מריח מים יפרח;    ועשה קציר כמו-נטע.
י  וגבר ימות, ויחלש;    ויגוע אדם ואיו.
יא  אזלו-מים, מני-ים;    ונהר, יחרב ויבש.
יב  ואיש שכב,    ולא-יקום:
עד-בלתי שמים, לא יקיצו;    ולא-יערו, משנתם.
יג  מי יתן, בשאול תצפנני–    תסתירני, עד-שוב אפך;
תשית לי חק    ותזכרני.
יד  אם-ימות גבר,    היחיה:
כל-ימי צבאי איחל–    עד-בוא, חליפתי.
טו  תקרא, ואנכי אענך;    למעשה ידיך תכסף.
טז  כי-עתה, צעדי תספור;    לא-תשמר, על-חטאתי.
יז  חתם בצרור פשעי;    ותטפל, על-עוני.
יח  ואולם, הר-נופל יבול;    וצור, יעתק ממקמו.
יט  אבנים, שחקו מים–    תשטף-ספיחיה עפר-ארץ;
ותקות אנוש    האבדת.
כ  תתקפהו לנצח, ויהלך;    משנה פניו, ותשלחהו.
כא  יכבדו בניו, ולא ידע;    ויצערו, ולא-יבין למו.
כב  אך-בשרו, עליו יכאב;    ונפשו, עליו תאבל.

ראשון.

שני.

שלישי.