8.5- שמואל- מלכות שאול- שָׁבִים֙ אֶל-יְהוָ֔ה.

הפרשות:

חנה.

בית נאמן.

דבר בישראל.

אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.

שָׁבִים֙ אֶל-יְהוָ֔ה.

מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

שָׁאוּל֙.

שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

דוד.

דוד ויונתן.

אֶבְיָתָ֑ר.

סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

אביגיל.

משיח יְהוָ֔ה.

מות שאול.

וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל אֶל–כָּל–בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ אִם–בְּכָל–לְבַבְכֶ֗ם אַתֶּ֤ם שָׁבִים֙ אֶל–יְהוָ֔ה הָסִ֜ירוּ אֶת–אֱלֹהֵ֧י הַנֵּכָ֛ר מִתּוֹכְכֶ֖ם וְהָעַשְׁתָּר֑וֹת וְהָכִ֨ינוּ לְבַבְכֶ֤ם אֶל–יְהוָה֙ וְעִבְדֻ֣הוּ לְבַדּ֔וֹ וְיַצֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים: וַיָּסִ֙ירוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת–הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת–הָעַשְׁתָּרֹ֑ת וַיַּעַבְד֥וּ אֶת–יְהוָ֖ה לְבַדּֽוֹ:

וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל קִבְצ֥וּ אֶת–כָּל–יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑תָה וְאֶתְפַּלֵּ֥ל בַּעַדְכֶ֖ם אֶל–יְהוָֽה:

וַיִּקָּבְצ֣וּ הַ֠מִּצְפָּתָה וַיִּֽשְׁאֲבוּ–מַ֜יִם וַֽיִּשְׁפְּכ֣וּ | לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה וַיָּצ֙וּמוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְרוּ שָׁ֔ם חָטָ֖אנוּ לַיהוָ֑ה וַיִּשְׁפֹּ֧ט שְׁמוּאֵ֛ל אֶת–בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּצְפָּֽה:

וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי–הִתְקַבְּצ֤וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּצְפָּ֔תָה וַיַּעֲל֥וּ סַרְנֵֽי–פְלִשְׁתִּ֖ים אֶל–יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים: וַיֹּאמְר֤וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵל֙ אֶל–שְׁמוּאֵ֔ל אַל–תַּחֲרֵ֣שׁ מִמֶּ֔נּוּ מִזְּעֹ֖ק אֶל–יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים:וַיִּקַּ֣ח שְׁמוּאֵ֗ל טְלֵ֤ה חָלָב֙ אֶחָ֔ד (ויעלה) וַיַּעֲלֵ֧הוּ עוֹלָ֛ה כָּלִ֖יל לַֽיהוָ֑ה וַיִּזְעַ֨ק שְׁמוּאֵ֤ל אֶל–יְהוָה֙ בְּעַ֣ד יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָֽה:

וַיְהִ֤י שְׁמוּאֵל֙ מַעֲלֶ֣ה הָעוֹלָ֔ה וּפְלִשְׁתִּ֣ים נִגְּשׁ֔וּ לַמִּלְחָמָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּרְעֵ֣ם יְהוָ֣ה | בְּקוֹל–גָּ֠דוֹל בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא עַל–פְּלִשְׁתִּים֙ וַיְהֻמֵּ֔ם וַיִּנָּגְפ֖וּ לִפְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִן–הַמִּצְפָּ֔ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אֶת–פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֕וּם עַד–מִתַּ֖חַת לְבֵ֥ית כָּֽר: וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶ֣בֶן אַחַ֗ת וַיָּ֤שֶׂם בֵּֽין–הַמִּצְפָּה֙ וּבֵ֣ין הַשֵּׁ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת–שְׁמָ֖הּ אֶ֣בֶן הָעָ֑זֶר וַיֹּאמַ֕ר עַד–הֵ֖נָּה עֲזָרָ֥נוּ יְהוָֽה:

וַיִּכָּֽנְעוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְלֹא–יָסְפ֣וּ ע֔וֹד לָב֖וֹא בִּגְב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַתְּהִ֤י יַד–יְהוָה֙ בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁמוּאֵֽל:

וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ–פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל | לְיִשְׂרָאֵל֙ מֵעֶקְר֣וֹן וְעַד–גַּ֔ת וְאֶ֨ת–גְּבוּלָ֔ן הִצִּ֥יל יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י שָׁל֔וֹם בֵּ֥ין יִשְׂרָאֵ֖ל וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי:

וַיִּשְׁפֹּ֤ט שְׁמוּאֵל֙ אֶת–יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו: וְהָלַ֗ךְ מִדֵּ֤י שָׁנָה֙ בְּשָׁנָ֔ה וְסָבַב֙ בֵּֽית–אֵ֔ל וְהַגִּלְגָּ֖ל וְהַמִּצְפָּ֑ה וְשָׁפַט֙ אֶת–יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כָּל–הַמְּקוֹמ֖וֹת הָאֵֽלֶּה: וּתְשֻׁבָת֤וֹ הָרָמָ֙תָה֙ כִּֽי–שָׁ֣ם בֵּית֔וֹ וְשָׁ֖ם שָׁפָ֣ט אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽבֶן–שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה:

פרשת שבים אל יהוה- לא מנוקד.

א ז,ג ויאמר שמואל, אל-כל-בית ישראל לאמר, אם-בכל-לבבכם אתם שבים אל-יהוה, הסירו את-אלהי הנכר מתוככם והעשתרות; והכינו לבבכם אל-יהוה ועבדהו לבדו, ויצל אתכם מיד פלשתים.  א ז,ד ויסירו בני ישראל, את-הבעלים ואת-העשתרת; ויעבדו את-יהוה, לבדו.  {פ}

א ז,ה ויאמר שמואל, קבצו את-כל-ישראל המצפתה; ואתפלל בעדכם, אל-יהוה.  א ז,ו ויקבצו המצפתה וישאבו-מים וישפכו לפני יהוה, ויצומו ביום ההוא, ויאמרו שם, חטאנו ליהוה; וישפט שמואל את-בני ישראל, במצפה.  א ז,ז וישמעו פלשתים, כי-התקבצו בני-ישראל המצפתה, ויעלו סרני-פלשתים, אל-ישראל; וישמעו בני ישראל, ויראו מפני פלשתים.  א ז,ח ויאמרו בני-ישראל, אל-שמואל, אל-תחרש ממנו, מזעק אל-יהוה אלהינו; וישענו, מיד פלשתים.  א ז,ט ויקח שמואל, טלה חלב אחד, ויעלה (ויעלהו) עולה כליל, ליהוה; ויזעק שמואל אל-יהוה בעד ישראל, ויענהו יהוה.  א ז,י ויהי שמואל, מעלה העולה, ופלשתים נגשו, למלחמה בישראל; וירעם יהוה בקול-גדול ביום ההוא על-פלשתים, ויהמם, וינגפו, לפני ישראל.  א ז,יא ויצאו אנשי ישראל, מן-המצפה, וירדפו, את-פלשתים; ויכום, עד-מתחת לבית כר.  א ז,יב ויקח שמואל אבן אחת, וישם בין-המצפה ובין השן, ויקרא את-שמה, אבן העזר; ויאמר, עד-הנה עזרנו יהוה.  א ז,יג ויכנעו, הפלשתים, ולא-יספו עוד, לבוא בגבול ישראל; ותהי יד-יהוה בפלשתים, כל ימי שמואל.  א ז,יד ותשבנה הערים אשר לקחו-פלשתים מאת ישראל לישראל, מעקרון ועד-גת, ואת-גבולן, הציל ישראל מיד פלשתים; ויהי שלום, בין ישראל ובין האמרי.  א ז,טו וישפט שמואל את-ישראל, כל ימי חייו.  א ז,טז והלך, מדי שנה בשנה, וסבב בית-אל, והגלגל והמצפה; ושפט, את-ישראל–את כל-המקומות, האלה.  א ז,יז ותשבתו הרמתה כי-שם ביתו, ושם שפט את-ישראל; ויבן-שם מזבח, ליהוה.  {פ}